היום ה-23 בספטמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

אחיות בלב ובנשמה

רחל שאשא-  קופת  חולים מרכז

את רחל פגשתי בשעת ערב מאוחרת בביתה ברחוב גלבוע בבימת תל-חי. היא בדיוק שבה מסדנא שאותה היא מעבירה כבר שנים רבות לחולי סכרת ומשפחותיהם, בסדנא היא מלמדת את החולים, כיצד להזריק אינסולין ובעיקר משוחחת איתם על החרדה שמלווה את חולי הסוכרת , מחלה שסיבוכיה רבים. מעבר לפן המקצועי שבו היא התמחתה אחרי שעבדה שנים רבות לצידו של פרופסור פדה ז"ל, עיקר העבודה עם החולים הינה תמיכה נפשית, יעוץ והכוונה. מתחילת הפגישה בינינו הנייד שלה לא פסק מלצלצל, למרות שזה מכבר היא סיימה את שעות עבודתה, "אני אחזור אל כולם, הם צריכים אותי". היא אומרת, זו חלק מתוכנית למידה שאני מעבירה להם ואני זמינה למענם מתי שהם צריכים".

רחל נולדה במרוקו, כשהייתה בת שנתיים היא עלתה לישראל יחד עם 9 אחיה ואחיותיה. היא גדלה בצריפים בשיכון ד' בבית חם ואוהב. "הילדות שלי הייתה ילדות כל-כך מאושרת, והייתי בטוחה שהשכנים שלנו הם בעצם המשפחה שלי". גם היום חצי שנה, אחרי שאמה מסודי ז"ל נפטרה, ממשיכים היא ואחיה להיפגש אחת לחודש בבית הוריה שכבר אינם. "חיינו בצניעות, אבל האהבה הייתה במינון גבוה ואני לא מפסיקה להתגעגע, לימים ההם, ובמיוחד לאימי ז"ל שאליה הייתי מאד קשורה".

4.jpg

כשסימה את הבגרויות בבית ספר התיכון המתמיד "ידעתי שאני רוצה להיות אחות, זה היה היעוד שלי".

ואכן, במהלך 38 השנים בהן היא אחות, היא נחשבת לאחת האחיות האהודות והטובות שישנן. "כל בוקר אני קמה עם תחושה של יצירה, שהנה אני הולכת לעשות לעוד מישהו טוב, לפעמים אני רוצה שהזמן יעצור מלכת, כי ישנם עוד דברים רבים שלא הספקתי לעשות, לבקר עוד חולה בביתו, לדאוג לעוד קשיש שננטש, ללטף ולחבק אותם, הם כל-כך מקסימים". היא אומרת.

במרדף שלה אחרי הזמן, היא גם מתנדבת על חשבונה הפרטי להרצות בפני פורומים שונים, כגון: בית הקשיש וויצ"ו, לקדם את הנושא שכה קרוב לליבה, מחלת הסוכרת וסיבוכיה.

"כייף לי לבוא לעבודה וזאת בגלל הצוות הנפלא שאיתו אני עובדת כבר קרוב לעשרים שנים". אומרת רחל: "ד"ר ורטיקובסקי שאיתו אני עובדת ברפואה ראשונית, צוות המרפאה, עובדי המשרד והרנטגן, יש תחושה של משפחה אחת גדולה, שיתוף הפעולה בן כולם מחמם את הלב".

רחל נשואה למשה שעובד בחברת ההסעות יחד עם בנה ערן, יש להם שתי בנות יפעת הבכורה וחנית הקטנה. מי שזוכר אותה בתקופה שבה היו ילדיה עדיין קטנים, התקשה אז  להאמין אייך היא הצליחה לגדל את הילדים לגאווה ולתפארת עם המון השקעה, תשומת לב, היא לא החסירה מהם מאומה ועדיין התמסרה לעבודה כל כולה.

