סבתא בישלה דייסה
השאלות לצד החלת טבלת הנחות המס גדולות והיום הן גם צריכות להיאמר בקול רם.
נפתח ונאמר שאם זה לא היה עצוב וכואב, אפשר היה לצחוק.
מדוע זה עצוב? מדוע זה כואב?
זה עצוב שהגענו לנקודה בה ממשלת ישראל משותקת ואין ביכולתה לנהל (מילה יותר יפה, למשול). הטבות במס הכנסה הוא בדיוק המכשיר אשר צריך לאפשר לממשלה לנהל את המדינה ברמה לאומית ולהעניק פתרונות לתושבים בכלים ממוניים כאשר הדבר נדרש. לחזק חלשים, לחזק את הפריפריה.
הפחד שאחז בממשלות ישראל בעבר והיום מפני בג"ץ הביא לשיתוק ויצר וואקום אליו נכנסו גורמים ומניעים בעלי אינטרסים צרים לאלה שהמדינה. מטרות העל הלאומיות של המדינה צריכות לבוא לידי ביטוי ביישום מדיניותה.
לדוגמא. אינטרס לאומי זה ליישב את הגליל והנגב.
גוש דן חי ב'עצירות' בלתי נסבלת, כאשר הגליל והנגב מופקרים לנפשם ומאבדים את הרוב היהודי.
עוד לפני שגורמים לתנועה של תושבים מהמרכז אל הגליל והנגב, חייבים לחזק את מי שחי כאן.
הטבלה הזאת באה לעולם שלא כדרך הטבע כביטוי למדיניותה של הממשלה, אלא כתוצאה מאונס קבוצתי על הקופה הציבורית, הפוליטיקאים ובג"ץ.
כאשר ממשלה לא יכולה להביא לידי מימוש את חזונה לחזק חלקי ארץ שללא החיזוק הזה אין עתיד ותקווה לקיומם, צריך לחשוב שוב על כך.
עד היום הייתה הטבת מס הכנסה חריגה בשיעורה לקריית שמונה, נו אז מה קרה לעיר?! בעיותיה היסודיות נפתרו?! לא.
ולכן לצד ההנחה המשמעותית במס הכנסה לבעלי שכר גבוה (שיהיה להם לבריאות), חייבת המדינה לנקוט במספר הטבות שיגיעו לתושבים ולעיר.
האחוז הקטן (כ-7%) הנהנים מההנחה במס הכנסה, צריכים להמשיך ולקבלה בדין, ולפתור את בעיות היסוד המידיות ולטווח בינוני וארוך.
פתרון מידי צריך להיות בארנונה ומעונות יום.
הנחה בארנונה ומעונות היום
איפוס מחיר הקרקע והקמת מפעל עוגן
היות וכמו שנאמר שמי שייהנה מהטבת המס הם שניים: תושבים שהכנסתם עד 228,000 שקלים לשנה (שכל אחד יבדוק אם זה מה שהוא משתכר), וממשלת ישראל היוצאת בזול, כי עלות ההנחה הזאת לקופת המדינה מזערית.
מה אפשר לעשות כדי שיותר תושבים ייהנו מתמיכתה של המדינה?! ליישם מיד הנחות בארנונה, הנחה בשכר למעונות היום, ברמת הפרט. המדינה חייבת להוזיל את עלויות הבניה של הבתים והדירות בשכונת יובלים, ובאזור כולו, ולהקים מפעל עוגן אחד לפחות אשר ילווה בשינוי חוק עידוד השקעות הון.
זה מה שצריך לעשות כדי שיהיה סיכוי אמיתי לעיר להתרומם ולצאת ממעגל הקסמים בו היא נמצאת מאז הקמתה.
