במסכת אבות כתוב: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה", משמע כל דור העביר לדור שאחריו.
מכאן גם נובע הציווי על תלמוד תורה. האב חייב ללמד את בנו תורה, שזוהי מצווה המוטלת על האב וזה היסוד הראשון במצוות תלמוד תורה. אנו פוגשים את זה בצורה מודגשת מאוד בליל הסדר, לילה מיוחד מלא במצוות, רוחניות ומשפחתיות אך עיקר המצווה בלילה הוא חובת סיפור ההגדה, שהאב מספר לבנו.
בתפילת שחרית אנו אומרים "תן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד" הכוונה היא (כמובן) לא להיות מורים בבית ספר, אלא שתהיה לנו היכולות והידע ללמד את ילדינו תורה.
הטכנולוגיה, הקריירה והעומס גורמים לנו ההורים להיות טרודים בחיי היום יום (או בלימוד שלנו בעצמו) ולכן אין לנו כל כך זמן ללמד את ילדים, ולכן הורה שולח את בנו ללמוד מחוץ לבית (בית ספר, תלמוד תורה, ישיבה, כולל וכו'), אך עדיין מוטלת על כל הורה החובה ללמוד עם ילדיו תורה בזמנים בהם הוא יכול לעשות כן. מלבד התרומה של מעמד כזה לקשר בין הורים לילדים, יש כאן קיום חובה והחזרת המסורת לתקנתה הראשונית.
צריך לזכור שהזמן הזה של הילדות לא יחזור ולכן כדאי להשקיע אותו בלימוד תורה עם הילדים כל יום, ייתן לילד המון, ויותר להורה.
אבות ובנים, בכולל כה לחי (מוצ"ש 19:00)
במסגרת 'אבות ובנים' מוזמנים כל אב ובנו (או בניו) לשעת לימוד אחת במשך השבוע במוצ"ש בשעה 19:00 בכולל "כה לחי". במהלך שעת הלימוד מתיישבים האב ובנו ל'חברותא'. הם יכולים לבחור בכל נושא לימודי שיחפצו: פרשת שבוע – חזרה על חומר הלימודים בבית הספר, לימוד למבחן, סיפור חסידי, שיחה ובעצם כל מה שהילד וההורה רוצים. בכולל כה לחי ישנם מגוון רחב של ספרי ילדים, ולכן ניתן לבחור במגוון אפשרויות מידי שבוע, בנוסף כמובן שניתן להגיע עם ספרים מהבית. בסיומה של השעה מחולקים לילדים ממתקים, ובסוף הלימוד מתקיימת הגרלה עם מספר פרסים איכותיים.
הרב יוסי שקד (מארגון "תפארת") הוא האחראי ומהמארגן של הלימוד, הן מבחינה לוגיסטית-ארגונית והן איסוף תרומות ומתנות (פרסים) מתורמים. "במסגרת לימוד אבות ובנים ההורה עושה לעצמו הפסקה מכל הטרדות והשגרה, ופותח את השבוע בלימוד משותף עם ילדו. הילד מצדו מחכה מאוד לרגע הזה שהוא מקבל מאביו שעה שלמה אישית. הסיבות החיצוניות להצלחה הן ממתקים, הגרלות, 'כולם הולכים' וכו', אבל הסיבה האמיתית היא שהילד רוצה את אבא שלו, רק שלו!", אומר הרב יוסי ומוסיף "כבר כשמגיעים ובוחרים איזה ספר לקחת, האווירה משתנה, הלימוד הוא אחר ועצם המקום, המעמד והמפגש יוצרים הרגשה מיוחדת בכולל ואצל כל משפחה בפרט".
לכל נושא הלימוד יש ערך מוסף שכן, בבית הספר או בתלמוד תורה הילד יודע שלומדים כי 'חייבים'. פתאום מגיע אבא שאין לו שום מבחן בחודש הבא בגמרא, ולא צריך להיות בבית הספר בשמונה בבוקר. ואבא, שעושה תמיד כל מיני דברים 'חשובים' ורציניים של 'גדולים'. פתאום אבא מגיע, ולמשך שעה שלמה שקוע כל כולו בלימוד עם הילד וזה מראה לילד שלימוד זה דבר מאוד חשוב מובן שמאז גם הבן מעוניין לחקות את אבא וכשהוא לומד הוא מרגיש גם כן שהוא עושה 'משהו של גדולים'".
אצלי בבית למשל הלימוד הפך למעין "פולחן". כבר ביום חמישי הילד מזכיר לי שעוד מעט שבת ושהוא כבר מחכה ללימוד. ביום שישי הוא מכין את עצמו עם פרשת שבוע (על קצה המזלג) ובכל משך השבת הוא מחכה בקוצר רוח לשעה 19:00. פתאום הוא מתלבש מהר, יורד מהר במדרגות ושם עליו תלבושת רוחנית. גם לאחר הלימוד הוא מגיע לבית ומספר לאמו על מה למדנו, ומראה מה הם קיבלו מתנה, ולפעמים גם משחק עם הפרס במידה וזכה בהגרלה.
