בקריית שמונה ישנה מסגרת חינוכית-תעסוקתית-טיפולית לאנשים עם מוגבלויות מגוונות וקשות, מע"ש שמו.
זוהי מסגרת אשר שוהים בה חניכים בני עשרים ואחת ומעלה. בימיו הטובים מנה מע"ש כשבעים חניכים אשר הגיעו למסגרת ושהו בו במהלך רוב ימות השנה משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהרים.
החולייה החלשה שלנו כחברה הייתה למעשה חולייה חזקה דייה בזכות החיבוק החם והאוהב של הקהילה כולה ובראשה הרשות המקומית וראשיה למיוחדים ולמשפחותיהם. אומנם התקציבים הם של משרד העבודה והרווחה, אך בכל פעילות המתקיימת בתחומי השטח המוניציפלי של קריית שמונה יש מעמד מיוחד לעירייה ולעומדים בראשה.
במהלך כל השנים זכה מע"ש לחיבוק של כל הקהילה ולא כמס שפתיים. החניכים זכו לשורה ארוכה של פעילויות החל מפיזיותרפיה, קרמיקה ועד להעשרה בחוגים שונים ומגוונים.
לפני מספר שנים עבר המבנה שיפוץ מסיבי על פי התקנים והדרישות הרפואיות והבטיחותיות של משרד הרווחה כפי שמחייבים התקנים השונים. השיפוץ מומן בזמנו על ידי 'קרן שלם' שכספיה מיועדים אך ורק לטיפול באוכלוסיות מיוחדות.
אם בשיא הפעילות מנה מע"ש כשבעים חניכים, הרי בשנים האחרונות חלו שינויים לרעה. היקף הפעילות ירד, השירותים הצטמצמו וחלקם הופסקו, חוסר בחניכים הביא לירידה בתִקצוב והמקום הלך ודעך. והשאלה, מה בא קודם, הביצה או התרנגולת, ממש לא רלוונטית. האם עקב ירידה בפעילות הפסיקו להגיע חניכים או החניכים לא הגיעו וחלקם עזב בשל צמצום פעילות מכוון.
בתחילת אוקטובר נפל הפור ועיריית קריית ששמונה ההחליטה להעביר את החניכים (לאחר שקודם לכן צופפו אותם בחלק מהשטח שכולו היה שלהם לטובת הקשישים).
נ.ב נושא הכתבה הוא חניכי מע"ש חסרי הישע והתנהלותה של העירייה, ועל כך בהמשך.
לאחר שהעירייה הודיעה (הודיעה, ולא שיתפה את ההורים) שהחניכים יועברו בראשון לאוקטובר למבנה אחר, ולאחר שהדבר נודע להורים, מה גם שהם לא הבינו ולא האמינו לאן יקיריהם מועברים, קמה זעקה לנוכח מצבו והתנאים הלא נאותים (בלשון המעטה) של המבנה.
המבנה הנמצא תחת חסות עמותת 'רבדים' אינו מתאים לחניכי מע"ש על רוב מרכיביו. חלק מההורים שהגיעו בשלושה באוקטובר ללוות את יקיריהם 'חטפו שוק' כדבריה של אחת המלוות "לא האמנו למראה עינינו. היינו בשוק שבכלל מישהו בעירייה חושב שהילדים שלנו הם ארגזים שמעבירים ממקום למקום. האמת, חשבנו שיש דברים שלא צריך להגיד ולא העלינו על דעתנו לומר להם. הדבר האלמנטרי הוא מבנה שיתאים לשהות של החניכים המיוחדים האלה. אין חלונות במקום וזה נראה כמו בית כלא, שום דבר לא מתאים לשהות של הילדים שלנו במקום, כלום כלום. רשימת המפגעים ארוכה, ושלחנו אותה לעירייה השבוע", אומרת אחת מנציגות ההורים.
כדי להיות צמוד לעובדות ולטענות שמעלים ההורים והאפוטרופוסים של החניכים, נביא את הדברים כפי שנשלחו במכתב ל: מבקר העירייה אורן ירמיהו-לוי
"המבנה קטן ולא מאפשר להתנייד בצורה חופשית לחניכים, במיוחד חניכים שמתניידים בכיסא גלגלים ממונע או בעזרת הליכון. המרחב הקטן והצפוף מהווה גורם סיכון לנפילה וקלקול ציוד אישי של חניכים כמו אביזרי עזר להליכה (כיסא גלגלים, הליכון וכדו'). המבואה קטנה ולא מוגנת ויש סכנה מעידה.