*להלאים את חברת החשמל
עם 71 מיליארד שקלים חוב, רבע מתקציב המדינה, זאת כבר לא בעיה של חברת החשמל, זאת הבעיה שלנו, של מדינת ישראל & כשיושב ראש ועד עובדים מאיים בהתעללות בתושבי מדינת ישראל ומממש את האיום, צריך לומר לו עד כאן! & שיא החוצפה זה לשבת בעלטה מנותקים מהעולם ולשמוע את הפרסומת של חברת החשמל
מה שקורה השבוע עם חברת החשמל הוא בסך הכל מוגלה שהתפוצצה אחרי שבעים שנים. נראה שקשה יהיה למצוא מילים או ביטויים שלא השתמשו בהם במהלך הקטסטרופה השבוע.
נקדים ונאמר. על אף השימוש בהכללות, אין כוונה לפגוע במאות העובדים בחברת החשמל נקיי הכפיים שגורלם שפר ומצאו בית בחברה חזקה, אלא במוגלה שהצטברה במהלך השנים הן בהנהלה והן בוועד העובדים ממשלות ישראל לדורותיהם, גילו רפיסות ופחדנות לצד שיקולים פוליטיים ציניים, ולא התעמתו עם החברה הממשלתית-ציבורית, שאנחנו הציבור בעלי הבית שלה. צריך לזכור את מה ששכחו בחברת החשמל שזאת לא חברה פרטית של אף אחד מהעובדים וההנהלה והיא נתונה בידם לפיקדון מטעם המדינה.
אני לא רוצה להיות צר עין, כי אני לא כזה, ולדבר על המשכורות והתנאים של העובדים. אבל העובדה שהוועד וההנהלה הפכו את החברה המונופוליסטית ל'שטח כבוש' ואותנו הצרכנים לבני ערובה, הגיעה לסיומה. עד כאן, צריך לומר לוועדים ולהנהלה ולפעול להבראת הגוף החיוני והמונופוליסטי הזה.
החוצפה ועזות המצח של יו"ר ועד העובדים צרפתי, בהתבטאותו בכנסת, צריכה להיות תחילת הסוף להפקרות ולהתנהלות הביריונית וחסרת הרחמים של החבורה הזאת כלפי תושבי מדינת ישראל.
יש לקוות שממשלת ישראל הבינה הפעם סוף-סוף שלחברת החשמל יש מדינה, ולא להיפך. הפעם מדינת ישראל חייבת להתארגן בכל האמצעים המשפטיים והכוחניים שלה כמדינה ולסיים את הטרגדיה הזאת ששמה חברת החשמל במתכונתה הנוכחית ולא לתת לזנב לכשכש בכלב.
* הלאמה הינה לקיחת קניין או נכס מאדם-גוף פרטי לרשות המדינה, הלאום. חברת החשמל הינה חברה ממשלתית-ציבורית, ובכל זאת המדינה חייבת להלאימה כי היא מתנהגת כחברה פרטית. ההיפך מהלאמה זו הפרטה. לאומי – פרטי.
ומה אומר מבקר המדינה בדו"ח שהוא פרסם השבוע: "אלפי עובדים מיותרים בחברת החשמל, בזבוז של מיליארדים".
מבקר המדינה קובע כי המדינה וחברת החשמל כושלות כבר 18 שנים בניסיונן לייעל את החברה ולהגביר את התחרותיות במשק החשמל. המחיר ששילמנו על כך אנחנו האזרחים: קרוב לחמישה עשר מיליארד משנת אלפיים ושמונה. עוד קובע מבקר המדינה ש"הסיכון הולך וגדל למשק ולחברה הישראלית".
היועץ המשפטי של המסתננים
במבחן התוצאה, ווייינשטיין כשל מוסרית וערכית
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וויינשטיין הזדרז השבוע וקבע שמשפחתו של המסתנן האריתראי בהטום שנרצח במהלך זיהוי שגוי כמחבל בהתקפת הטרור בקניון בבאר שבע, זכאית לפיצוי מהמדינה כנפגע טרור.
יש מקרים שלא צריך ידע משפטי מופלג כמו של היועץ המשפטי לממשלה וגם לא ידע של סטודנט למשפטים שנה א', כדי לקבל החלטה נבונה, מוסרית ונכונה.
