היום ה-24 בנובמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

החלטה נכונה – מחיר מופקע

 

נתחיל מהסוף. החלטה שהייתה ידועה מראש, ולא בגלל הרצון, אלא בשל הנסיבות.

גנץ טען, חזר וטען 'ישראל, לפני הכל'. ולכן, יש להניח שביום שהסיסמה הזאת באה לעולם, היא הייתה 'תעודת הביטוח המקיפה והמושלמת' לגבי כל מה שיחליט גנץ בעתיד, ולא משנה מה יחליט, יהיה מגובה בסיסמה.

כמי שהיה בעבודה הציבורית שנים לא מעטות, למדתי להעריך את מי שעוסק בפוליטיקה, כעוסק באחד המקצועות המאתגרים, המורכבים, הבלתי צפויים ושאינך יכול לדעת אם עלית לאוטובוס עם כרטיס לטבריה שתגיע לחיפה…

השם שהוציאו לפוליטיקאים כשקרנים ומושחתים, אינה מדויקת, בלשון המעטה. אני מכיר בעלי מקצועות חופשיים אחרים שאילו התנהלותם הייתה שקופה וחשופה, בליווי אמצעי התקשורת עשרים וארבע שבע, חלקם היה 'יושב' ולא היה נפטר ב'עבודות שירות'. ולכן, העובדה שהכי קל להדביק את המילה 'מושחת' לפוליטיקאים, ראוי שתקבל התייחסות אחרת. יש כאלה ויש כאלה, כמו בכל מקצוע ועיסוק.

נחזור לבני גנץ ולהחלטה להצטרף לממשלתו של נתניהו.

העובדה שגנץ ואשכנזי התפכחו מהתפיסה הכוחנית האומרת 'מה שלא הולך עם פטיש 5 קילו ילך עם פטיש 10 קילו', אחרי שלוש (3) מערכות בחירות וההבנה שמנהיגות מתבטאת בקבלת החלטות בתוך מציאות נתונה ולא בתוך בועה שאתה בניית לעצמך, הביאה גם היא לכניסה לממשלה.

ולאלה המכנים את בני גנץ 'בוגד'. אין לי מה לומר מלבד

זה שהם מחזיקים את 'משקפת המציאות' הפוך. מה שקרוב (ניהול ענייני המדינה, על כל מרכיבה) הם רואים רחוק ומה שרחוק (הקביעה שלא יושבים עם ראש ממשלה ושלושה כתבי אישום שעדיין משפטו לא החל, ויוכל לשמש ראש ממשלה, עד ואם יהיה פסק דין חלוט) הם רואים הכי קרוב.

איני משתמש בכינוי 'בוגד' בשיח הציבורי, אך נניח שהייתה איזושהי 'הצדקה' להשתמש בה כלפי גנץ, היא הייתה אחרי שתי מערכות הבחירות הראשונות, נניח.

אבל חברים, בחירות בפעם השלישית?!, כל ילד יודע ש'פעם שלישית גלידה!'.

אז איך זה שיש מבוגרים, נאורים וטהרנים שאינם מבינים מה שכל ילד קטן מבין? להם הפתרונים.

גנץ קיבל את החלטה נכונה, למרות שלדעתי, התנאים והמחיר מופקעים, נקווה שהנושא ייפתר בהסכמה.

וההיגיון העומד מאחורי החלטתו של בני גנץ. נתחיל בזה שבפני המערכת הפוליטית עמדו החלטות שנכפו, ולא מובנות מאליהן.

האם במצב של תיקו או ממשלה צרה (וצרורה) שלאחד הצדדים יש 61 ח"כים, יהיה אפשר לנהל את משרדי הממשלה והכנסת, או ללכת לבחירות רביעיות?

באשר לממשלה צרה. יש אופציה להקמתה, אבל היא תהיה משותקת או לפחות נכה, מבחינת יכולתה לתפקד. כי כל חברי הכנסת, השרים וסגני השרים יחויבו להיות מרותקים לבניין הכנסת, וזה לא רציני.

