מישהו פעם תיאר את אופי הברכות ביהדות כמכונת ירייה אוטומטית עשית X , ברך Y, פספסת ברכה, תקן אותה מיד, נטלת ידיים? ספר לנו על למה, נאמר לך איך. בקיצור, תורה שלמה של ברכות היא חלק בלתי נפרד מאורך החיים היהודי. הפעם, ננסה להבין מדוע, האם זה כל כך נדרש ומה בעצם זה תורם לקדוש ברוך הוא אם אני הופך מאדם חושב ומרגיש, לרובוט מתוכנת.
לרגע לפני שניגע בנושא, נראה שמלבד הברכות הקונבנציונאליות ומוכרות, יש גם כאלה תמוהות במקצת. למשל, יש לברך מיד כשרואים ברק בשמים, בצפיה בחיות מסוימות בגן החיות, כשרואים מלך או נשיא של מדינה, כשרואים תלמיד גדול בתורה, כשמגיעים למקום שקרה לך בו נס ואפילו כשרואים צמח, בעל חי או אדם יפה במיוחד. אותן נסיבות נזקקות לברכה לפי היהדות, אך ככלל צריך לזכור שלכל ברכה יש סיבה שונה עם מקור מקראי ברור.
ואכלת ושבעת וברכת
מושג, שחלקכם בוודאי שמע עליו ולא קישר הוא, ברכות הנהנין (מלשון הנאה).
הן ברכות שמברכים את ה' לפני או/ו אחרי הנאות חושיות שונות. רובן של ברכות הנהנין קשור באכילה או בשתייה, והן נאמרות לפני ואחרי אכילה של כל מאכל (למעט מאכלים ומשקאות שאינם ראויים למאכל אדם). ברכות הנהנין נאמרות גם בהזדמנויות שונות הקשורות לחושים אחרים: לפני הרחת מקור ריח נעים, למראה עצי פרי מלבלבים בתקופת ניסן ועוד.
המקור של אותן ברכות על מאכל, משקה, ריח טוב וכו', הוא האימרה בתורה בה כתוב שאסור לאדם ליהנות מעולם זה ללא ברכה. הרי הכל שייך להקב"ה, ודרך הברכה אנו 'קונים' את מה שאנו רוצים ליהנות ממנו. הרעיון הוא שהדברים אינם מובנים מאליהם. אי אפשר לראות אוכל, לקחת אותו ולהכניס לפה. כמו שאורח אומר למארח 'תודה' על כל מנה שמוגשת, והרי אנחנו אורחים בעולמו של הקב"ה. הברכה היא גם סוג של קניין וחזקה בדבר, לכן הגמרא אומרת שמי שאוכל ללא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה.
ישנן מספר תהיות לגבי אופי הברכות, כמו למשל, למה מברכים בקול ולא בלב?
התשובה פשוטה, שכן כשאדם אוכל, הוא לא אוכל בלב, הוא אוכל בפה. לכן עליו גם לברך בפה. לא יתכן שכשאנחנו אוכלים אנו מזיזים את כל שרירי הפה בהנאה, אבל לברך אנחנו רוצים רק בלב.
עוד שאלה מעניינת היא למה מברכים בנוסח קיים ולא בנוסח משלנו? כאן למעשה ניתן להמשיל את הנושא לשליחת דוא"ל (אימייל), וכן כמו שלא לא אוכל להחליט לבד מה הכתובת שלך, כך חז"ל, ברוח קודשם, ידעו מה הכתובת המדויקת, ואין אפשרות לשינוי. בוודאי שאם אדם רוצה להוסיף במילים שלו אחרי הברכה והטעימה הראשונה, שלא יהיה הפסק בין הברכה והאכילה, זה משובח. אבל כל זה אחרי שהוא משתמש במה שחכמים נתנו. אנחנו צריכים לשמוח שהם נתנו לנו את הקוד לברכה המדויקת, אנחנו בעצם מרוויחים משימוש בכל הידע העצום שלהם מבלי שנצטרך להגיע אליו בעצם כוחנו.
אין ברכה גלובלית?
יש התוהים, האם אי אפשר להסתפק בברכה כללית-יומית של הודאה ושבח?
ראשית, חשוב להדגיש שהשאלה הזאת לא נובעת מעודף יראת שמיים, אלא מחוסר הבנה של מהות הברכה, וכן על השפעותיה, שזה כמו שאדם יאמר, למה אני צריך כל כך הרבה שטרות כסף, זה בסה"כ נייר, עדיף לי מטבע אחד.
יש סיפור על אדם שהתחתן לפני כמה חודשים, ומאז אשתו מחכה שהוא יגיד לה מילה טובה. אחרי שהיא מתלוננת על הקרירות שלו הוא אומר 'כבר אמרתי לך בחתונה שאני אוהב אותך. אם יהיה שינוי, אודיע לך'. ולכן צריך לזכור כי ביטוי ההודאה אמורה להיות גם בדיבור ובמעשה.
שורה תחתונה
אם אנחנו רואים במהות ו"תרבות" הברכות כמשהו ארוך ומייגע, כנראה הבעיה היא בנו ולא במציאות, שכן הקדוש ברוך הוא נותן לנו המון הזדמנויות להודות, לברך, לשבח ולהלל (שזוהי גם שעת רצון לבקש).
פהשקווילים
קורס סופרי סתם
קורס 'סופרי סתם' יפתח בקרוב בישיבת ההסדר (שעות הערב) המיועד לעשרה משתתפים (לטובת איכות הלימוד) שיועבר ע"י עמנואל פרידמן שבסופו תוענק תעודת הסמכה ע"י מכון יד רפאל (בראשות הרב מועלם שליט"א). משך הקורס 80 שעות, 1-2 מפגשים בשבוע. תחילת הקורס 22.3 (ב' בניסן). לפרטים: 052-3121684
