היום ה-21 בנובמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

בני גנץ, "הקובייה הישראלית"

מקובל להאמין שהימים שחלפו מהווים מעין 'תחנת דלק רוחנית' לכל ימות השנה, ובמיוחד לימי החורף הממשמשים ובאים.

כמו בחיים, כך גם בעניינים הרוחניים, כל אחד שואב מן הבאר את כמות ה'דלק' הרוחנית עד שיזדקק לעצירה נוספת לתדלוק. איני רוצה להעיד על עצמי, כי ראשית קטונתי, אך מניסיון של אלפי שנים של קודמנו ב'מועדון' נראה שאכן זהו המצב. התחושה שונה, מצב הרוח מרומם יותר והפוקוס על החיים שונה מהראיה השוטפת והיום-יומית. אינך מתעכב על דברים קטנים ולא חשובים. כושר ההתעלות שלך גבוה יותר והמוכנות לוותר לאחר גם היא מזומנת וקרובה יותר.

אבל… ימי החול מאלצים אותנו לחזור למה שרוב בני האדם עושים ומצויים בהם. השגרה.

נראה שהשגרה הכי יציבה בחודשים האחרונים זה חוסר היציבות שבשיגרה במדינה.

ביום רביעי בערב העביר נשיא המדינה את המנדט להרכבת הממשלה לבני גנץ ראש החץ של אשכול המפלגות (חוסן לישראל בראשות גנץ עצמו, 'יש עתיד' בראשות האחד והיחיד יאיר לפיד, תלם בראשות משה יעלון ומפלגת אשכנזי בראשות גבי) שלוש מפלגות/גופים שהדבק המחבר ביניהם זו האובססיה 'רק לא ביבי'.

טוב, מילים רבות הושחתו על הפוזה הזאת, ולא נוסיף…

…עכשיו מתחיל המשחק האמיתי להרכבת הקובייה הישראלית, שההונגרית מחווירה לידה. עכשיו נתפוס מקום טוב בטריבונה, נשלוף את הגרעינים, נקלף את התפוזים ונצפה במשחק העונה, גנץ נגד גנץ…

עכשיו נראה כיצד מכדרר מי שהתחזה לרונאלדו הפוליטי אל עבר לשכת ראש הממשלה? עכשיו תהיה לנו הזדמנות גנץ 'משכיב' בזה אחר זה את שחקני ההגנה של נתניהו: יעקב ליצן, איילת שקד, רפי פרץ, משה כחלון ואת הבלמים הבלתי נלאים: דוד אמסלם, דוד ביתן ושחקן הרכש החדש ניר ברקת… נראה

רק רגע… יכדרר יכדרר, אבל מה עם החלוצים: יעלון, לפיד ואשכנזי? הם יעזרו לו או שמא יעשו הכל, אבל הכל מאחורי הקלעים כדי להביא לו 'קטנה בצלעות' בלי שהשופט יראה?

תראו, זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה משחק החיים שאם נפסיד רק אנחנו נשלם את המחיר.

החיים האמיתיים זה לא משחק, אפילו לא 'סטנגה' למתחילים. תאמרו 'זו הדמוקרטיה' ואתם צודקים. ולכן צריך לאפשר לבני גנץ להקים ממשלה, ממשלה כלשהי, ובלבד שתייצר החלטות לטובת מדינת היהודים, מדינת ישראל.

גנץ יודע שהכי קל והכי מהיר זה להקים ממשלה שאדניה ישענו על מפלגה שרק מחכה להזדמנות לנצח את המדינה בה הם חיים באמצעים דמוקרטיים, הרשימה המשותפת קוראים לה. ותעשו טובה לעצמם, את הביטוי 'גזענות' תשאירו לעצמכם, כי אותי לא מעניינת דתם ומוצאם של חברי המשותפת, אותי מפחידה האפשרות שהצהרותיהם בעד כל מה שנגד אושיותיה של המדינה יקבלו אצטלה של 'הכל נעשה בצורה דמוקרטית', מה שיביא לסופה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית.

