קצת רקע
היום הזה ממש מסומן כפתיח לתקופה יפה ונפלאה לעם ישראל, שכן, אין זמן טוב יותר להיות בשמחה מאשר חודש אדר, ובחג הפורים בפרט. מלבד הסיפור המוכר שבזכותו אנחנו חוגגים את פורים (מרדכי ואסתר), נראה שהיו עוד מאורעות שמחים ומרגשים, כמו יציאת מצרים למשל (הכולל את ים סוף, מן מהשמיים, מעמד הר סיני וכו').
סימנו של אדר הוא דגים. ידוע שהדג פורה במיוחד, ומאותה סיבה נחשב גם לסמל פריון, לברכה ונגד עין הרע. החודש, זה בדיוק הזמן להשכיח את הצרות ולשמוח כמה שיותר. לצאת, לבלות, לשמוח, לרקוד, ולעשות כל דבר שישמח את נשמתכם היקרה כל כך לקדוש ברוך הוא.
סיפור אישי
אי שם בימי שירותי הצבאי שלי בחודש אדר, הגעתי ללשכת החטיבה לצורך ראיון מפקד. מפקד החטיבה, בן העדה הדרוזית, פינה שעה מזמנו לצורך ראיונות ומשפטים לחיילי החטיבה. כשאני ממתין בתור, פיתחתי שיחה עם אחד החיילים שהיה מצויד בתיק גדול, פרצוף חמוץ וחשש מהבאות. הוא סיפר לי כי לפני חודשיים הוא נשפט אצל אותו מפקד יחידה על עבירת משמעת חמורה וקיבל עונש של 21 ימי מחבוש (מאסר). כששמע את זה ערק לבית למשך שלושה חודשים, ואח"כ והחליט לחזור לצבא, מהפחד שהמשטרה הצבאית תקדים אותו. כעת, כאמור הוא נשפט על אותה עריקות, וזה בנוסף לעונש הקודם בו היה אמור להיכנס לכלא. אותו חייל טען שמפקד היחידה שונא אותו שנאת מוות, לכן נתן לו עונש כל כך חמור בפעם הקודם. ועכשיו, לדעתו, הוא יתנקם בו עוד יותר. החייל החליט טרם המשפט לסרב להישפט בפני אותו מפקד (אפשרי לפי חוקי הצבא), ולחכות לקצין בעל דרגה בכירה יותר (במקרה שלו, סגן מפקד אוגדה) שישפוט אותו על הבריחה, ועל שלושת השבועות שלא ישב בכלא. לפי הערכתו, הוא יקבל כחצי שנת מאסר, ולאחר מכן ישוחרר מהצבא. ניסיתי לעודד אותו, עד שלפתע נזכרתי שנאמר "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובנוסף כתוב (ילקוט יוסף), כי אדם שיש לו דין ודברים עם גוי (ומקרה הזה משפט צבאי), יעשה כל שביכולתו לעשות זאת בחודש אדר, משום שבחודש זה ידם של ישראל על העליונה. נכון, לא מדובר במלחמה, ואותו קצין אינו אויב חלילה, אך למרות זאת, החודש הזה מלא במזל לעם ישראל, וחשוב לנצל את המומנטום.
אותו חייל (יש לציין, אינו דתי), חשב שאני מטורף, ולא הסכים לשמוע בעצתי. גם אחרי שהפצרתי בו בכל תוקף והסברתי לו את גישת היהדות כלפי ימים אלה הוא סירב וטען כי אותו מפקד דרוזי יתנקם בו ויעניש אותו בצורה הכי חמורה שיכולה להיות.
רגע לפני הכניסה למשפט אמרתי לו "אני מוכן להתחייב שהעונש יהיה מינימאלי אם תסכים להישפט אצלו". כשהוא נכנס למשפט, לא ידעתי אם אכן ישמע בעצתי או לא.