הפסטיבל הצדקני סביב המסתננים למדינת ישראל כאילו ומדובר בציפורי שיר העושות את מסען מאפריקה לקוטב ונוחתות באגמון החולה לצורך חניית ביניים, מקבלים המסתננים ועוזריהם תמריץ חיות מיוחד מלא אחר מאשר האינסטנציה המשפטית הבכירה ביותר, היועץ המשפטי לממשלה.
במקום לתרום בדרך משפטית למלחמה במסתננים שנכנסו לישראל בניגוד לכל כללי המשפט הבינלאומי, ולומר למקבלי ההחלטות מה צריך לעשות כדי לשלוח אותם הביתה, היועץ דופק עוד מסמר-עשר בקיבועם של המסתננים בארץ.
אני תוהה לא פעם מאיזה מעיינות חוכמה ומוסר שתו ויינשטיין וחבריו את חזונם לפעול נגד האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל ולהפקיר את גורלם של ילדינו/ילדיהם, נכדינו/נכדיהם למלחמות עתידיות שדוגמיות מהן אנו רואים יום-יום לנגד עינינו.
יש יותר מידי בעלי תפקידים רגישים ומשמעותיים שהמדינה הפקידה בידיהם לא רק ג'וב, אלא אחריות להמשך קיומה של מדינת ישראל על פי כללי הצדק הטבעי והאינטרס הלאומי שלנו, והם מועלים בתפקידם ומעדיפים להתנהל על פי מוסר אוניברסלי שאת פרי בייאושו אנו רואים בקבלת הפנים החמה שעושים האירופאים לנדידת העמים אליהם, הטיפול בדעא"ש ורוצחי ילדים ואונס נשים בעולם.
אגב, לצד הזריזות שגילה וויינשטיין והמליץ על הענקת פיצויים למשפחתו של המסתנן האריתראי המת, צריך לשאול מתי הוא חושב לפרסם את החלטתו לגבי פרשת הרפז והפצצה המתקתקת שהפקידו בידיו…
תמיד ימצא אידיוט תורן על הר הבית
מי שמתעקש לקרב את האש לאבק השריפה, חייב לתת את הדין & ושלא כל ח"כ או שייח יתנפח מעבר למידותיו בימים אלה
מוקד הבעירה בהר הבית (ולא משנה כרגע אם הפלסטינאים משתמשים בזה כתירוץ), נרגע. הרגיעה באה בעקבות פעילותו הנמרצת של ראש הממשלה בנימין נתניהו שהבין שחייבים לעצור את הלהבות.
שוב. לא נכנס לוויכוח עם המילים הגדולות והבומבסטיות בנוסח "זכותנו" "אבן השתייה" ועוד.
יש מצבים בהם צריך להרפות מעט מהאסטרטגיה ולהתמקד בטקטיקה. זהו המקרה בו אכן נעשה הדבר בתבונה ואחריות מדינית וביטחונית.
נתניהו חוטף משני הצדדים. מהצד שלו אומרים הקיצוניים 'מפקיר את הר הבית בידי המוסלמים' ומהצד השני, ראאד סאלח וח"כ באסל גאטס ימשיכו בהסתה.
ח"כ מהרשימה הערבית באסל גאטס המתעקש להיות פירומן. לנוכח האירועים האחרונים והמאמץ המרוכז להוריד את הלהבות, מעשהו של ח"כ גאטס חמור והיחס אליו צריך להיות בהתאם.
הסכסוך הזה לא יסתיים מחר ולא בבחירות הבאות, אבל הוא יכול לפרוץ את גדרות ההיגיון והשכל הישר ולשרוף את כולנו. כן, זאת אופציה ממשית בימים אלה.
כמובן שלצד ההתנהלות האחראית והשקולה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מול הלהבות בהר הבית, חייבים להמשיך ולהילחם בטרוריסטים המנסים לפגוע ביהודי באשר הוא יהודי בדקירה, דריסה או בקבוק תבעירה.
הנחישות של החיילים, השוטרים והאזרחים במלחמה בשטח היא הדלק והערובה להמשך קבלת החלטות נבונות על ידי המנהיגות בממשלה.
