היום ה-21 בספטמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

בלעדיו

 

סמוך לשעה שבע בבוקר קרס בניין הממשל הצבאי הישראלי בצור שבלבנון. האסון התרחש ב11 נובמבר שנת 1982. שבעים ושישה חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון נהרגו, מתוכם 34 לוחמי משמר הגבול. אחד מהלוחמים היה שלמה ז"ל  בנם של דוד וברוריה אלגרבלי. ביום שהתרחש האסון שלמה אמור היה להיות בחופשה, בבית הוריו, ברחוב באבא סאלי בקריית שמונה. אחד מחבריו ביחידה ביקש ממנו להתחלף עמו והפציר בשלמה שיקדים את חופשתו ויצא במקומו. 'ליבו של שלמה ניבא לו רעות' אמרה לי השבוע האם ברוריה. 'וכל הסימנים מהרגע שהוא הגיע הביתה העידו שהוא חש שמשהו רע עומד לקרות לו. הוא ממש נפרד מאתנו, כאילו שידע שיותר לא יחזור. ובכל זאת הוא הסכים להתחלף עם חברו הטוב'. זה היה שלמה חבר אמתי.

"אני נזכרת בבוקר שנכנסתי לחדרו" משחזרת האם

"השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת ביותר. חשבתי להיכנס לתת לו נשיקה לפני שאני עולה למלון בכפר גלעדי שם עבדתי באותה תקופה. שלמה שכב עם עיניים פקוחות. התברר לי שהוא לא עצם עין כל הלילה ניסיתי לברר מה מציק לו. מה מדיר שינה מעיניו. אבל הוא רק חייך ואמר שיהיה בסדר. נישקתי אותו ואמרתי לו להתראות אבל הוא השיב לי. 'שלום'.

אח"כ נודע לי כי הוא עבר בבית הספר של אחותו ונפרד ממנה לשלום וגם מבית הספר שבו למד. הוא עבר בין המורים חיבק אותם ונסע חזרה לבסיס.

 

חברים בלב ובנפש

שלמה גדל בבית חם ואוהב לאב דוד שעבד שנים רבות ב"סולל-בונה" ולאם ברוריה שעבדה במלון כפר גלעדי. הוא למד בבית הספר היסודי עוזיאל וסיים את התיכון במתמיד. כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל הוא בחר להתגייס למשמר הגבול. "בשנים ההן לא הייתה מודעות לשירות במג"ב", סיפר לי השבוע  בן דודו שלמה בן חמו "אבל אחרי ששלמה התגייס מרבית חבריו בחרו גם הם להגיע למג"ב וכך גם בני המשפחה. האחיינים של שלמה כולם שירתו במג"ב".

חבר ילדות הקרוב והטוב ביותר שהיה לשלמה הוא יעקוב בנצי בן ציון. הם גדלו באותה שכונה והפכו לחברים בלב ובנפש. למרות ששלמה היה גדול מבנצי בשנתיים הם נקשרו בקשר עז והיו משתפים זה את זה בסודות הכמוסים ביותר. בנצי תכנן  להגיע ליחידה מובחרת והכין את עצמו להתקבל לסיירת צנחנים.

"אבל ביום ששלמה נהרג החלטתי להמשיך את דרכו של חברי הטוב", אמר לי בנצי השבוע. "קצין המיון בבקו"ם סירב לאשר את בקשתי להתקבל למג"ב, בטענה שהנתונים שלי הקב"א (קבוצת איכות) והבגרות שסיימתי מתאימים ליחידה מובחרת. ואם אתעקש אכנס לכלא. אבל לא וויתרתי. אמרתי לו שרק למג"ב אני מוכן להתגייס" ואז זלגו לי דמעות.

קצין המיון שחש כי מדובר במשהו אישי דובב אותי לספר מה עומד מאחורי בקשתי. שיתפתי אותו והוא הבין. ואכן, התגייסתי למג"ב. שם גם סיימתי את קורס הקצינים".

