ימית מלול-ינאי: "המחקר שלי מראה שוועדות הגבולות שמשרד הפנים מינה תרמו להעמקת הפערים בין קריית שמונה למרחב הכפרי סביבה ולהנצחת אי הצדק החלוקתי. "בכיר בוועדת חקר הגבולות של קריית שמונה בעבר טען בראיון: "סידרו את קריית שמונה עם איזה הסכם חסר ערך".
למרות זאת, 'אפשר להמשיך ולריב על העבר או להחליט לעצב את העתיד מחדש', אומרת ימית בשיחה עם "חדשות הגליל".
ימית: "בשלוש השנים האחרונות אני מקדמת את נושא ועדת חקר הגבולות באצבע הגליל מול משרד הפנים. המחקר שלי באוניברסיטת חיפה בחן את הסכסוך על תחומי השיפוט המוניציפליים בין קריית שמונה למועצה
האזורית הגליל העליון וחושף את הנרטיבים השונים של האחרונים תוך התמקדות בנושא הקרקע. בנוסף, המחקר בחן את הפוליטיקה של הקרקעות, כפי שהיא משתקפת דרך עיניהם של מקבלי ההחלטות בשני הצדדים ודרך עיניהן
של הוועדות לחקר הגבולות: ועדת בן-ארצי ) 1996-1998 ( וועדת רזין ) 2008-2009 (". ימית אינה עוד חוקרת נטולת עניין בנושא המחקר שלה, היא חלק ממנו. ימית: "במידה רבה אני חשה שאני חיה את הקונפליקט האזורי באצבע הגליל בביתי הפרטי. אבי, סמי מלול ניהל מאבק לתיקון העיוות ההיסטורי בחלוקת הקרקע וההכנסות מול המועצות האזוריות. כיום אני מתגוררת מעברו השני של תחום השיפוט – בהרחבה קהילתית בקיבוץ להבות הבשן שבתחום השיפוט של המועצה האזורית הגליל העליון. בן זוגי יניב ינאי נולד ב קיבוץ מרום גולן להורים שהיו מבין מייסדי ומקימי הקיבוץ. דרכו למדתי על תפיסת האדמה כערך בהתיישבות העובדת. המאבק המתמשך בין קריית שמונה למועצות האזוריות סביבה נצרב אצלי בתודעה והשפיע עלי בגיל צעיר. בנוסף ההיכרות והחזיק בזיכרון ההיסטורי של המאבק, הייתה לו גם היכרות עם הפקידים במוסדות התכנון ובמשרד הפנים ובכך היה לו יתרון עצום על
ראשי הערים של קריית שמונה שהתחלפו לאורך השנים". הניסיונות שלה 'לסמוך' על מי שאמור להילחם למען האינטרסים של תושבי קריית שמונה, לא סיפקו את הסחורה, וכמו שלימדו אותה, היא קפצה למים. ימית: "כבר לפני שלוש שנים, החלטתי לפעול באופן עצמאי וללא תלות בראש עיר או ראש מועצה. ניסחתי עצומה, ושלחתי מכתבים לשר הפנים, לפקידות במשרד הפנים ולחברי כנסת, ובמקביל החלטתי לשתף את התהליך ברשתות החברתיות
שהן 'כיכר העיר' האמיתית בימים אלו. ניסיתי לתת צוהר ולהסביר מה קרה בעמק הזה במשך 70 שנה ומדוע קריית שמונה לא הצליחה ועדיין לא מצליחה לפרוץ את מעגל הקסמים.
מהמחקר עולה, שקריית שמונה חוזרת על אותן טעויות, פעם אחר פעם וגם בקדנציה הנוכחית".
לא מפסיקים לטעות
ימית "בשנת 1996 מינה שר הפנים ועדת לחקירת הגבולות המוניציפליים של קריית שמונה והמועצות האזוריות השכנות. הוועדה קיימה תשע ישיבות בין יוני 1997 לדצמבר 1998 . נקודת המוצא של מקבלי ההחלטות בקריית שמונה הייתה כי העברת שטחים צריכה להתבצע רק 'בהסכמה'. עמדה זאת צמצמה באופן ניכר את האפשרות של קריית שמונה להגיע להישגים משמעותיים. המלצות ועדת בן-ארצי כאמור כללו העברת שטחים בהיקף של כ 2600- דונם )חלק מהשטחים הם שכונת יובלים היום( שנועדו לפיתוח למעלה מ 2000 יחידות דיור. אלא שבחינת השטחים שהועברו מצביעה על כך שברובם הגדול לא ניתן היה לעשות שימוש האישית והמשפחתית שלי עם הנרטיבים ונקודות המבט השונות, הובילו אותי לחקור את הסכסוך המתמשך על תחומי השיפוט באצבע הגליל. באמצעות המחקר אני מקווה לעודד את המנהיגות האזורית והארצית להירתם למאמץ בונה, חלוצי, שיחזק את ההתיישבות בקריית שמונה לפני הכל בעזרת הרחבת שטח השיפוט של העיר. אפשר להמשיך לריב על ההיסטוריה, או להחליט לעצב אותה מחדש".