באשר לבחירות בפעם הרביעית, אני מניח שכל צד היה מנסה לעשות הכל כדי להפיל את האשם על הצד השני, למרות ששני הצדדים היו אשמים  באותה מידה, כאמור.

עצם הקמת ממשלת אחדות/חירום אינה ערובה להצלחתה ולאי הגעה לבחירות, מאידך 'תעודת הביטוח לאי הליכה לבחירות רביעיות היא הסכנה שכולם יפסידו, או 'אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה לצד זה. ואת זה אפילו פוליטיקאים ציניים לא רוצים לחוות. בהצלחה.

 

 

החרדים, הערבים והקורונה

מי שנמצא בבועה האטומה לעולם לגדול, באולפני 11, 12 ו-13, לא יכול היה להבין את הדרמה המתחוללת בעולם ההוא, בעולם של החרדים והערבים.

נתחיל בלימוד זכות על אחינו החרדים. מדובר בקהילה המאופיינת ביחס הפוך בין מספר הנפשות למספר החדרים בבית. עם יד הלב, מי מאיתנו יכול לשרוד בבדידות בחדר של 3X3 מטרים עם עוד שתיים עשרה נפשות במשך שבועות?! אפשר להוריד את היד.

שנים הם משדרים לעצמם ולעוד כמה פראיירים שמעלים להם את הרייטניג, ומזמן שכחו שיש עם, עמים, שאליהם צריך להגיע. להגיע בלי פרשנים, בלי חרטטנים, בלי כלום, רק עם אינפורמציה נטו. וכך קרה, שבלי שום הודעה מוקדמת, נפלה עלינו הקורונה, שאילצה, הכריחה את ערוצי החדשות להעביר ידיעות נטו: כן לצאת, לא לצאת, לא לחלוץ יד, לא להתקהל, לא להתפלל, לבטל חתונות, להתרחק וכדומה.

זה החטא, הפשע הוא שבמשרד הבריאות (מפליא, כי עומד בראשו שר חרדי) לא הבינו שהתנהלותם של רבים מאוד בקהילות החרדיות והערביות נובעת מאי-ידיעה, מאי חשיפה לאינפורמציה. זה הכל.

אפשר לדמיין את זה למישהו שעומד מאחורי חלון אטום וצועק בקולי קולות תוך הנפת ידיים בתנועות של 'תזהרו, קורונה!', אבל אף אחד לא שומע ולא רואה.

זאת האמת הפשוטה, כי תמונת הראי למה שקרה כאן, נמצא מעבר לים בארצות הברית וקנדה שם קהילות חרדיות היו חשופות לאינפורמציה הזאת, ולפחות לא יכלו לומר לא שמענו, לא ידענו'.

עצוב שעדיין תקלות פשוטות של אי העברת אינפורמציה בסיסית על אירוע מסוכן עלולה לגבות קורבנות בחיי אדם.

יש לקוות שהכל נעשה בתום לב, והלקחים ייושמו או כבר יושמו.

 

 

עודד בן עמי, זמנך תם

מיום ליום, מתוכנית לתוכנית, יש מבין מגישי תוכניות האקטואליה בטלוויזיה המגבירים את מהירות טיסתם אל עבר האש. אחד מהם הוא עודד בן עמי, מגיש התוכנית 'שש עם עודד בן עמי'.

באחד מימי השבוע ראיין בן עמי את חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח הדרוזית מ'כחולבן'. ראיון שהתנהל בסגנון 'עודד המעודד', ובסוף הריאיון, רגע שנפרד ממנה אמר, לא פחות ולא יותר את המשפט הבא "אל תרפו מן הקרב לטובת שינוי חוק הלאום".

בואו רגע נשנה את המשפט ובמקום 'חוק הלאום' נכתוב 'חוק מכחישי השואה'. הופ! כולם קופצים. בואו נעזוב את אלה האומרים 'זה לא דומה', ונמשיך.

אין לי בעיה שמראיין או עיתונאי מביע דעה במהלך ריאיון שהוא מקיים, גם עם פוליטיקאי. יש לי בעיה כאשר אותו עיתונאי או מגיש הופך להיות מפקד בכיר בגדודי 'אנחנו מעל החוק' ומחלק הוראות ביצוע למרואיין.

