מידי שנה אנחנו בוכים שוב ושוב על הסיפורים מהשואה וממלחמות ישראל, רגע אחרי זה שוכחים ופותחים מנגל, אך לעיתים נדמה שבעקבות רצף האירועים אנחנו שוכחים להתבונן, לחשוב ולהתעמק במה הם מסמלים. ניתן לקחת כל נושא ולנתח אותו לפרטי פרטים, אך הפעם ננסה לגעת בנושא שכל אחד יכול לחוש, אנחנו לא מבינים מה באמת קרה פה ב-70 שנים האחרונות. שואה איומה, הקמת מדינת ישראל, עליות מכל העולם, הקמת צבא אדיר לצד ישיבות ומרכזי תורה שלא היו כמותם, חידושי הלכות וריבוי תלמידי חכמים, היי-טק, מלחמות, מבצעים, בחירות ומה לא. סה"כ 70 שנה. אז למה אני טורח בכל זאת להזכיר את זה? כי משום מה, אולי מכורח הנסיבות, נראה ונדמה לנו שתמיד היינו כאן, ואין מי שיזיז אותנו מכאן לעולם. לעיתים אנחנו לא מבינים באיזה נס גלוי אנו חיים כל יום, כל היום, ואיך למעשה הגענו לכאן. ההורים שלנו בוודאי מעריכים יותר מאיתנו, אך אנחנו (אני מדבר בשם ילידי הארץ) נולדנו למציאות הזו שהופכת כל תהליך בחיים לברור, קל, מובן ומציאותי יותר. ובמילים אחרות, החלומות של ההורים שלנו, הם אפילו לא הסיוטים שלנו.
נחשפתי לא מזמן לדף פייסבוק בשם "הישראלי המכוער". אני מודה, נשאבתי פנימה וראיתי עוד ועוד מקרים מזעזעים של אלימות פיזית ומילולית, חוצפה וכיעור. ברגעים כאלה אני נזכר בסבי ז"ל שהיה אוהב אדם, מכבד את הבריות ואהוב על כולם. בתקופה, אני בטוח (ולא רק מסיפורים) זה לא היה קורה, אז הגענו למצב הקשה הזה?
האמת לכל אחד יש את המשקפת האישית שלו שמציגה את ההידרדרות החברתית והרוחנית שהקטבים מושכים אותנו אליה, אך כאן החשש הוא לא רק מחוסר הפתרון הלא-מצוי, אלא מההשלכות עליהם מדברת פרשת השבוע (אחרי מות-קדושים) שמזהירה אותנו לגבי איסורים כאלה ואחרים (כמו איסור עריות), שהם מטמאים את הארץ, וכי אם נעבור חלילה על איסורים חמורים אלו ארץ ישראל תקיא אותנו.
תכל'ס, לארץ הזו יש היסטוריה מוכחת, היא כבר הקיאה את הגוי שהיה פה לפנינו. זו ארץ עם קיבה רגישה, כמו בן מלך שטועם אוכל שאינו ערב לחיכו (לפי רש"י). הרד"ק מסביר את הדברים כפשוטם: בארץ ישראל האוויר והאווירה הם כאלה שההתנהגות המתאימה וההולמת בה היא דרכי יושר. ארץ ישראל מהווה את המצע הגאוגרפי, הטופוגרפי והאקלימי הנכון והמתאים לקרבת ה' וסילוק עבודה זרה ועריות.
צידה לדרך
כמו מכל חג בלוח השנה היהודי, גם מימי הזיכרונות שחלפו אנחנו צריכים לקחת צידה לדרך. כמה שזה נשמע ברור ומובן, כנראה שאת הדברים הפשוטים אנחנו שוכחים (כמו שנאמר בהקדמה ל"מסילת ישרים"). כל תרבות הקומבינות, השמור לי-אשמור לך, החזק צודק וכל האמצעים כשרים צריכים להעלם ומהר, ולא רק בגלל האיסורים ההלכתיים, אלא בעיקר בגלל האיסורים החברתיים שמצביעים על התרבות הזו כסכנה פנימית קיומית.
לחלק גדול מאיתנו יש מסירות נפש לאיזה גורם מסוים באנושות. ישנם כאלה שמוסרים עצמם על דקדוק ההלכה, על בית"ר ירושלים, על עוד פיסת אדמה בהתיישבות או על מצבם הרע של המסתנניםפליטים, אך מה שצריך עוד לפני כן זה למסור את הנפש על האנושיות, הסולידריות, האמת והשלום הפנימי בינינו לבין עצמנו, ובינינו אחד כלפי השני. ככל שיהיו יותר חיילים שיתגייסו רק בגלל שחייב, רק בגלל המשכנתא, או רק בגלל התנאים הכלכליים, כך התרבות הזאת תרחיב את עצמה גם באזרחות, שכן אדם יחשוב שהוא לא מלכלך רק בגלל שזו השכונה שלו, או רק בגלל שהוא מפחד מהפקח של העירייה, ולכן אותה דרך ארץ מדוברת צריכה להיות מסירות הנפש הקולקטיבית של החברה, כדי שנוכל לחגוג ביחד גם את ימי העצמאות הבאים עד ביאת המשיח, שם בע"ה נזכה לתכלית העצמאות הקיומית.
מה ישראלי בעיניך? להיות צודק
כחוזר בתשובה, וכאדם שלא מגדיר את עצמו באף זרם או קהילה, אני מקיים שיחות רבות עם יהודים מקוטלגים על הקולגות שלהם מעבר למתרס. אני מדבר עם חרדים ומסביר את החילונים, אני מדבר עם הדתיים לאומיים ומסביר את השמאלנים, אני מדבר עם חילונים ומסביר להם שיש גם אנשים אחרים שצודקים. האמת, אני גם נהנה וגם מרגיש מעין מעשה שליחות שאמור לגשר בין אנשים שלגמרי לא מכירים אחד את השני, ואומנם דוברים את אותה שפה, אך לא באמת מבינים מה הצד השני אומר.
יש הרבה מסקנות מרתקות מהשיחות הללו, וכן לעיתים גם הצלחות, אך הדבר הניכר ביותר הוא שאחד לא מבין את השני. החילונים, לא מבינים למה צריך להתפלל, ולמה חרדים כל כך סולדים מהתרבות הישראלית. הדתיים-לאומים-ימנים, לא מבינים איך קיימים אנשים שרוצים בכלל שלום אחרי כו' וכו', והחרדים לא מבינים איך החילונים מבזבזים את חייהם לריק וכל זאת בשביל להגיע לגיהינום. אז הנה טיפ אחד קטן. עזבו אתכם מלנסות להבין אחד את השני, זה באמת קשה, במקום זה נסו להבליט את הדברים הזהים שבנו ובסוף תגלו שהדומה גדול מהשונה. אחרי הכל, חוץ מאידיאולוגיות, לבוש ופתק בקלפי יש עוד המון דברים שמאפיינים אותנו. לעיתים אנו פוגשים במקום העבודה, במילואים או בשכונה אדם שונה לחלוטין מאיתנו אך אוהבים אותו יותר מאשר שותפנו הטבעיים לדרך, ולמה? משום שכשמוצאים את הקסם והטוב ביהודי כל השאר הופך זניח והנשמה היהודית מתחברת לשורש האמיתי שלה, ממנה נחצבים שאר הנשמות, שהתחפשו עם הזמן לכל מיני אנשים.
– בחור עולה מחבר העמים שעושה תהליכי לימוד ביהדות, איבד טלית ותפילין שנפלו מרכבו בצומת של קופ"ח דרום (לשעבר(.
זאב: 054-9101404
