היום אפשר לומר בוודאות. בנימין נתניהו מחזיק בתואר המפוקפק "שנוא נפשו של השמאל בכל הזמנים".
כיצד הגעתי למסקנה הזאת?! פשוט מאוד. כאשר החליט נתניהו (באמצעות השר גלעד ארדן) לסגור את רשות השידור ולהקים את תאגיד השידור הציבורי, מה עשו לו? איזה מילים? איזה תארים הדביקו לו. והשיא, שנתניהו מחסל את הדמוקרטיה, לא פחות. אז, אפשר היה לנסות ולהאמין לחברי מקהלת המקלידים, המיקרופונים והמצלמות שחששם אמיתי, לפחות על פי תפיסתם.
…והינה עברו להם הימים, השבועות והחודשים, וראש הממשלה הגיע למסקנה שתאגיד השידור הציבורי הוא תעתיק של רשות השידור הישנה והרעה, המביא איתו את אותה רוח 'עיתונאית', מחזיק באותו סדר יום שמאלני-מתחסד ומפרש ש-"נכון, זה רק מה שאנחנו חושבים".
בשביל המוצר הזה לא צריך היה לחסל את רשות השידור ובטח לא להקים גוף חדש שינהג גרוע יותר מהגוף שהיה אמור לבוא במקומו.
אתנחתא קלה להסבר. אני מאמין בדמוקרטיה חזקה כמו שאני מאמין בעיתונות חופשית ובלתי תלויה. הסימביוזה בין שלטון-פוליטיקה ובין חופש עיתונות הוא הכרחי ונחוץ לפוליטיקה יותר מאשר לעיתונות עצמה כי אין לכל אחד מהם זכות קיום בנפרד. והראיה, במדינת ישראל יש עיתונות חופשית וגם דמוקרטיה יציבה ואיתנה. כך אני מאמין.
ולכן, לא יתכן שלכל מהלך המגיע מהמגרש הפוליטי (הכנסת) תודבק התווית "זה לא דמוקרטי" רק בגלל שאלה התופסים בדעות שמאלניות וממוקמים בצמתים החשובים בחיינו: בתי משפט, אקדמיה ותקשורת חושבים שזה לא תואם את עמדותיהם ואמונתם.
נחזור לתאגיד השידור הציבורי. מאין אני מגיע למסקנה שהצביעות חוגגת במקרה הטוב ומתפרעת במקרה הפחות טוב?! אותן מילים, אותם ביטויים נגד החלטתו של נתניהו לסגור את רשות השידור ולהקים את התאגיד מוטחות בנתניהו היום כאשר הוא חוזר בו.
אני באמת לא מכיר את נבכי דעותיהם ותפיסת עולמם של המובילים את התאגיד, באמת שלא. אולם, כאשר הראשים הללו נוהגים, מתבטאים ופועלים ברוח זו, אי אפשר שלא להאמין להם שהם כאלה, שמאלנים, במובן הרחב של המושג.
למודאגים ולדואגים לדמוקרטיה, לחופש העיתונות ולעובדי התאגיד אפשר לומר, הסירו דאגה מליבכם. שום דבר לא ילך לאיבוד. העיתונאים שנקלטו, הציוד שנרכש והלקח שנלמד יהיו חלק מרשות שידור חדשה, דינמית ועצמאית. מרחב השידור הציבורי היקר לליבו של כל מי שהדמוקרטיה, היושרה וחופש העיתונות חשובים לו ידע שעיתונות חופשית אינה כלי לחיסול יריבים וכאלה שאינם בדעתך.
