בלילה שבין 31.12.2014 ל-1.1.2015 סגר בעל מפעל 'פרי הגליל' את שעריו של המפעל ושלח את העובדים לחופשה כפויה.

העובדים ההמומים, ששום דבר לא בישר להם על בוא הצונמי, לקו בשיתוק ועברו שעות רבות עד שהצליחו להוציא הברות ומילים מהפה.

ראש המועצה שמעון סויסה, ראשי ההסתדרות בגליל יונה פרטוק וחבריו נזעקו למפעל, והתקשורת עשתה 'פריצות' שידור מהדיווחים על הפריימריז בליכוד ועל המשבר בש"ס.

כל חברי ההנהגה הציבורית גינו את המעשה, הביעו תרעומת על המהלך הלא אנושי והלא צודק, אולם לא היה בידם להחזיר את העובדים אל מקומות עבודתם.

ברגעים בהם הדברים נכתבים, עדיין לא נראה פיתרון באופק.

הנה שאלה מתבקשת. האם משרד הכלכלה חושב שעובדי 'פרי הגליל' הם אויבי המדינה?! יש להניח שתשובתו שלילית. והשאלה הבאה אם כן. מדוע פועלים באופן כזה נגד עובדי המפעל במכת גרזן באישון לילה?!

…מעבר לידיעה על סגירת המפעל באישון לילה, וכרגע לא משנה הסיבה, צריך לפנות לשלב השאלות, והראשונה. מדוע גורלם של מאות משפחות בפריפריה, במקרה זה בחצור והאזור נמחק ונמחץ בהינף יד, מבלי שתהיה להם האפשרות להילחם את מלחמתם בתקשורת ובמסדרונות הממשלה והרשויות הרלבנטיות?! כיצד יכולים בשנת אלפיים וארבע עשרה לחתוך את מטה לחמם של שלוש מאות משפחות, מבלי שתינתן להם ההזדמנות לשימוע, להתגוננות.

סגירת המפעל כפי שנעשתה מזכירה את ימי העבדות באמריקה, יש שליטים ויש עבדים. את עובדי המפעל בחצור הפכו לעבדים, בלי לשאול אותם.

מסכת ההאשמות, התירוצים והקומבינות, אם יש כאלה, לא מעניינים אף אחד, בטח לא את העובדים שגם כך חיים מהיד לפה.