עודד בן עמי, צר לי לומר גמר את הקריירה העיתונאית שכולה כרובה הייתה באולפני הטלוויזיה ובאולפני 'החרצופים'. זהו.

זו לא הפעם הראשונה שבן עמי מנצל את קרבתו למיקרופון ולמצלמה ותוקע עשר אצבעות בעיניהם של חלק גדול מהצופים בתוכניתו.

חשוב לי לומר שלא צפיתי בתוכנית ורק נפלאות הוואצטאפ והפייס השלימו לי את החסר…

…לא מזמן הוא שיחק אותה ב'קדיש' על נתניהו (חלילה) עם התאום הסיאמי שלו, אברמוביץ', לפני מספר שנים התעמת עם דודו אלהרר שתשובותיו של האחרון לא מצאו חן בעיניו וגם היו קטעים של התנשאות על מרואיינים (מרואיינת) ערביה מטעם הליכוד ואתיופים (איך לא?!).

כמי שמאמין באמת ובאמונה שחופש הביטוי במדינת ישראל על כל מרכיביה ומורכבותה חשוב (להוציא למשל חופש ביטוי בחברות כמו חרדים ומסגרות סופר שמרניות), התבטאויותיו של בן עמי פוגעות פעם אחר פעם. חופש הביטוי בישראל הוא סוג של 'שסתום ביטחון' מפני מעשים חמורים יותר (אלימות ואפילו טרור, במקרי קיצון). ומה שעושה בן עמי?! יושב באולפן מקעקע ותורם לחיסול המנגנון הזה, מה שיביא בסופו של יום להשגת תוצאה הפוכה.

הדרוזים, שח"כ מריח משתייכת אליה, הם אחד המיעוטים במדינת ישראל מדינת הלאום היהודי. לולא ההסתה (כפי שעושים התומכים במדינת כל אזרחיה) השאלה כלל לא הייתה עולה במהלך דיון באקטואליה. בטוח. זכותה של מריח, חבריה וחברותיה להיאבק על/ב/נגד חוק הלאום, וזה מה שהם עשו. אולם רצוי להציץ בתוצאות הבחירות לכנסת ה-23 ממנה עולה שרוב מוחץ של המצביעים ברוב מוחץ של הישובים הדרוזים הצביעו בעד 'כחולבן'. מדוע? כי גנץ הבטיח להם, בצורה כזו או אחרת, שהוא יעשה שינוי כלשהו בחוק או לצד החוק.

כלומר, חופש הביטוי וחופש המאבק על עניין מהותי מבחינתה של ח"כ מריח, נעשה ואמור היה להיעשות.

יוצא, שעודד בן עמי גם מתנשא, מכין סידור עבודה לח"כ מריח וגם מסית נגד חוק שמדינת ישראל חוקקה בצורה לגיטימית. רק שבמקרה הזה איני בטוח איזה משני חטאיו חמור יותר, ההתנשאות או ההסתה.

זהו, די לנו מהאיש, מהסגנון ומהאופן בו מפרש את זכותו וחובתו כמראיין לשאול שאלות, ו…להסית לאי כיבוד החוק.

 

 

