אני סולח לכולם מכל הלב, בשבילי & אני סולח לכולם בשבילם, לא רוצה על מצפוני אבק של אשמה & מקווה שהבורא יסלח גם לי, גם לנו
אחד הטורים היותר קשים לכתיבה זה הטור ליום הכיפורים.
מחד, אתה נמצא במצב נפשי מפויס, פתוח לסלוח ועוד יותר מוכן לבקש סליחה. אפילו במזג האוויר יש יותר מולקולות של פיוס ויותר חמצן. ככה אני מרגיש.
אבל, מצד שני, אם תביא לידי ביטוי את כל התחושות הנ"ל, אתה מסתכן ליחס חשדני מצד אלה שממילא אתה לא מעניין אותם כאדם, רק ככתובת למימוש בקשות, לקידום אינטרסים, שזה לגיטימי בפני עצמו. נעתרת עשר פעמים לפניותיו של אדם מסוים, ובפעם האחת עשרה לא הצלחת 'לספק את הסחורה', סומנת באיקס גדול ומודגש בצבע אדום. מאותו רגע שעון הטינה כלפיך מתחיל לעבוד במרץ.
אבל בכל זאת. החלטתי ללכת עם תחושות הבטן והאמת ולומר (לכתוב) מספר דברים.
ראשית, אני מבקש סליחה מאלה שנפגעו ממני שלא במודע וכמובן, ללא כוונת מכוון. אני מניח שיש אחד או אחת, לפחות. סליחה, כי אני אדם ולא מלאך. ובני אדם טועים-פוגעים, בלי שהייתה להם כוונה.
אני מבקש סליחה מאלה הקרובים אליי, חברים ובני משפחה. לפעמים אנחנו לוקחים אתכם כ'מובנים מאליהם'. וזה לא נכון. התוצאה היא, אי זהירות, אי ברירת מילים ומשפטים. הטעות מתגלית בדרך כלל רגע לפני השינה ב'קריאת שמע על המיטה'. זה מעט מאוחר, אך ניתן לתיקון. עובדה. סליחה.
אני מבקש סליחה גם מאלה שלא בחרתי להיות בחברתם, אלא הנסיבות הביאו לכך. אם בעבודה הציבורית ואם בצמתים אחרים. מכם אני מבקש סליחה בגלל שאם יכולתי לבחור, כנראה שלא היינו באותו מרחב, וממילא לא הייתם נפגעים ואני לא הייתי פוגע.
סליחה, אני מבקש גם מאלה שנפגעו במפגש האחד והיחיד שהיה לנו. על הכביש, ברחוב או בעיר אחרת. אם נפגעתם, בעיקר בגלל התגובה שלי למעשה שעשיתם. סליחה.
וסליחה מיוחדת ויקרה אני מבקש מאימי רחל ז"ל. אימא, הלכת ודעכת אט-אט במהלך מספר שנים. הלכת והתרחקת אל האופק המוביל לגן עדן. לגן עדן שאינו כאן, כי כאן לא ידעת מנוח. תמיד ערה ותמיד בשביל ילדייך ואבא, שיבדל"א. לא ידעת מנוחה מה היא. התעוררת ראשונה והנחת את ראשך על הכר אחרונה. ותמיד בשבילנו. אימא, סליחה, סליחה, למרות שאני בטוח שהמילה הזאת רחוקה מלבטא את מה שאני חש כלפייך. סליחה.
…ואת הסליחה האחרונה אני משאיר לערב ומחר, עם בורא עולם.
מסתבר, שגם שכל ישר אין בנמצא
מילא מי שלא רואה את החיים 6/6, מילא מי שלא שומע את הקולות, אבל להוסיף לכאב?! זה מיותר
ביום הכיפורים טוב לבוא חשבון גם עם אלה מבני עמנו המפנים עורף לבני עמם בשעת צרה ומעדיפים לומר על רצח השלושה ש: אפשר להבין אותו. אישתו עזבה אותו…'. זה יותר ממצמרר.