וכך היה: תוך שתי דקות יצא החייל מהמשפט עם ידיים על הראש במבט של "אני לא מאמין", ואמר בהתרגשות עם דמעות בעיניים: "וואו, זה לא הגיוני, שמעתי למה שאמרת לי, וקיבלתי רק 14 ימים על תנאי, ובנוסף, הוא ביטל לי את העונש הקודם. הקדוש ברוך הוא, אני אוהב אותך!", הוא צעק. "גם אני", עניתי לו.
מדיהדות
ערוץ תוכן אינטרנט
אורות www.orot.tv
ארגון "ראש יהודי", המוכר לציבור בעיקר מעלוני השבת המצוינים שלו, הקים לפני יותר משנה ערוץ טלוויזיה אינטרנטי לתכני יהדות. למרות שהערוץ פועל עדיין במתכונת של שידורי ניסיון, הוא מוסיף מידי שבוע תכנים מעניינים שלאו דווקא מותאמים רק לציבור הדתי, אלא בעיקר לציבור שרוצה לשמוע על היהדות מהכיוון המחויך, הנעים, היפה והמקרב.
מטרת הערוץ היא כמובן הפצת יהדות לכלל הציבור, ולשם כך עובדים אנשי התוכן על הפקות מקור ותכנים מיוחדים כגון סרטים, כתבות, וסדרות, וזאת ע"י שיתוף פעולה והבאת רבנים כמו הרב אלישע אבינר, הרב שלמה אבינר, הרב אורי שרקי, הרב שמואל אליהו, הרב חיים נבון, הרב חגי לונדין ועוד.
פה-שווקלים
– ערב מרתק "שליטה ופיקוח על המחשבות" עם הרב מאיר אליהו בלליס (מחבר הספר "החיים הטובים"). הרצאה תתקיים ביום שני ה-27.2 בשעה 20:30 בערב אחרי תפילת ערבית בכולל "כה לחי". בנוסף יגיע גם הרב בנימין יצחקי שימסור שיעור בנושא שלום בית וחינוך ילדים. הכניסה חינם. מקום מיוחד לנשים.
– ראש ישיבת אור החיים הרה"ג שי פרי שליט"א מגיע לקרית שמונה להרצאה מרתק במיוחד – "החיים זה לא משחק". ההרצאה תתקיים ביום רביעי 29-2-2012 בבית
יד עזרא ושולמית(צמוד לבית ספר המתמיד) עזרת נשים פתוחה. הכניסה חופשית לפרטים: שמואל: 0504119416, תומר: 0527119047
פרשת שבוע – פרשת תרומה
מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה
בפרשתנו נאמר: " ויקחו לי תרומה מכל איש שידבנו לבו תקחו את תרומתי" (ציטוט לא מדויק). פסוק זה עוסק בציוויו של הקב"ה לבני ישראל שיקחו תרומה מכל איש שידבנו ליבו, ובהמשך הפסוק נאמר "תקחו את תרומתי", כאן הוא קורא התרומה על שמו יתברך. לכאורה היה צריך לכתוב "תקחו את תרומתם", של בני ישראל? ומבאר השל"ה הקדוש: בכדי לבנות את המשכן היה צריך כסף וזהב בכמות אדירה אשר לא הייתה בידי בני ישראל יכולת להביאו, כי הזהב היה זהב טהור שאינו נמצא כל כך בעולם ולמרות זאת בני ישראל הביאו יותר מכדי הצורך, שהרי כתוב "והמלאכה הייתה דיים". כאן באה לידי ביטוי ברכת ה' שמן המעט שהיה בידי בני ישראל נעשה הרבה. וסיבת הברכה הייתה מצד נדבת הלב, ומה הייתה אותה נדבת הלב שבגינה ניתנה הברכה? והתשובה הנפלאה היא, שאם אדם רצה לתת תרומה גדולה למלאכת המשכן, אך בפועל לא היה ביכולתו להביא תרומה נכבדה יותר. הבורא יתברך, היודע מחשבות אדם מצרף מחשבה טובה למעשה, ושולח ברכה במה שנתן ונעשה כפי רצון מחשבתו של הנותן כפי רצונו. אם כן, מעתה מובן מהי "תרומתי",הקב"ה בכבודו ובעצמו משלים את החסר לפי רצונו של האדם.
בר יוחאי חיים.