ביום העברת החניכים ממע"ש למבנה של הוסטל עמותת רבדים, ילדנו ישבו בכיסאות רגילים ובצפיפות רבה שלא מאפשרת להכניס ספות נוח לישיבה. ישנה חנות עם מתקני תלייה ומדפים שלא מאפשרים לארגן מקומות ישיבה ומרווחים להתניידות. הדבר גורם לסיכון בטיחות אישית של חניכי מע"ש אשר עלולים להיכנס לעמדה ולהתעסק עם המתקן. מוכרים מוצרים של ההוסטל בחנות, ולכן, המבואה פתוחה לכניסת אנשים מבחוץ והדבר מסכן את ילדנו לחשיפה מיותרת בימי הקורונה לאנשים מבחוץ ללא פיקוח על התחסנות ועטית מסיכות בכניסתם וגם מהווה גורם סיכון מבחינת בטיחות אישית.
דלתות הכניסה לאולמות עבודה וחניכים עם עגלת נכים או הליכון מוגבלים בתנועה. ריצוף מתרומם ומיושן, הקירות אבן שעוטפים את המבנה רעועים. אין נגישות לגינה/חצר של המבנה. הובטח לנו על בניית רמפה, התקנת מעקה, אך לא בוצע.
בשירותים לנכים אין ידיות תמיכה.
אין חדר אוכל. במבנה אין חדר אוכל! הוסבר לנו כי אנשי צוות יצטרכו לפנות את שולחנות העבודה מדברי עבודה וכלי תעסוקה לארוחת בוקר וצהרים ולהגיש את הארוחות על שולחנות העבודה! בכל מפעל פשוט יש חדר אוכל, וכאן זה לא מובן מאליו.
אין חלונות אוורור. איך אפשר להשאיר את אנשים מוגבלים עם מערכת חיסונית ירודה ללא אוורור המבנה?! זה נגד כל הנחיות משרד הבריאות ובמיוחד בימי הקורונה. בקיץ מציעים לנו לפתוח את דלתות המבנה (ללא רשת המונעת כניסת חרקים) לצורך האוורור. ומה לעשות בחורף? בימים הקרים והגשומים?
באולמות המבנה האקוסטיקה ירודה מאוד, לא מאפשרת כלל לנהל את שיח, עד כדי כך שמנכ"ל העירייה בעת ישיבה עם הורים של חניכים ביקש מכולם להוריד את מסיכות בזמן הדיבור כי לא היה מסוגל להבין את מה שאומרים לו.
אין מספיק גישה להסעות לבניין מרכז ההכשרה של עמותת רבדים.
המבנה לא מתוכנן לחדר מנוחה לילדי מע"ש! מדובר באנשים מבוגרים וחולים שזקוקים למקום רגוע ושקט למנוחה".
כאמור אלה מקצת הטענות והליקויים שמצאו ההורים והחניכים במבנה אליו הועברו ילדיהם.
לסיום, כותבים ההורים הזועמים והנפגעים מיחסה של העירייה, "אנו דורשים בכל תוקף שחניכי מע"ש לא יופנו מהמבנה שנבנה במיוחד עבורם בתמיכת 'קרן שלם' במהלך השנים. המבנה המקורי של מע"ש האהבה הותאם לאנשים עם צרכים מיוחדים ומהווה את ביתם כבר מעל 20 שנה".
סיפור עצוב לכל הדעות. בתוך כך הורים ואפוטרופוסים של החניכים אמרו בכאב לב שבעירייה עושים הכל כדי שהם יתייאשו ויעזבו. ביסוס לתחושה הקשה הזאת אפשר למצוא בגרף העזיבה של החניכים במהלך השנים האחרות, במיוחד בתקופה האחרונה עם העברת דיירי וותיקי העיר ממשכנם במרכז העיר אל המבנה שכולו הותאם לצרכיהם של החניכים המיוחדים במע"ש.
אחד ההורים אמר בעצב "כואב לי הלב על הילד שלי שצריך אחרי חמש עשרה שנים שהוא כאן, בבית השני שלו, להעביר אותו למקום אחר שפחות טוב ופחות מתאים לו. אנחנו כועסים ומתוסכלים מהיחס של העירייה והשתלשלות העניינים. פשוט דרסו אותנו כי אנחנו אוכלוסייה חלשה".
מהעירייה נמסר: "במע"ש פעילים כיום 12 חניכים בלבד והם יושבים במקום ענק שלא מתאים. לכן מצאנו מקום אחר וטוב יותר, שם הם יקבלו הפעלות משמעותיות ביותר שלא היו בעבר. כמו שהצלחנו תוך זמן לבנות את מרכז היום לקשיש החדש שהוא לתפארת העיר, כך גם נעשה ונצליח במע"ש החדש".
