בספר 'המהפך' של הרב זמיר כהן (יו"ר ארגון הידברות) ישנו מחקר מעניין של הווטרינר ד"ר רוברטו קליין, שמוכיח כי בעלי החיים שהתורה התירה לנו לאכול, ונשחטים על פי כללי השחיטה היהודית, אין בהם צער בעלי חיים אפילו לשנייה אחת. ד"ר קליין מסביר שלכל בעלי החיים ישנם שני עורקים שמזרימים דם למוח, עורק קדמי ועורק אחורי. אילו היה רק עורק קדמי, לא היה שום צער לבעל החיים בעת השחיטה, מכיוון שעם הפסקת אספקת הדם למוח, אין תחושות ואין כאבים. ועצם החיתוך החד והמהיר אינו כואב, כפי שידוע למי שהתנסה בחתך חד ומהיר בידו. הבעיה היא שישנה אספקת דם למוח מהעורק האחורי, ובגללו בעל החיים נמצא עדיין בהכרה.
במחקרו התברר דבר מפליא, שרק אצל בעלי חיים המותרים באכילה ע"פ התורה, כלומר מעלי גירה ומפריסי פרסה, העורק האחורי מתחבר בשלב מסוים לעורק הקדמי, ורק דרכו הוא מזרים דם למוח. לא כמו בעלי החיים האחרים, כמו הסוס והחזיר למשל, שאצלם העורק האחורי נכנס ישירות למוח, באופן עצמאי. השורה התחתונה היא שכאשר שוחטים את בעל החיים הטהור, אין שום אספקת דם למוח, לא מהעורק האחורי ולא מהקדמי. מסקנתו של ד"ר קליין ברורה: שיטת השחיטה היהודית היא היחידה בעולם שלא גורמת צער בעולם, אפילו לא לשבריר שנייה.
לא בטוח שהמחקר הזה יתן תעודת כשרות לאכילת עופות ובשרים בקרב הצמחונים, אך עם זאת צריך להבין שלא תמיד העיניים שלנו יכולים להכריע מה טוב ומה רע, ולכן אם הקב"ה אמר וציווה לאכול, אין לנו אלא לברך "שהכל נהיה בדברו" ולאכול לבריאות.
מחקרים רבים מוכחים שגם לפירות ולפרחים יש סוג מסוים של חיות, ולכן גם אכילת פירות וקטיפת פרחים יכולות להיאסר אף הן בעיני בני אדם, ולמעשה מה שאמור לעמוד נגד עינינו היא העבודה שכל מה שנברא הוא בשביל האדם עצמו, וממילא זו תכליתו.
אגב, לא כולם יודעים אבל עד לדור המבול (נח) היה אסור בכלל לשחוט בהמות למאכל, ורק בהמה שמתה לבד, הותרה למאכל. לפני כן אדם וחווה היו צמחונים, ככתוב: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע … ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לכם יהיה לאכלה".
עוטף אותך ברחמים
ביהדות ישנן התייחסויות ומצוות רבות המדברות על שמירה, הגנה ורחמנות כלפי ברי החיים. קיים איסור על הסבת כאב לחיות: צער בעלי חיים – יהודי חייב להקל על סבלה של חיה (להסיר ממנה את העול), גם אם היא שייכת לשונאו, אם יש חיה שתלויה בכם לקיומה אסור לכם לאכול לפני שהאכלתם את החיה, אנו מצווים לתת לבעלי החיים שברשותנו לנוח ביום השבת, אסור לנו לרתום שני בעלי חיים לאותה מחרשה כיון שאין הדבר הוגן לבעל החיים החלש יותר, אסור להרוג את הפרה ואת העגל שלה באותו יום, אסור לבתר ולאכול את אבריו של בעל חיים בעודו חי (זוהי אחת מ"שבע מצוות בני נוח", החלות על יהודים ושאינם יהודים), שחיטה צריכה להתבצע כך שייגרם מינימום של כאב לחיה. יש לבחון את הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה נטול כאב ככל האפשר, הציד אסור לשם הנאה, חז"ל לא ראו את ספורט הציד בעין יפה
ומה אומר הרב קוק זצ"ל?
לפני כמאה שנה כתב הרב קוק זצ"ל מאמר בשם 'אפיקים בנגב' שנערך 60 שנה לאחר מכן על ידי תלמידו הרב דוד הכהן ('הנזיר'), והפך לחיבור הידוע כיום בשם "חזון הצמחונות והשלום" בו פורס הרב זצ"ל, כדרכו, משנה מקורית ומופלאה הממצה את יחסה של היהדות כלפי נושא 'זכויותיהם של בעלי החיים' ככלל ו'צמחונות' בפרט. נקודת המוצא היא כי ישנו עוול בכך שהאנושות נוטלת את חייהם של יצורים אחרים למען צרכיה והוא נשען על הפסוק מספר דברים "ואמרת אוכלה בשר, כי תאווה נפשך לאכול בשר, בכל אות נפשך תאכל בשר" .