ימית: "לפני שלוש שנים פניתי באינספור בקשות למשרד הפנים להקים ועדה לחקר תחומי השיפוט של העיר קריית שמונה לתקן את העוול שנגרם לעיר ולתושבים. ב 14.7.2020- יצאה הודעה רשמית על מינוי
הוועדה לחקר הגבולות. אחת הבעיות שהמחקר שלי מציף, חוסר הרציפות השלטונית בקריית שמונה גרם לאיבוד של ידע וקשרים ומנע למידה והפקת לקחים שהיו יכולים לסייע לקריית שמונה לקדם את האינטרסים שלה בצורה אפקטיבית יותר. לעומת זאת ראש המועצה האזורית גליל עליון כיהן למעלה משלושה עשורים בתפקיד__
בשל סבך של חסמים: בעלויות שונות, תלות בצד שלישי למתן פיצויים, תלות בתהליכים סטטוטוריים לשינוי יעוד הקרקע והתנגדות ארגוני הסביבה. בפועל, המלצות הוועדה היו בבחינת דברים הנכתבים על הקרח והציגו מצג שווא של פתרון, שכן, מתוך סך השטח שהמליצה הוועדה להעביר לתחום השיפוט של קריית שמונה רק 369 דונם הועברו ופותחו בטווח הזמן הסמוך לסיום עבודת הוועדה. לעניין שכונת יובלים שעדיין בתהליכי בנייה כיום, קריית שמונה הוחזקה כבת ערובה בידי כל הצדדים ובפועל לקח כמה עשורים להוציא את התכנון והביצוע של השכונה – 'שכונת יובלים הוחזקה בת ערובה למעלה מ 20- שנה'".
טעות אחת יותר מידי
ימית: "אירוע דרמטי ומשמעותי התרחש בשנת 2009 בה הנהגת עיריית שמונה ויתרה על ועדת חקר גבולות שהוקמה בשנת 2008
והסכימה לחלוקת ההכנסות מ'ביג' כאשרמבחינתה קבלת כספים בטוחים מהמיסים ממתחם 'ביג' עדיפים על מלחמת גבולות והתמודדות מול קיצוצים ממשלתיים. התוצאה הרת אסון לקריית שמונה, כעבור עשור
סובלת מהגירה שלילית, נטישת הון אנושי חזק ומבוסס, מיעוט הכנסות, מיתוג שלילי ומהתרוקנות המסחר בעיר. הסיבה לקריסה הכלכלית של העיר קריית שמונה אל מול
איתנות המרחב הכפרי למרות ועל אף הסכם חלוקת ההכנסות, היא ההתפתחות המואצת של אזורי מסחר במועצות האזוריות ונגיסה מסחרית במרכז השירותים המרכזי – עיר המחוז קריית
שמונה. נוצרה אנומליה אזורית שכן, מתחם 'ביג' הוביל בעלי העסקים לצאת מהמרכז המסחרי בתוך העיר ולהעביר את מקום מושבם למרכז המסחרי החדש ב'ביג'. למעשה במתווה של שיתוף הפעולה שהוצע, דיללו את פעילות
המסחר בעיר קריית שמונה בפועל ובמקביל העשירו את קופות המועצה. למעשה במקום שהעיר קריית שמונה תקבל מאה אחוז הכנסות בתוך גבולות השיפוט שלה, העסקים יצאו החוצה למרכז 'ביג' וכך גם מחצית מההכנסות. מיותר לציין שהמסחר בעיר נפגע באופן דרמטי ומרכז העיר הפך למרכז רפאים עם עשרות חנויות לא מאוישות".
…והיום
ימית: "כיום בקריית שמונה, מתחמי 'ביג' צצים סביב עיר המחוז שהייתה אמורה להגשים את ייעודה כמרכז מסחרי עירוני. אי השוויון והפערים גדלים בשני העשורים האחרונים כאשר מנהל מקרקעי ישראל מעניק הרשאה
לישובים חקלאיים לשנות את יעוד הקרקע אותה הם חוכרים מהמדינה, לשם קידום בניית מרכזים מסחריים כפריים. שתי הוועדות הוקמו בהפרש של קצת למעלה מעשור נקטו בעמדה של משקיף ועודדו את הצדדים להגיע ביניהם להסכמה ובכך נמנעו מלעשות שימוש בסמכות שניתנה להן, זאת למרות שהיה באפשרותן, הן ברמה ההצהרתית
והן ברמה המעשית, לחולל שינוי ותיקון עיוותים היסטוריים. חוסר הרצון להיכנס לעובי הקורה ממשיך גם בשנת 2012 במסגרת הליך בחינת אי התאמות בין תחומי שיפוט של הרשויות המקומיות במחוז צפון הוועדה מבקשת מהרשויות לנסות להגיע להסכמות. על בסיס הסכמות אלה היא קובעת:" קו גבול השיפוט בין שתי הרשויות באזור התעשייה הדרומי לא ישונה. שתי הרשויות תפעלנה יחדיו לפיתוח השטחים הנ"ל".