לפני פרידה, שאלתי את רחל במידה ולא הייתה אחות, באיזה מקצוע אחר היית עוסקת. היא לא היססה לרגע והשיבה מיד: "הייתי אחות. נולדתי להיות אחות".

 

מרים כהן –אחות קופ"ח  צפון

רק לפני מספר ימים מרים שבה שוב לעבודתה בקופת חולים צפון. היא נעדרה יותר מחודש וחצי וזאת כדי לטפל באימה המבוגרת שחלתה וכעת היא במצב סיעודי, נעזרת במטפלת פיליפינית. "וזה היה לי מאד קשה, הייתי עם אמא אבל הראש שלי היה עם המטופלים שבמרפאה, לא הפסקתי לדאוג להם ולחשוב עליהם". אומרת מרים.

במרפאת צפון שם היא עובדת, מרבית המטופלים שייכים לאוכלוסיה הוותיקה, אלו שהקימו ובנו את העיר קריית-שמונה וכעת שהזדקנו וחלו, הם מגיעים אליה. עבורם היא יותר מאחות. הם משתפים אותה במצוקותיהם, מאמינים ובוטחים בה ורואים בה כתף להישען, היא מצידה משיבה להם בהמון חום ואהבה.

מרים נולדה במרוקו, בגיל שנה היא עלתה לישראל. ילדותה עברה עליה בבית קטן ברחוב שפרינצק ביחד עם עוד שבעת אחיה. "ולמרות שהיה מעט, היה בעצם המון. הייתה אז אהבה גדולה ועזרה הדדית, שאיננה כבר היום". היא אומרת ובקולה אני חש בגעגוע. גם במפגש עם מרים כמו עם רחל, כששאלתי על ילדותן, מצאתי את עצמי מתרפק איתן יחדיו, על ימים של פעם. הפשטות שכבר איננה, הבתים הפתוחים שהיו בילדותנו, על רגעי האושר הקטנים שהיו ואינם כבר עוד.

מאז שמרים הייתה ילדה, היה בה צורך לנתינה ועזרה לזולת. היא סיימה את בית-הספר היסודי במגינים, תיכון בדנציגר ומשם המשיכה לבית ספר לאחיות בכפר סבא. את לימודי ההשלמה היא כבר עשתה בבית-חולים צפת.

מרים נשואה לארמונד איש חם ולבבי שמנהל משרד להנהלת חשבונות. הם הורים ל-4 ילדים ויש להם 7 נכדים.

17.jpg

דאגתה ומסירותה במיוחד לקשישים שבקהילה דבקו גם בביתה הנשואה רחל. לא פעם כשמרים נוסעת ברכבה ברחובות העיר, היא עוצרת לקשישים שהולכים בקושי ומסיעה אותם למקום מבוקשם. חלקם מספרים אחר-כך למרים האם כי "מרים זו שהביאה אותנו לכאן".

במהלך 35 שנות עבודתה כאחות מתוכן עשר שנים בקופת חולים צפון, היא צברה ניסיון וידע רב והתמחתה גם בניהול מערכות לקשיש.

"אני מבקשת להגיד תודה לכל הצוות הנפלא של עובדי קופת חולים צפון, התברכנו בצוות מקצועי ונהדר שעושים הכל למען המטופלים". אומרת מרים.

המטופלים שלה יודעים כי מרים תעשה עבורם כל שיידרש, חלקם סיפרו לי כי היא לא תחשוש לצאת למאבק כנגד המערכת שבה היא עובדת, אם תחוש שנעשה אי-צדק איתם.

לפני פרידה, שאלתי גם את מרים אילולא לא הייתה אחות, באיזה מקצוע אחר היא הייתה עוסקת. "משהו שקשור בסיוע לנזקקים ולחלשים באוכלוסייה. יש משפט שמלווה אותי מאז שהייתי קטנה ולא מרפה ממני עד היום. אל תשליכני לעת זקנה". זה מה שבטח הייתי עושה".