למרות זאת הרב קוק מביא ארבעה טעמים להיתר הזמני של התורה לאכילת בשר:
1. בעלי החיים הינם חלק מתהליך אבולוציוני המקדם אט-אט את העולם למגמתו.
2. כאשר המעמד המוסרי הכללי של התרבות האנושית עדיין נמוך, אין זה הזמן להתחסד ולטפל במצוקותיהם של בעלי החיים.
3. גם אם נצייר לעצמנו כי התורה הייתה דורשת מאתנו שוויון ביחס כלפי בעלי החיים כעין היחס לבני אדם, הייתה נוצרת נסיגה בהתפתחותה הרוחנית של האנושות. טשטוש ההבדל בין בני האדם לבעלי החיים היה מסבב חיכוך מתמיד ביניהם, הן ממשי והן נפשי, חיכוך שהיה מביא לתחושת קרבה.
4. בניגוד לבני אדם, בעלי החיים אינם מאיימים על מעמדו של האדם המצוי בעליונות ללא-עוררין עליהם. אי לכך, התביעה ליחס הוגן כלפיהם איננה דורשת מן האדם המקולקל במידותיו ויתור מוסרי משמעותי ורק עלולה לספק לו תחושה מדומה של התנהלות מוסרית.
פרשת שבוע
"כי תשא"
בפרשתנו כתוב: "עשו להם עגל ומסכה וישתחוו לו". חטא העגל הוא העוון הכי נורא שהיה בהיסטוריה היהודית, עד כדי כך שחז"ל השוו אותו בגמרא, לכלה המזנה תחת חופתה. הירידה משיא הדרגה הרוחנית הגבוהה עד לבור שפל ועמוק (שהרי ידוע שבני ישראל היו דור דעה) תמוהה מאוד שכן העם היוצא ממצרים ורואה את כל האותות והמופתים ובנוסף עמד במעמד הנשגב והאדיר, מעמד הר סיני נופל בבת אחת לשפל המדרגה ומחפש לו אלוקים אחרים.
התשובה לכך צפונה בפסוק בשיר השירים: "ליבבתני באחת מעיניך", כשקבלת התורה היא בעין אחת בלבד, זאת אומרת כשבעין אחת חושבים על התורה ובשנייה על העגל, כשאין קבלה מוחלטת, אז התוצאה מביאה לידי דיוטא התחתונה. צריכים אנו להבין שלא מדובר באנשים שלא מכירים את הבורא, באותה תקופה בני ישראל ובעצם כל העולם כולו ראה בחוש את הבורא, אם בעשרת המכות, ואם בקריעת ים סוף, ואם בקבלת התורה כששמעו העם היהודי את הבורא מדבר ואומר "אנכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני", ועם כל זאת הם יורדים לשפל ולדבר ההפוך מן ההיגיון, לעשות להם אלוקים אחרים. הרבה מדרשים יש על הדבר, אך אין המקום להאריך על הנושא, רק אפשר לומר ובעצם כל אחד מאיתנו איש ואישה יכולים להבין את דרגתו של הבורא. כמה צרות אנחנו עושים לו, כמה אנחנו לא מכבדים אותו, והוא ברחמיו ממשיך לתת לנו טוב, כל אחד לגופו, אם לפרנסה טובה, ואם לבריאות, ואם לשלום בית או חינוך הילדים.
לא סתם גילה הבורא למשה רבינו ע"ה את הסוד הידוע שאנו אומרים פעמיים ביום (ובימי שני וחמישי כמה וכמה פעמים) ה' ה' א-ל רחום וחנון. הדור שלנו לא מותאם לתוכחות. צריך לדבר בלשון רכה, רק על ידי כך כולנו כבניו של הבורא הטועים בדרך נזכה לשוב אליו.
שלום בר יוחאי חיים
פרשת פרה
השבת קוראים את "פרשת פרה". מוציאים בבית הכנסת שני ספרי תורה, באחד קוראים בפרשת השבוע-פרשת כי תשא, ובשני קוראים את פרשת פרה: "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב". ולדעת רוב הפוסקים, אף קריאת פרשת פרה היא מצוות עשה מן התורה, ועל כן יקראוה בספר התורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, והשליח ציבור והקהל יכוונו לצאת ידי חובה מן התורה. אחר קריאת פרשת פרה, מפטירים ביחזקאל (לו'): "בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם", וזאת מפני שכתוב שם: "וזרקתי עליכם מים טהורים".
חידת השבוע-כי תשא.
1. מאיזה גיל צריך לתרום את מחצית השקל מהתורה?
2. מהי הסיבה לנתינת מחצית השקל? (רש"י)
