בשבוע שעבר נפל דבר. צעירים בני קריית שמונה קמו ואמרו "די. עד כאן!". מה שגרם לצעירים לעשות את הצעד הכל כך מתבקש הייתה ההידרדרות בנכסים התרבותיים והחינוכיים בעיר. השיא, היה סגירת המתנ"ס.
מי שהרים את נס-המרד הוא בן קריית שמונה, אביחי שטרן. השבוע אחרי שהרוחות נרגעו מעט הוא מספר על עצמו ועל מה שהביא אותו ואת חבריו לצאת ולהפגין.
– היכן נולדת? מי הם הוריך?מעט על הדרך שעשית עד היום.
אביחי: "נולדתי גדלתי וחונכתי בקריית שמונה, לזוג הורים מקסימים אהרון וג'ורג'ט שטרן, למדתי בבית הספר תל חי, חטיבת הביניים ונמניתי על מחזור הראשון, ומשם לבית הספר דנציגר, בכיתה עיונית במגמת תקשורת כלכלה ומנהל עסקים. שרתי בלשכת הגיוס האזורית בטבריה בתפקיד ע. ראש מדור משרד בריאות הנפש. מיד לאחר שרותי הצבאי יצאתי לראשונה מגבולות קריית שמונה כאשר התחלתי ללמוד משפטים במכללה האקדמית נתניה, סיימתי בהצטיינות את השנה הראשונה משם המשכתי את לימודי באוניברסיטת חיפה שם סיימתי בימים אלו תואר ראשון LLB במשפטים".
– מה קורה היום?
"כיום חזרתי לקריית שמונה לאחר 3.5 שנים בהם נאלצתי 'לערוק' מהעיר לצורך לימודיי, ואני מתמחה בימים אלו במשרד עורכי דין בלטר, גוט, אלוני ושות' בטבריה".
– מה קרה שהחלטת לצאת ולהפגין עם חבריך, הרי הבעיות הללו לא חדשות, למה דווקא עכשיו?
"לא מזמן סיימתי את לימודיי והחלטתי לחזור הביתה, לקריית שמונה, מתוך רצון עז לשנות ולשפר את המצב הקיים. היה לי קשה לשמוע את כל הגזרות שנופלות על קריית שמונה בתקופה האחרונה ועל סגירת המתנ"ס. בפרט אציין שבמהלך לימודי באוניברסיטת חיפה הייתי פעיל מאוד ונבחרתי כחבר בוועד המנהל של אגודת הסטודנטים בתפקיד ראש משרד פנים של האגודה, תרמתי רבות לקהילה בעיר חיפה ולסטודנטים בפרט. אני חושב שכעת הגיע הזמן לעשות זאת למען העיר בה גדלתי ובה אני רוצה לגדל את ילדיי אני מאמין כי מגיע לכולנו יותר ואין לי ספק כי בכוחות משולבים, נצליח".
– מי ומי בחברים שיצאו איתך להפגין?
"כולם הגיעו על חשבון זמנם ומרצונם החופשי מתוך אכפתיות ודאגה למצבה ההולך ומדרדר של עירנו אשר ראו איך קריית שמונה הופכת ל"קריית השממה". הרוב המוחלט של הפעילים הינם צעירים בני קריית שמונה, אתה מוזמן להיכנס לפייסבוק לקבוצה שפתחתי בשם "פורום הצעירים למען קריית שמונה" ותגלה 250 חברים שכולם בני קריית שמונה. מעבר לכך, פנייתי האישית הייתה לתושבי קריית שמונה לבוא ולקחת חלק במאבק שהוא למען כולנו. הפנייה נעשתה במספר דרכים הן בדיוור ישיר, פרסום בפייסבוק ופנייה אישית למכרים. הופתעתי לראות נוכחות רבה של צעירים אשר לא נותרו אדישים לפגיעה בילדי קריית שמונה ובאו לקחת חלק".