 יפה בוכריס – כירורגית קופ"ח מרכז

קרוב לעשרים שנים שיפה עובדת במרפאה הכירורגית בקריית-שמונה. ילדים ומבוגרים כאחד מאוהבים בה ורוחשים לה הערצה רבה. סוד קסמה של "יפה הקטנה", אישה עם נשמה גדולה, טמון ברגישות באכפתיות ובמסירות שבה היא מטפלת בחולים.אחרי שנים רבות בתחום הכירורגי היא נחשבת לאחות עם אבחנה מקצועית, כזו שחוות דעתה נחשבת עד מאד. הסיפור הבא, ממחיש את חשיבות אבחנתה.

דני ונונו {52}שבעקבות סיבוכי מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל כבר שנים נאלץ לעבור ניתוח שבו כרתו את רגלו הימנית. זמן מה אח"כ הוא התהפך עם הקולנועית שאיתה הוא מתניד ממקום למקום.בעקבות הפציעה מההתהפכות, הוא אושפז בבית-חולים צפת . הרופאים קבעו באופן חד משמעי כי הוא יצטרך להיפרד גם מכף רגלו השמאלית וקבעו לו כבר תור לניתוח. יום לפני הניתוח הוא החליט להיכנס לביקור אצל יפה במרפאה.

"יפה עשתה לי מספר טיפולים במשך זמן מה" סיפר לי השבוע ונונו " ואז היא הפנתה אותי לרופא מומחה בחיפה. כשסיימתי את הבדיקה נותרתי המום. המומחה קבע שרגלי החלימה ואין שום צורך בניתוח.שנתיים עברו וברוך השם אני מרגיש טוב, יפה חסכה לי סבל וניתוח לכריתת כף רגל. היא פשוט אחות מדהימה".
38.jpg

יפה נולדה למשפחה בת 9 נפשות. כשסיימה את לימודי התיכון בבית הספר דנציגר, היא פנתה ללימודי האחיות בבית-חולים מאיר בכפר סבא.היא נשואה לאברהם שעובד בבנק הפועלים והם הורים לארבעה ילדים טובים ומוצלחים. בתה הצעירה הלכה בעקבותיה והיא לומדת כעת רפואה בטכניון.

" כל חולה שאני מצליחה לעזור לו, אני מרגישה שעשיתי את שלי". אמרה לי יפה." מה שמניע אותי ומחזק אותי זה המשוב והכרת התודה של האנשים, כשיש רצון לעזור ניתן למצוא תמיד פתרונות. תפקידה של אחות לא פעם אינו מסתכם רק בטיפול בחולה, לפעמים צריך להיות גם קצת עובד סוציאלי או פסיכולוג".אחת הפקידות במרפאה סיפרה לי על אותה אישה מבוגרת שהגיעה לטיפול אצל יפה, כשנודע לה כי האישה רעבה, יפה דאגה בסיום הבדיקה להביא לה אוכל מביתה.

 

"אני אוהבת את עבודתי מאד" אמרה לי יפה "ואני רוצה להודות לכל צוות ק"נב על שיתוף הפעולה, שנמשיך לעבוד יחדיו למען תושבי העיר הנפלאה.


 

 

משהו אישי

סיפורן של רחל שאשא ומרים כהן הוא רק דוגמא לחלק גדול של אחיות מסורות שרואות בעבודתן שליחות ויעוד למען הקהילה.

הן לא לבד, ישנן עוד אחיות נוספות בקריית-שמונה, אחיות רחמניות שתורמות מעצמן ומגלות אמפתיה ורגישות רבה למטופלים. בכלל, נדמה לי שהתברכנו בשרותי רפואה טובים ומקצועיים: רופאים, אחיות וסגל רפואי. הפעם התמקדתי בשתיים מתוכן, ישנן עוד אחרים שראויים לחשיפה, עם הזמן אשתדל להגיע גם אליהם.

אולי יעניין אותך