למי אין צרות? למי אין חבילה כזו או אחרת? מי לא נושא איתו כאב על מישהו, על משהו? אז מה?! זו עילה להבין מעשה רצח? זו סיבה בכלל להפוך את הסיבה ללגיטימית? היכן אנחנו חיים?
הגיע הזמן שאותם 'מבינים' ירימו את הראש ויבינו עד כמה הם עמוק בתהום השנאה העצמית. עד כמה השמיים רחוקים מהם…
…אודה, יש מקרים שהשייכות שלי ליהדות קובעת את עמדתי. לא בכל מקרה, ולא עם כל אחד.
מי שבא לרצוח, להתאבד ו'לקחת' איתו כמה שיותר יהודים, אני לא מבין, לא שומע ולא רואה אותו, את מניעיו ואת אישתו המוכה. כל זה לא מעניין ולא רלבנטי. ולכן, כאשר איש עם מיקרופון ומצלמה מדבר כפסיכולוג של הרוצחים הללו, אני מתקומם, רותח מכעס.
כל עוד מדובר בשכירי חרב של הערבים בישראל, חברי הרשימה המשותפת, המנצלים את הדמוקרטיה עד תומה בחסות החוק הישראלי והבינלאומי, ניחא. אולם, כאשר מדובר בעיתונאים ופרשנים המגלים 'הבנה' למעשי הרצח והפגיעה באחיהם היהודים, זה לא.
ולכן, אני לא מאמין שמישהו כאן, במזרח התיכון רוצה שלום כשלום, ולא שלום כתחנת ביניים בדרך לחיסולנו, יותר מאיתנו היהודים.
טיעון קלוש, לביטול אומלל
יש מעשים ויש אירועים, שהם חזקים מדעותינו. אחת מהן זו ההתיישבות ביהודה ושומרון. ולא משנה מה דעתנו האישית בנושא
ההחלטה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור לבטל את השתתפותו של עמיתה השופט הנדל באירועי ה-50 להתיישבות ביהודה ושומרון, תיזכר כהחלטה אומללה ומכוננת שתחריף את הקיטוב בחברה הישראלית.
כיצד זה התחיל? לאירוע הוזמנו כל 'אנשי הסגל הראשון' של הסמלים הישראליים. במעגל הזה נמצא גם בית המשפט העליון. ואכן, השופט הנדל הוזמן והודיע שיבוא…
…אלא מה, ח"כ פריג' ממר"צ התרעם על ההחלטה ופנה לנשיאה נאור. הנשיא, בעקבות פנייתו של ח"כ החליטה לבטל את השתתפותו של השופט הנדל.
מספר שאלות לכבודה. אם אכן לא היה ראוי שנציג מטעם ביהמ"ש העליון ישתתף באירוע, מדוע אישרת את השתתפותו?
אני מניח שההחלטה לאשר את ההשתתפות התקבלה לאחר שיקול דעת והבנת ההחלטה.
ממתי בית המשפט העליון, והנשיאה בראשו חוזרים בהם מהחלטה בעקבות 'מכתב' של ח"כ?
ואם כבר מבקשת כבוד הנשיאה את הגנת החוק להחלטתה, ממתי העתירה נדונה על ידי שופטים הכפופים לה, גם אם קוראים לזה 'בג"צ'?
גברתי הנשיאה. על החלטה שגויה מסוג זה מוציאים בכדורגל שני כרטיסים צהובים. הראשון על ההחלטה הראשונה לאפשר השתתפות שופט באירוע והשני על ההחלטה לחזור מההחלטה הראשונה. רגע נזכרתי. בכדורגל מוציאים שחקן אחרי שני כרטיסים צהובים בכרטיס אדום…
נעצור כאן ונפריד בין מגרש הכדורגל ובין בית המשפט העליון. בכל זאת…