קריית שמונה נחלשה עם השנים
בתום פעילותן של הוועדות שהתפרשה על פני יותר מעשור מבחינה כלכלית ודמוגרפית, קריית שמונה הלכה ונחלשה. המציאות מוכיחה שפעמים רבות ההחלטות נשארות על הנייר אך אינן ישימות במציאות בשל חסמים כאלה
ואחרים. בפועל, לא רק שנשמרה השליטה ההיסטורית של ההתיישבות העובדת בקרקע, אלא שאותו מנגנון הקנה לקיבוצים זכויות חדשות על קרקע כאשר אדמות מדינה חקלאיות שינו את ייעודן והפכו לשטחי מסחר ומלונאות.
מדיניות תכנונית זו המירה למעשה את הזכות לשליטה בקרקע לזכות לשליטה באמצעי ייצור והכנסות וכך צצו מתחמי מסחר כמו פטריות אחר הגשם סביב קריית שמונה".
כשאין צדק אז אין קרקע ואין עתיד
ימית: "לפני שבועיים הגעתי למחוז להציג את ממצאי המחקר שלי ובתום תהליך ארוך של איסוף חומרים, ניתוח וכתיבה, הסברתי שלאחר עיון מעמיק בעשרות פרוטוקולים של דיוני שתי הוועדות לאורך עשרות שנים, המונח 'צדק' לא מוזכר כלל, במפורש או שלא במפורש. הרצון/האינטרס ליצור הסכמות בין הצדדים ולשמור על "שלום בית" דחק הצידה את שאלת הצדק. אולם יותר מאשר על עמדת הצדדים בסכסוך, יש לתהות על עמדת הוועדות לחקר תחומי שיפוט מוניציפליים. הימנעותן של הוועדות מנקיטת עמדה והעדפת עקרון ההסכמה על פני עקרון הצדק מצביעה על כך שבפועל צדק מתקן לא הוטמע כאחד מאבני היסוד של ייעוד הוועדות. המחקר מגולל את השתלשלות האירועים
מהרגע שניתן כתב מינוי מקיף להקים וועדת חקר גבולות ועד הרגע שבו התחלף השלטון ב 2008- ועיריית קריית שמונה הגישה בקשה לביטול הוועדה והציגה הסכם שיתוף פעולה בינה לבין מועצה אזורית גליל עליון, לעניין זה כשראיינתי את נציגי משרד הפנים בוועדת חקר הגבולות בשנת 2008 נאמר לי על ידי בכיר בוועדה ואני מצטטת "סידרו את קריית שמונה עם איזה הסכם חסר ערך". מצד שני קריית שמונה קיבלה שטחים בעבר ולא הצליחה למנף אותם" דבריו מחזקים את הטענה שהוועדות הן למעשה פלטפורמה בירוקרטית וחותמת ממסדית להנצחת אי השוויון ואי הצדק בין ערי הפיתוח לבין המרחב הכפרי סביבן.
הדגשים שציינתי: קריית שמונה צריכה עירוי דם של תושבים צעירים, היא חייבת לגדול והיא חייבת עתודות קרקע. זה לא יתכן שהעיר תישאר בסטגנציה כל כך הרבה שנים. הדרך היחידה לרפא את הקהילה בגליל העליון היא לפתוח את הפצעים וליישם מודל מתקן של חלוקת הכנסות הסדרת תחום שיפוט ועתודות קרקע נוספות, רק כך נוכל ליצור חברה שוויונית ומלוכדת. יש חשיבות עצומה
לעצם ההחלטה הוועדה הגג החליטה להתמודד עם המציאות והעיוותים ההיסטוריים ויחד עם זאת טיפול חלקי רק בחלוקת הכנסות לא יפתור עיוותים היסטוריים ולא יאפשר צמיחה של העיר. כדי להבטיח בעתיד חלוקת הכנסות
שתחזיק מעמד לאורך זמן, תחום השיפוט של אזור התעשייה הדרומי ומתחם 'ביג' חייב לעבור לתחום השיפוט של קריית שמונה. יתרה מכך, קריית שמונה היא עיר שהולכת לאורכה ולכן צריך להתרחב מזרחה )שטחים
חקלאיים שצמודים לשכונת הוורדים ומתחת לגבעת שחומית, כמו כן שטחים נוספים מתחת לרכבל צוק מנרה וקטעי שטחים עד צומת הגומא(. הדברים הללו מופיעים במחקר מקיף וממוסמך שערכה ימית מלול-ינאי, חוקרת
באוניברסיטת חיפה ולוביסטית לטובת הציבור בנושאי השלטון המקומי.