שלמה ז"ל היה בן 19 במותו. מכריו מספרים שהוא מאד אהב את שירותו הצבאי שמרביתו היה בלבנון. ואף היו לו שאיפות להתקדם גבוה בסולם הדרגות. אלא, שהפיצוץ שהרעיד את צור באותו יום ומוטט עליו את הבניין כולו קטע את כל החלומות. לימים התברר כי לא בטוח כלל כי מדובר בפיצוץ של בלון גז.

  

 

פיגוע תופת או תאונה? 

ועדת החקירה שמינה צה"ל לבדיקת האירוע, בראשות אל"מ (מיל) מאיר זורע, קבעה שהאירוע התרחש כנראה עקב דליפת גז, שגרמה להתפוצצות הבניין ולקריסתו, ולא כתוצאה מפעילות עוינת. הדו"ח הועבר לחקירת משטרה צבאית חוקרת, כדי למצוא את האשם בתאונה. חקירת מצ"ח העלתה מספר ראיות על כך שהאירוע היה תוצאה של פיצוץ מכונית תופת. רונן ברגמן טוען בספרו נקודת האל חזור כי שלושה עדי ראיה ראו מכונית מסוג פיז'ו נוסעת במהירות אל תוך הבניין, לפני הפיצוץ. שנים מהם, לבנונים שנפצעו מהפיצוץ סיפרו על כך לרופאים בבית החולים של צור. בנוסף מנוע של מכונית פיז'ו, שמספרה הראה שהיא נרכשה בלבנון ולא הייתה בשימוש צה"ל, נמצא קבור בין ההריסות. והעדות של רגל אדם שנמצאה בין ההריסות שלא הייתה שייכת לאף אחד מהחללים הביאו את החוקרים למסקנה כי מדובר במכונית תופת. על החוקרים הופעל לחץ שלא להגיע למסקנות נחרצות והדבר ניכר בפירוט המסקנות בדו"ח. צה"ל דבק בגרסה הרשמית לפיה מדובר בתאונה של בלוני גז והחליט שלא לפרסם את הדו"ח. השב"כ מכחיש את קיום הדו"ח עד עצם היום הזה, אף כי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק דר, העיד גם הוא על קיום הדו"ח, שהוא היה אחד ממחבריו בהיותו חוקר במשטרה הצבאית החוקרת.

 

השריקה

יומיים לפני ששלמה נהרג הוא הגיע כאמור לחופשה שאותה החליף עם חבר ליחידה. שלמה בחר לצאת עם חבריו הטובים לבלות ."באותו ערב, צחקנו כמו שלא צחקנו מעולם". נזכר בן דודו שלמה "היינו ארבעה חברים קרובים טובים. מאיר כהן ז"ל שנפטר ממחלה. בנצי ואנוכי ושלמה שלא חזר מהמלחמה. הוא מאד חסר לנו עד היום".

שלמה ז"ל היה בחור שקט ואהוב על חבריו. צעיר עם כריזמה שאחרים הלכו אחריו. למרות ששנים רבות חלפו מאז מותו, גם היום ממשיך בנצי חברו הטוב לשמור על קשר חם עם הוריו ואחיו של שלמה ומגיע באופן קבוע לבקר בביתם. שלמה ז"ל היה חבר מהסוג שקשה למצוא היום" אמר לי בנצי "אתה 

 

יודע, הייתה לו שריקה מיוחדת. בכל ערב שישי הוא היה מגיע ליד בית הורי ושורק מבחוץ. וידעתי שהוא שם. היינו הולכים יחד לטרומיים. היכן שנמצא סניף דואר צפון היום. הייתה שם אז מסעדה. היינו אוכלים חומוס ורואים וידאו.  

מאז ועד היום שנים רבות אחרי, אימצתי את השריקה שלו . וכל משפחתי הקרובה יודעת ומזהה. ככה אני קורא לילדי לחזור הביתה מהמשחקים בחצר" .

שלמה ז"ל הותיר אחריו זוג הורים: דוד וברוריה ושישה אחים. שלושה אחים ושלוש אחיות.

יהיה זכרו ברוך.

אולי יעניין אותך