היום ה-21 בספטמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

איך משרד האוצר מעכב את קריית שמונה…

 

משהו אחד כן מצליח להרגיז אותי בתקופה האחרונה. כולם יודעים שמצב התעסוקה כאן אינו מזהיר. כולם גם יודעים שהבאת מפעלים או עוגנים גדולים לאזור תסייע מאוד במתן מקומות עבודה. לא פשוט להקים כאן מפעלים, אבל בתקופה האחרונה העניין הפך למציאותי מתמיד. איזי שירצקי, שמלווה את קריית שמונה מזה שנים רבות, שפתח כאן בית תמחוי, שתורם רבבות שקלים מדי חודש וגם מחזיק את קבוצת הכדורגל העירונית, יזם החלטה הירואית-משהו – להעביר את מפעל איתוראן שבבעלותו מאזוּר לקריית שמונה. לעובדי המפעל במרכז הארץ הוא מציע לעבור לכאן או לפרוש בתנאים נוחים, ואילו המעבר ייצר 400 מקומות עבודה כאן בגליל. מבחינת התושבים והצעירים שעוקרים לאזור המרכז בהיעדר מקומות עבודה, מדובר במתנה מהשמיים. המפעל יקלוט אנשי מחשבים, סגל ניהולי, עובדי יצור וגם…

אבל רגע, רגע. כנראה שיש גם מי שהאידיליה הזאת מפריעה לו: פקידי משרד האוצר. הכל כבר היה יכול לצאת לפועל, אבל בשלבי האישורים התקציביים למענק עקב המעבר לצפון, העלו במשרד האוצר דרישה מגוחכת שכנראה כתובה באחד הספרים ששרדו את המנדט הבריטי: כדי להעביר מפעל לפריפריה ולהגדיר אותו כמפעל עוגן, השכר הממוצע בו צריך להיות 12,500 ש"ח לחודש. פילנתרופ-פילנתרופ, אבל כנראה שגם לשירצקי יש קווים אדומים הגיוניים. הרי 12,500 ש"ח זו דרישה לא הגיונית ממפעל ייצור. שירצקי לא יכול לעקור מפעל לטובת תושבי קריית שמונה והגליל, ועל הדרך לפשוט את הרגל. הוא מעוניין בשכר ממוצע של 8,500 ש"ח – מכובד מאוד, לכל הדעות – אבל לפקידים במשרד האוצר זה לא מספיק. באמת תודה על הדאגה, אבל מרוב דאגה – קריית שמונה תישאר ללא מפעל עוגן גדול ומבוסס.

ואני שואל: זאת לא מדינת חלם? האם למישהו אכפת בכלל מהתושבים כאן, חוץ מכמה חברי כנסת נורמליים בסדום (ציון פיניאן, מירי רגב ויעקב אדרי, שניסו לקדם את המעבר)? האם זה הגיוני שעד שאיש עסקים מחליט להעביר מפעל שלם לצפון, דווקא הממשלה מערימה עליו קשיים? לא בכדי הבטיח ראש העיר ניסים מלכה להשבית את העיר במידה והמעבר לא יאושר.

אפשר לומר הרבה מילים על ההתנגדות של משרד האוצר לאשר את המעבר ולהעניק תמיכה על פי קריטריונים הגיוניים. אפשר להגיד שזה לא כלכלי מבחינת המדינה, אפשר להגיד שזה לא הגיוני. אבל כשאני רואה את המובטלים שמסתובבים ברחובות, את האנשים שפוטרו ממפעלים שנסגרו בעבר, את הצעירים שמשוועים לתעסוקה, אני מבין משהו פשוט: עזבו אתכם עכשיו מהגדרות טכניות. ההתנגדות של משרד האוצר היא פשוט לא אנושית.

דודו כהן, כתב ועורך במדיה הארצית, תושב קרית שמונה. 

פורסם לראשונה ב"מקו":  http://www.mako.co.il/video-blogs-dudu-cohen/Article-6c95584019c6e21006.htm&Partner=facebook_share

 

אולי יעניין אותך