גם בחגים יש פעילות ענפה מאוד בכולל וכך לפני חנוכה ופורים עושים מסיבות גדולות מאוד שבדיעבד "משייכות" את הילדים לקבוצה בה הגיבורים הם החשמונאים ומרדכי ואסתר, ולא דמויות אלימות כאלה ואחרות.
גם האבא מקבל צ'ופר
גם אנחנו ההורים מרווחים מהפעילות. כשאבא לומד עם הילד הוא נהיה מעודכן בנעשה עם הילד. הורים רבים מעודכנים רק באסיפות הורים או על-ידי התעודות, וזה מעט מדי. לעומת זאת, אבא שמגיע ל'אבות ובנים' יודע מה קורה עם הילד ואיך הוא מתקדם מדי שבוע. האבא מצדו מתחיל להיות מודע לנעשה עם בנו, ודוחף כל העת גם את המורה וגם את הילד להתקדם ולהשתפר. מלבד זאת, הקשר עצמו עם הילד מסב הנאה פנימית לאב. כל אבא הרי אוהב את הבן, ואם לא היו טורדים את מנוחתו היה חפץ לבלות עמו כל העת. כך ששעה עם הילד בוודאי מסיבה עונג לכל אבא, גם אם הילד לא בדיוק ידע היטב את החומר.
בואו לעזור
כדי להפיק לימודים כאלה ולתחזק ולהגביר מסיבות ופעילויות זקוקים המארגנים לתורמים (בעיקר מתנות, חטיפים ופרסים). מי שליבו חפץ יוכל לפנות ישירות לרב יוסי שקד ולהעביר לו תרומה: 050-4121011. בנוסף לכך, מי שיכול להפיץ את המידע על הפעילות יבורך מפי עליון.
פרשת לך לך: ממון נשמר על ידי 'מעשר'
בפרשתנו רואים אנו כי אברהם אבינו עליו השלום מפריש תרומות ומעשרות. נתינת המעשר היא הבחינה של האדם. ידוע שאחד הדברים הקשים לאדם להיפרד מעליהם הוא הממון. אדם שיש לו ממון קשה עליו ליתתו לזולת משום שמרגיש קשר חזק עם אותו ממון. אברהם ניצח במלחמתו נגד ארבעת המלכים ולקח מהם רכוש ושלל רב. כאשר הרכוש היה בידו פנה לקיים את מצוות מעשר כספים. הוא נפגש עם מלכי-צדק, מלך שלם, שהיה כהן ולכן נתן לו אברהם עשירית מכל משלל המלחמה. מצווה זו קיימת גם היום לתת עשירית מרווחיו. הדרך אשר ניתן על ידה לשמור את הממון-מהי? כשרוצים לשמור בשר בכדי שלא יתקלקל ויישאר טוב לאורך זמן, יש עצה: לשים אותו במלח. המלח משמר את הבשר ומקיים אותו לאורך זמן. מהוא אפוא ה"מלח" של הכסף? על שאלה זו ענו התנאים: מלח ממון-חסר. פירוש: המלח של הממון הגורם שיישאר לאורך זמן הוא לחסר מממונו עשירית ולתת צדקה. אמנם בדרך כלל בורא עולם אוסר עלינו לעשות תנאים וניסיונות. מבטיח הוא ברכות לאדם ששומר שבת, אך אסור לאדם לומר "אשמור שבת אם אראה ברכה ואם לא אז אפסיק". מה שאין כן במצוות מעשר כספים, מותר בהחלט לעשות כך. מותר לומר "אעשה מעשר ואראה אם אני מתעשר", שהרי נאמר כבר בנביאים במלאכי (ג,י) "ובחנוני נא בזאת". הקדוש ברוך הוא, בורא העולם הזן והמפרנס לכל מודיע מפורשות כי אפשר לבחון אותו בזאת. שמעתי דבר יפה מפי אחד מגדולי ישראל: "בעולם נהוג שאדם שמרוויח 100 שקלים ומפריש מעשר 10 שקלים, הרי הוא רושם בפנקסו שירד לו 10 שקלים מן המשכורת, ונשאר לו 90 שקלים. אמר על כך אחד מגדולי ישראל: דבר זה הוא ההפך מן הנכון. אותו אדם צריך לכתוב בפנקסו שיורד לו 90 שקלים מהמשכורת, שהרי, מאותם 90 שקלים שמוציא לפרנסתו, לא נשאר לו מהם כלום, שהרי הם הולכים לו להוצאותיו, ואילו אותם 10 שקלים שהפריש לצדקה, הרי הם-הם הקיימים לו לעד ולעולמי עולמים והקרן קיימת לו לעולם הבא ואוכל מפירותיהם בעולם הזה".
בברכת שבת שלום:
שלום בר יוחאי חיים
050-412-6233