– הגעתם לבית ספר רננים בו ביקר שר החינוך גדעון סער. איזה מסר ביקשתם להעביר לשר ולקברניטי העיר?
"המסר הוא ברור, תושבי קריית שמונה הינם תושבים שווי זכויות וגם לנו מגיע מתנ"ס פעיל בעיר. המתנ"ס מהווה מסגרת חינוכית וחברתית מהגיל הרך ועד הגיל השלישי. סגירת המתנ"ס מביאה לפגיעה משמעותית בחינוך הדור הצעיר ומשכך הפגיעה בעתיד עירנו".
– למי בעצם יש לכם טענות? העירייה? רשת המתנ"סים? ואם לכולם, מה המשקל של כל אחד מהם בקריסה של המתנ"סים?
"תושבי קריית שמונה הם בראש מעיני אין אני מפנה אצבע מאשימה כלפי מי מהמוזכרים. הדבר היחידי הינו להתאחד סביב המטרה: למנוע את סגירת המתנ"ס".
– האם אתה לא חושב שהבעיה של ניהול העיר קצת יותר עמוקה, והמתנ"סים זה אחד הביטויים?
"המתנ"ס אינו כלי לניגוח פוליטי של העירייה או של ממשלת ישראל. המטרה היא לשמור את המתנ"ס פתוח לרווחת התושבים, ואני מקווה שהגורמים שבידם היכולת לפתור זאת יישרו קו יאחדו כוחות כדי למצוא פתרון יעיל ומהיר".
– אתה לא חושב שגם החבר'ה הצעירים נושאים ב'אשמה' במה שקורה בגלל האפאטיות שלהם?
"אני לא מחפש על מי להטיל האשמה, אני מעדיף להשקיע את זמני ומאמציי בפעילות חיובית וכולי תקווה כי אליי יצטרפו עוד המוני צעירים מקרית שמונה והאזור".
– האם הפעולה ביום שישי שעבר היא פעולה חד-פעמית ואחרי ששחררתם קיטור, כל אחד ילך לדרכו, או שמא זאת היית יריית פתיחה למשהו ארוך עם מטרות ברורות יותר?
"בהחלט נמשיך לפעול לקידום ופיתוח העיר במישורים שונים ומגוונים ככול שישנו צורך בכך, נעורר מודעות בקרב התושבים לפעילות למען עתידנו. חשוב לי לציין שהמאבק לא נשלם וכבר יש תוכניות קדימה, אני רק יכול לציין שלאחר המחאה ביום שישי האחרון יצרו עימי קשר מלשכתו של השר בכדי לתאם פגישה של פורום הצעירים עם שר החינוך גדעון סער".
– מה קורה מחר?
"הייתי רוצה להגיד לך שמחר המתנ"ס פתוח ושיש מסגרת חינוכית חברתית ותרבותית לרווחתם של תושבי העיר אך לצערי זה לא המצב. אני רק יכול לומר שלא אשקוט ולא אוותר עד שלילדי קריית שמונה יהיה מתנ"ס פתוח. מאוד חשוב לי להודות ללמעלה מ-1000 תושבי העיר אשר חתמו על העצומה, ולכול מי שנרתם למאבק כולי תקווה שזוהי רק ההתחלה ונזכה לראות יותר אנשים נרתמים למאבק חשוב זה. אחרי הכול זו העיר שלנו".
אביחי כמו צעירים רבים לפניו, מלא להט ורצון כן לעשות משהו. הוא, את שלו מוכן לתת. השאלה היא האם ישכילו הוא וחבריו לאחד כוחות, להתחבר אל עוד צעירים מבני העיר שעשו חייל וכרגע אינם כאן ויחד להביא לידי ביטוי את הדאגה שלהם לעיר לשנים הבאות. הכל תלוי בדרך העבודה וההתמדה שלהם, וזה לא חייב להיות "פוליטיקה עכשיו".