הברקות השבוע

  • אביגדור ליברמן בריאיון ב-'ווי-נט' על בני גנץ "המנוח הפוליטי". תנוח.
  • יש את הקורונה, מובטלים וחל"ת. קורונה, אנחנו יודעים מי זאת. מובטלים, אנחנו יודעים שיש משהו כמו שלושה וחצי אחוז, ערב התפרצות הקורונה וחל"ת, כל מי שבשל המצב עצר את עבודתו ויחזור אליה בתום המשבר. ומה עושים לנו המבהילנים מערוצי 'החסד והאהבה?'. יש 'מיליון מובטלים!', הם מפמפמים. או שלא למדו חשבון או לא למדו הבנת המציאות. בשני המקרים הם יוצאים טונה.
  • אחרי שירכיבו ממשלה ומשבר הקורונה יחלוף, יהיה מלאי גדול של סרטי 'מדע בדיוני' של הבמאי והשחקן הראשי יאיר לפיד. שיבקש תמלוגים.
  • ערב ההצטרפות לממשלה, גנץ ואשכנזי שלחו את יעלון ולפיד לכל אולפן אפשרי כדי להיות בטוחים שהם 'שורפים' את עצמם לגמרי.
  • שאלה. האחת קיבלה את הכשרתה בלהקת 'הנח"ל' והשני בצינוק בסיביר, מי ישרוד בסופו של יום?
  • יש התובעים את פיטוריו של ליצמן ממשרד הבריאות בטענה שהוא לא 'מקצועי'. מאידך, הלא 'מקצועי' הזה מאפשר למקצוענים לקבל את ההחלטות הנכונות והנדרשות, והראיה, הצלחה (נכון לעכשיו) במלחמה מול הקורונה. אז אולי שליצמן ירשום פטנט על כך ונתניהו ימנה שרים לא 'מקצועיים' בכל משרד…

 

 

ימים של קורונה – ימים של קרן אור

על ימי הקורונה הללו נשפכו אוקיאנוסים של מילים, חדשות, סרטונים ומה לא.

האמת, שככל שהזמן חולף, במקום להבין משהו שלא הבנתי, אני מוצא את עצמי מוקף בעוד ועוד סמני שאלה נוקבים.

מבלי להישאב למסלול משיחי, זוהרי, ולהביט על המציאות בתמימות ובתום, נאמר.

מה? למה? למה דווקא כאן ולא שם? למה אלה ולא אלה? כל השאלות המוכרות והמטרידות במצבים אלה.

נפתח בכך שהלב והנשמה עם אלה שחלו, נפגעו, נפטרו (ל"ע),

אלה שאיבדו את מטה לחם, פוטרו, הוצאו לחל"ת וכאב הבטן גובר על כאב הלב שבמצב. אוהבים ומחבקים את כולכם!

 

…תודו, חלק גדול מאיתנו פשוט נהנה מהמצב בגלל שאם זה היה תלוי בנו, לא היינו עוצרים את המרוץ המטורף אחרי כל מה שפחות חשוב מ: האישה, הילדים, הנכדים, ההורים, החברים, השכנים, אנחנו-עצמנו וכל מי שרצינו לשבת איתו על כוס קפה או בירה, לספר לו או לה כמה היינו רוצים להיות בקרבתם בסתם יום חול, אבל לא העזנו לעצור את המרוץ המטורף ובחרנו להיות עבד של השעון, של היומן, של הממון ושל מה שמישהו אחר קבע עבורנו.

יותר מכך. תחשבו לרגע שמהיום שבאנו לעולם תמיד מישהו אחר קבע והחליט עבורנו מתי להתעורר? ללכת לגן, לביה"ס, לצבא, לאוניברסיטה. וכאשר היינו בטוחים שמעכשיו אנחנו נחליט מתי ואיך לעשות את כל הדברים האלה, אז נישאנו, התחתנו והקמנו בית, התחייבנו במשכנתא והיינו חייבים …לקום בבוקר, להתייצב במקום העבודה…

עד שאלה ששפר מזלם והגיעו לגמלאות, צריכים להתעורר בפעם הראשונה בבוקר, ואף אחד לא יגיד להם מה לעשות…

אז עכשיו תחשבו שאתם בגמלאות זמניות, עצרתם כדי: להרכיב משקפיים אופטימיים וורודים, להביט על כל הטוב, אם מעט ואם הרבה, שאבא שבשמיים נתן לכם. להפנים שלא תמיד מה שרע לכם הוא הכי רע ויכול היה להיות רע יותר. ולהאמין שהטוב שקיבלתם הוא שלכם בתנאי שתאמינו שזה הכי טוב שיכול היה לקרות לכם.

והכי חשוב. לדעת, אולי בפעם הראשונה, שאתם נמצאים היכן שמחשבותיכם נמצאות. תכיילו/תאפסו בין הראש והלב, בין הנשמה והגוף. תודו על הכל, כי מחר תזרח השמש וחשוב שתהיו שם.

אולי יעניין אותך

Bottom ad