אחד הוויכוחים הגדולים בנושאי אמונה, החל במאה ה-19, שייך לסוגיית האבולוציה מול האמונה הדתית לפיה האדם נברא בצלם אלוקים. אמנם, גם היהדות מכירה בכך שהאדם משתנה מדור לדור באופן מסוים (למשל, מפתח עמידות מול חיידקים מסוימים, הופך לגבוה יותר וכו'), אולם בטח שלא באופן סוחף כפי שתיאר דארווין בתיאוריה המפורסמת שלו.
דארווין כתב את ספרו "מוצא המינים", שלפי תורת האבולוציה לא רק הקוף התפתח לאדם, אלא גם חיות שונות לחיות אחרות. השאלה הייתה כמובן מדוע לא נמצאים מאובנים של אותם יצורי ביניים, חצי אדם וחצי קוף, או למשל חצי סוס וחצי חמור, או למשל ערבוב של כריש עם דולפין. זו נקודת התורפה, כאמור, אבל היא עדיין לא עונה לגמרי על השאלה שמרחפת מעל: אם לפי היהדות האבולוציה לא נכונה, איך ניתן להסביר בכל זאת את הדמיון המדהים שלנו לקופים? כלומר, איך אפשר בכל זאת לתת הסבר מניח את הדעת, על פי המקורות, על אותו דמיון, כולל בגֵנים עצמם?
הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון "הידברות" מסביר את הנושא באחת ממאמריו: "כשמדובר בבורא אחד שברא את כל העולם, לא פלא שיש דמיון בין יצורים שונים. כמו שלכל בעלי החיים יש דמיון מסוים באיברים שונים, כמו אוזניים, פה ועיניים, כך יש יצורים שיש ביניהם דמיון גם במבנה הגוף ולא רק בחלקי הגוף. אבל מה שמעניין זה שחז"ל אומרים בתלמוד שיש זנים מסוימים של קופים שדווקא התפתחו מבני אדם. כלומר, על אותם אנשים שיזמו והנהיגו את בניית מגדל בבל אומרים חז"ל שחלק מהם התעוותו והפכו לקופים, כעונש. כמו שהשפה העברית התעוותה והפכה לשפות שונות, כך גם אותם מנהיגים. זה גם מסביר את הדמיון בגנים ולא רק במבנה החיצוני".
דרגת רב-חיה
ההלכה אומרת כשרואים קוף או פיל בגן החיות, צריכים לברך 'ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם משנה הבריות'". ולמה משנה הבריות? כי הם היו בני אדם והפכו לקופים ולפילים בגלל הרצון שלהם לבנות מגדל שראשו מגיע עד השמיים. אם נשׂים לב נראה שלפילים יש גם שכל יותר משאר בעלי החיים. יש בהם יותר אחדות, וכל זה בגלל שהם היו בהתחלה בני אדם. גם האף שלהם מגיע למקום רחוק, בגלל העניין שהם רוצים כל הזמן לגדול. האף מעיד קצת על גאווה. סוג של בני אדם.
אם נקח למשל שני בעלי חיים כמו כבש ועז או תרנגול וטווס. נראה שגם הדמיון ביניהם לא אומר שהם קשורים זה לזה. צריך לזכור, מה שמאפיין את האדם מעבר לכל בעלי החיים הוא דיבור. הרי בבריאה יש כמה דרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. ולכן אם אנו קושרים מישהו בדמיון לאדם, הוא צריך להיות מדבר. מבחינה פיזיולוגית אמנם גם לאדם וגם לבהמה יש עיניים, אף, אוזניים. אבל מה שמבדיל את האדם מהבהמה הוא הדיבור, השכל, כוח המחשבה.
פילוסופיה קדמונית
הרב אהרון לוי קושר את נושא אבולוציה לפרשת השבוע ולאברהם אבינו, "הסיבה בגללה נאלץ אברהם אבינו להתפלסף עם נמרוד על עיקרי אמנותו מקורה בעובדה כי בשכלו האנושי הגיע אברהם למסקנה בדבר בריאת העולם באומרו "אם יש בירה יש אדון לבירה". אם היה עומד אברהם בפני נמרוד לאחר שנתגלה אליו הבורא או לאחר מעמד הר סיני, האם סבורים אתם שהיה מתווכח עימו? מי שראה ג'יראפה לעולם לא יסכים עם הטוענים שההיגיון והנתונים המדעיים אינם מאפשרים את קיומה של חיה מסוג זה, הוא ראה אותה! נקודה.
אין אנו זקוקים להכחיש את תאוריית האבולוציה כדי להוכיח את צדקתה של היהדות. אין אנו נדרשים להטיל בה ספקות ואף אין צורך להצהיר מעל כל במה כי מדובר בהשערה ולא בנתונים מוחלטים, כל שיש לנו לבדוק הוא את אמיתות ספר התורה. לאחר שתוכח אמינותו של ספר התורה פטרנו עצמינו מן הצורך לעסוק בתאוריית האבולוציה ובפרטיה. כיון שפגשנו בבורא העולם במעמד הר סיני והוא אשר כתב בתורתו כי ברא את העולם בשישה ימים, אין אנו זקוקים לעידכונים המדעיים. אמונתנו אינה מבוססת על השערות אלא על ידיעה ברורה ובדוקה ומשום כך איני רואה צורך להתמודד מול כל השערה מדעית חדשה או ישנה כדי להצדיק את הכתוב בתורה או כדי לעשות להטיל שלום ביניהן.
בעוד אברהם אבינו ביקש להתווכח עם נמרוד לימדו הבורא כי הדרך להלחם בכפירה אינה בדרך הויכוח וציווהו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". הדרך להלחם בכפירה אינה עוברת באומנות הויכוח אלא ב"לך לך". ההיסטוריה מלמדת כי בעוד דרכו של אברהם ובניו צלחה את גלי האנושות, דרכו של נמרוד ומרעיו מעלה אבק בלוחות חרס במרתפי הארכיאולוגים ובחלק מאולמות האקדמיה.