נסיים במה שהכתירו את נתניהו משך שנים, הקוסם.

מר גנץ, גם התואר 'קוסם' עובר אליך, ועכשיו עם ישראל מחכה שתרכיב את 'הקובייה הישראלית'.

 

 

 

לא יעזור לאף שמאלני, נתניהו ענק

ליבי ליבי עם נתניהו האדם. ליבי עם מי שהפך לניצוד האולטימטיבי של השמאל ועדת 'רק לא ביבי'.

אני מלא התפעלות מדרך התנהלותו כציפור בכלוב הזהב וכראש ממשלה בשתי משרות.

רק מי שהיה בשדה הפוליטי יודע לקרוא ולהבין את הסיטואציה הזאת. לא חוכמה להיות בעל תפקיד בצה"ל במשטרה, בשב"כ או במוסד, כולם ארגונים היררכיים נוקשים. לא חוכה לנהל ולהוביל ארגונים מעין אלה בזכות 'מנהיגות של ברזלים על הכתפיים'. אין ביקורת, אין חתירה תחת המפקד, פשוט כוחו של המפקד על כתפיו ולא בין כתפיו.

מעניין כמה פעמיים בחייהם המקצועיים נדרשו חבורת הלשעברים: אשכנזי, יעלון, בן ברק וחבריהם לשכנע יריבים בכח חוכמתם, אישיותם ויכולותיהם להפוך חזון לתוכנית עבודה? מעניין מתי בפעם האחרונה יאיר לפיד

(שסכנת האופציה שיהיה ראש ממשלה חלפה לעת עתה) הוא נדרש ליישם ניסיון מנהיגותי מעברו בבלימת סכנות עתידיות מצד אויבים כמו אירן, חמאס וחיזבאללה?

עצוב לראות (והאמינו לי, ללא שום קשר לנתניהו) עתודת המנהיגות האלטרנטיבית מתמצת בחיבור שבין: הכח, היופי (החיצוני) וחזון ה'רק לא ביבי'.

איני משלה את עצמי שדמוקרטיה זה סוג של דלת מסתובבת, מישהו נכנס ומישהו יוצא ושנתניהו ינהיג את ישראל לעד..

אבל כן הייתי רוצה שמי שנכנס דרך הדלת המסתובבת של הדמוקרטיה יהיה נאמן לאינטרסים היסודיים של עם ישראל, ולא להיפך, יחזר אחרי המיעוטים (מכל הסוגים) כדי למשול.

בכל אופן, המצרך הכי מבוקש ב-28 הימים הבאים היא סבלנות והרבה.

…יצאתי לקנות סבלנות, אשוב מאוחר יותר.

 

 

 

כשעיתונאי הופך לדוברו של גנץ

אי אפשר שלא להתייחס לתקשורת הישראלית שבחלקה קלוקלת שלא לומר מושחתת.

לחשוב שמחסום הבושה נפרץ על ידי עיתונאים בכל המדיות, יהיה מעט מידי וחלש מאוד. לראות כיצד 'עיתונאים' 'פרשנים' ורכילאים יושבים באולפני הטלוויזיה סמוקי לחיים ומדושני עונג כאילו היו במקומות ראליים ברשימתו של גנץ, ועושים מלאכתם רמיה, זה מעט יותר מידי אפילו להיכל בו המאדם מנהלת את העסק.

איני פוחד מבעלי דעה, מעולם לא פחדתי, ההיפך. ראיתי בהם בני אדם הראויים להיות בני שיח, ויכוח ואי הסכמות.

מילא לשקר לעצמך, לעבוד על רעייתך ולהעמיד פנים לחבריך שאתה אדם ישר, הגון וחנוט בחליפה שלושה חלקים בגלל מכובדותך, אבל להיות דו או תלת פרצופי כלפי מי אתה שליחם המביא חדשות ופרשנות, אבל בפועל אתה מייצר אותם, זה יותר מידי.

