מהיסודות של האמונה היהודית היא האמונה בתחיית המתים כי הנשמה שהיא רוחנית ונצחית חלק אלוה ממעל, והגוף חומר המתכלה "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", ואף על פי כן אמונותינו שגם הגוף יקום לתחייה והראיה לכך מהטבע, כשזורעים חרצן וזרע באדמה אינו מתחיל להצמיח עד אשר הוא מתכלה ונמאס, כך גוף האדם, והוא מה שכל יהודי אומר, אלהי נשמה שנתתה בי וכו' ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא.
והנה כמו שהגוף צריך מזון בדמות מאכל ומשקה וכו', אף הנשמה שהיא רוחנית צריכה מזון רוחני כפי שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם "והנפש לא תמלא" אי אפשר להזין חלק רוחני בדברים גשמיים, כך שהמזון לנשמה היא תורה ומצוות ומעשים טובים, האדם בעולם הזה צובר לעצמו מזון רוחני לנשמה לנצח. אבל לאחר פטירתו של האדם שאינו יכול לפעול עוד, כפי שאמר דוד המלך בתהלים "במתים חפשי", צאצאיו ומקורביו של אדם יכולים להוסיף לו זכויות בשמים על ידי מעשיהם כאן כי "בן מזכה לאביו".
וזהו הטעם שתיקנו חכמים שהבן קורא קדיש על אביו ואימו או לימוד תורה ומעשה צדקה וחסד עם הבריות מרומם ומעלה את נשמת הוריו בגן עדן.
ונדרשתי אל הנושא הזה היות ופנו אלי המון תושבים לעורר בעניין "פסטיבל האזכרות", תמיד ידענו שהאזכרה נועדה לבוא לכבד זכרו של הנפטר, ואת משפחתו, וכן ללמוד ממעשיו הטובים ולשמוע דברי תורה לעילוי נשמתו, וכל אדם שיאמץ לעצמו דבר אחד טוב, הרי בזה גורם נחת רוח לנשמתו של הנפטר, וכל בכדי חז"ל אמרו "אגרא דהספידא דלויי" פי' הדברים שהשכר של הדרשות הוא שהשומעים דולים לעצמם ממעשיו הטובים של הנפטר, ולצערנו! הרבה הפכו את העיקר לטפל, והטפל לעיקר, הלימוד והדרשות הוא העיקר, והסעודה והכיבוד הוא טפל, נכון שמקור המנהג הזה הוא כדי לכבד את הבאים וגם שהברכות יהיו לעילוי נשמת הנפטר, אבל מזמן הגבולות נפרצו, רק תזמורת, 12 סוגי סלטים, ודגים, ובשר, מה לא טוב במנהג הקדום להביא מזונות, ועץ ואדמה ושהכל, ובכך יש ריבוי ברכות וזכויות.
היום אפשר לשמוע אנשים מסוימים האומרים איש לרעהו 'אתה בא לסעודה?', וחמור מכך נתקלנו בתופעה מבישה בכמה אזכרות אפילו בתוך בית הכנסת שהנושא המדובר האזכרה הוא "כדורגל" "בושה וחרפה", וגם זה כמובן לעילוי נשמת הנזכר.
סיפר לי אדם מבוגר הנוהג לקיים אזכרה לאביו בבית כנסת מסוים שהגבאי (השף) שם הסביר לו מה צריך להביא, וכמובן לא שכח להזכיר לו את הבירה וה"ערק", משל היה הערב מעלה נשמה ומה שברור הוא שהוא מוציא נשמה, וכך נאלץ אותו אדם להוציא ממון יותר מכדי יכולתו. מדוע שאנשים הדחוקים בפרנסתם בגלל לחץ חברתי, או מנהג קלוקל של סעודות פאר, יכנס לחובות כדי למלא רצון אחרים?.
כבוד לנפטרים עושים על ידי לימוד תורה ומעשה חסד, והליכה בדרך ה' יתברך, ולא על ידי סעודות פאר.
חדש ימינו כקדם אמן
