אין זה משנה אם מדובר במכירה של דירות מגורים, מגרשים, מניות או זכויות על הגג. משמעות הדבר היא שרוב העסקאות אינן מתקבלות ואינן מאושרות כמוצהר על ידי המנהל.
למה? איך עוצרים את העגלה הזו? מה נדרש מאתנו, היועצים, כדי לשנות את זה?
– מה טוענים בפני המנהל?
"ובכן, כל זה מתחיל בהגדרת המילים "שומה" ו- "תפקיד המנהל"".
מהי "שומה"? מונח זה מוגדר במילון "אבן שושן" באופן הבא:
"הערכה, אומדנה, ערכו המשוער של דבר"
לאמור: "שומה" אינה צו שרירותי, אלא היא פרי הפעלת שיקול דעת, הערכה ואומדנה. כאשר הצו אינו מבטא כל פעולת הערכה, נראה כי צו שכזה אינו הולם את המונח "שומה".
בכל הנוגע ל"שומת מס", מדובר לשומת מס על ההכנסה, על כל גווניה, זו שנוצרה מעבודה או מעסק וזו שנוצרה בין השאר בהסמיכו את פקיד השומה והמנהל, לא הסתפק המחוקק בדרישה כי המנהל יערוך "שומה", אלא אף דרש כי שומה זו תעשה "לפי מיטב השפיטה".
מה פירושה של אותה סמכות מ"עין שיפוטית" והדרישה כי תעשה באופן המיטבי? יהא אשר יהא הפירוש, אין ספק כי הוא נועד להרחיב את הדרישה הגלומה כבר במילה "שומה".
לאמור: הסמכות שהוקנתה למנהל לערוך שומה לפי מיטב השפיטה אינה בבחינת זכות בלבד, אלא היא אף מטילה עליו חובה חוקית ומגדירה את סמכותו: לערוך שומה הגיונית ואחראית המשקפת את מיטב שפיטתו (חובה זו המוטלת על המנהל ופקיד השומה כאחד, הוזכרה אף היא בפסק הדין בעניין עפיפי).
חובה זו מגדירה את היקף סמכותו של פקיד השומה והמנהל, המנהל מוסמך להוציא צווים שהם בבחינת "שומה לפי מיטב השפיטה", אך הוא אינו מוסמך להוציא צווים מהם עולה בעליל כי לא נערכה פעולה אמיתית של "שומה לפי מיטב השפיטה". דרישות תשלום שכאלה הם בבחינת "נייר בעלמא", שכן הן אינן עומדות בדרישות החוק לביצוע "שומה לפי מיטב השפיטה".
ישנו עיקרון-על בדיני המס, שומת מס על שבח ריאלי. ככל שהשומה אינה שומה, אפשרי שהנישום ישלם מיסים על רווחים שלא צמחו לו. נהלי הדיווח, השומה וההשגה נועדו להביא לשומת מס אמיתית.
יחד עם זה, אין זה מתקבל על הדעת שכדי ליהנות מזכות בסיסית זו של שומת מס אמיתית, נדרש הנישום לעבור מסלול ארוך ומייגע של נהלי שומה, השגות, פתיחת שומות במועד, פתיחת שומות לאחר המועד תוך שימוש בסמכות להארכת מועדים ועוד.
לסכום,
בכל פעם שנתקלתם ב"שומה", שרק הכותרת מעידה עליה כ"שומה", הפנו את המנהל להגדרת המונח, לטעם הכלכלי בעבודתו לגביית מס אמת, והשינוי יתבצע. התמדה והבאת הנתונים, והפניית המנהל חזרה לתפקיד עליו הוא מופקד, כל זה יביא בסופו של יום לפחות שומות סתמיות ויותר מחשבה, בסיס, הגיון וטעם בעריכתן.