יוצא, שהיום אינך יכול להבחין בין דעתו של העיתונאי, רצונו, חלומו ובין אמת אובייקטיבית אחת קטנה ואומללה.

אתה מרומה מהרגע שפתחת את עינך בבוקר ועד שעצמת אותן מאוחר בלילה.

המתקפה היא מכל הכיוונים ובכל האמצעיים שאתה רוצה לצעוק 'הצילו!'.

ולכן, יסלחו לי או יקפצו (מה שיבחרו) כל החבורה הזאת. איני מקשיב לכם, איני צופה בכם, איני קורא אתכם, פשוט שומר על דממת אלחוט ושקט תקשורתי. עד ש…

 

 

כשענקים הולכים גם צילם נמוג

אודה על האמת. הדברים הבאים קשים עלי, ותיכף גם תבינו מדוע.

השבוע הלכו לעולם שני ענקים יהודיים, ענקים בלי מירכאות: האחד, הנשיא המיתולוגי של בית המשפט העליון מאיר שמגר ז"ל והשני הרב ניסים קרליץ זצ"ל אב בית דין ומנהיג הציבור הליטאי.

שניהם היו ענקים במשפט ובהנהגה, האחד במשפט התורני-יהודי והשני במשפט המדינה.

אגב, שניהם גם נפטרו מן העולם באותו גיל.

מדהים היה לראות את המדינה עומדת בדיבורה ומקבלת את השונה, האחר, מבחינתה. בולט היה לעין היחס השונה לו זכו השניים, האחד ברוב פאר והדר שהמדינה העמידה (היכל המשפט, אמצעי התקשורת ומשרתיה) והשני בהמון רב ועצום שנתנו ביטוי ברגליהם ובזעקות השבר על לכתו של מנהיגם.

האחד זכה שכל גדולי האומה (לפי פרוטוקול מסודר) יתייצבו ויספידו אותו בנאומי סרק בעיקר על עצמם ובהלווייתו של השני נפצעו שלושים וחמישה נערים שנחבלו מהדוחק והצפיפות שהיו בהלוויה.

לא, אל תחפשו מחלוקת ושנאה, חפשו את הכאב על האובדן הגדול של העם הזה. חפשו את המרחק העצום אליו הגענו ביחסנו השונה אל שני ענקים, ענקים בלי מירכאות, שהלכו לעולם שכולו טוב ואותנו הותירו עם חשבונות קטנים ואינטרסים גדולים, כל אחד לכיוונו.

כואב, כואב עד דמעות.

 

 

צדיק אחד (לפחות) בסדום התקשורתי עומר בן רובי

יש מי שבכל זאת גורם לקורת רוח בתקשורת ה"תוהו ובוהו" אליה נקלענו בשל המצב הלא יציב והלא גמור בפוליטיקה.

שמו של האיש עומר בן רובי.

תחושת הקבס והדחיה ממה שקורה ברוב שידורי האקטואליה הביאו אותי לחפש אלטרנטיבת האזנה שפויה בתחנות הרדיו, וכך יצא שהגעתי לתוכניתו של עומר בן רובי ב"כאן רשת מורשת" המשודרת (לסירוגין) בשבע בבוקר.

האיש מוכשר ברמות, ונדמה לי גם צנוע במידה, מגיש את החדשות והאקטואליה היומיות בנועם, באינטליגנטיות ובחן שכה חסרים אצל רבים בתקשורת (יותר מידי עפים על עצמם…).

מובטחת חווית האזנה נטולת עצבים וארס, גם כאשר הנושאים קשים וכבדים.

משוכנע שגם אתם תיהנו מהשירים שהוא בוחר להשמיע.

ממליץ מאוד (לפחות לנסות).

 

אולי יעניין אותך