במסגרת אירועי חודש טבת בבית ספר ישיבתית המתמיד, בחר צוות בית הספר להזמין את ניצול השוואה מר "משה פורת" אשר שרד את השוואה, שפגעה קשות ביהדות הונגריה בסיום המלחמה.
שיחתו ארכה שעתיים, בהם התלמידים היו מרותקים והמומים, מהסיפורים הקשים ומשמיעת מסכת ההתמודדות הכמעט בלתי אפשרית אותה הוא עבר.
משה פורת נולד בשנת 1931, למשפחה חסידית בהונגריה. בעודו בן 8 פרצה המלחמה אך היא הייתה מאוד רחוקה מיהדות הונגריה. רק בהיותו בן שתים עשרה וחצי, ב-19 במרץ 1944, כאשר באירופה משתוללת השוואה, אחרי שארבעה וחצי מיליון יהודים הושמדו, ממש לקראת סיומה של המלחמה, פרצה השוואה בהונגריה. עד למועד זה כמעט ולא שמעו על השוואה, כל מי שניסה לומר דבר מה ולעורר את תשומת לב הציבור, מיד הושתק בטענה "כי הוא זורה פחד ואימה ללא כל סיבה". הוא ציין כי פולין והונגריה היו בנות ברית, לכן התגובות והחשש לא "הסתובבו" כלל ברחובות.
משה חגג את בר המצווה שלו במחנה עבודה, את התפילין מסר אביו לאמו בטרם נפרדו, ודודו דאג להזכיר לו את יום חגו בעודו פצוע וכואב, מרוב עבודה המכלה את הנפש ואת הגוף. ממחנה העבודה עבר משה את צעדת המוות שארכה כמאתיים קילומטר, באוסטריה.
עם פלישת הצבא האמריקאי להונגריה, שוחרר המחנה בו שהה משה בשבת אחר הצהריים.
אביו נהרג במחנה עבודה בגרמניה, ואמו מתה בצעדת המוות בעודה נושאת את אחיו בן השמונה על גבה הפצוע. במלחמה שכל משה, חמישים קרובים, כאשר שלושים ושישה מתוכם במשרפות אושוויץ ובירקנאו. יהדות הונגריה כמעט והושמדה לגמרי תוך עשרה שבועות, כאשר שמונה מאות אלף יהודים הוצאו להורג.
עם שחרורו, חיפש משה ברחבי אירופה במשך שלוש שנים, את קרוביו ששרדו את המלחמה ולמרות הקושי הוא חזר להונגריה וחיפש אף שם.
לאחר מכן עלה משה לארץ עוד לפני הקמת המדינה לקיבוץ שלוחות בו הוא מתגורר עד היום.
משה פורת הותיר את התלמידים באמי"ת חצור ובישיבתית-דרכא בקריית שמונה עם תובנות עמוקות ביחס לשאלות מהותיות על החיים של הדורות שאחרי השואה בארץ ישראל החופשית, הדמוקרטית והיהודית.
הדרך שעשה פורת אל ליבותיהם של התלמידים מבטיח, שלפחות את הסיפור שלו התלמידים מכירים, ואולי כאשר יעמדו בעתיד בפני הכרעות חיים חשובות, ידעו במה לבחור.
