היום ה-01 בדצמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

יום השאלה

רק בשבוע שעבר ציינו את הגאולה העצומה ואת התגלותו של הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים, והשבוע אנחנו צריכים להתמודד עם הכאב הכי גדול שידע עם ישראל. 
אז מראש, כדי שתדעו, אנחנו לא הולכים לתרץ, להסביר או לגלות "איפה הוא היה?", כי גם אנחנו לא בטוח יודעים, אבל ננסה להתבונן מזווית אחרת על הנושא בעזרתם של אנשי רוח (אמיתיים).


בטקס השואה האלטרנטיבי שנערך לפני ארבע שנים הקריאה העיתונאית סיוון רהב מאיר (ערוץ 2) את הקטע הבא: "ישעיהו ליבוביץ' כמעט צחק כששאלו אותו איפה אלוקים היה בשואה. איפה אלוקים כשמכבי מנצחת, את זה אתם כן מבינים? כשיש סל הוא קיים וכשיש שואה הוא לא קיים? מבחינתו אפשר היה לשאול: איפה הוא כשאדם נהרג בתאונת דרכים, הוא מת עימו, וכשאחרי עשר שנות ציפייה זוג מתברך בתינוק שנולד, אז אלוקים פתאום קיים, הוא נולד עימו? ואיפה הוא עכשיו? (…) מי שכועס על אלוקים כשרע לו ואוהב אותו כשטוב לו, לא עובד את אלוקים אלא את עצמו".

הרב יצחק פנגר, מרצה בכיר בארגון "הידברות" צולל עוד יותר לעומק ומסביר "השאלה "איפה אלוקים היה בשואה?" צריכה להישאל על כל צער או אי סדר שיש כביכול בבריאה. "ילד שסובל מכאבי שיניים זה גם כביכול 'פקשוש' של אלוקים", הוא מדגים. "השאלה היא למה בכלל יש סבל בעולם, במאקרו או במיקרו. הרי הקב"ה מושלם, ולא יתכן לכאורה שתהיה סטייה קטנה בבריאה שלו. אם אני רואה סטייה, אני רוצה להבין למה. אז דבר טעון, כמו השואה, אני חייב לבוא ולנתח מבחינה שכלית ולא רגשית. לא לבוא ולהגיד 'סבא שלי נהרג בשואה, למה אלוקים לקח את סבא שלי?'. זאת לא השאלה הנכונה כי היא לא נובעת מתוך רצון לדעת את האמת, אלא מתוך כאב רגשי כזה או אחר.
"אם אשאל את אלוקים למה הוא נתן לשואה להתרחש, באותה מידה אפשר לשאול למה הוא הביא את המבול שהחריב למעשה את כל העולם, או למה היה חורבן בית ראשון או חורבן בית שני, שגם שם היו המון הרוגים. התשובה נמצאת בין השאר במה שנכתב בגמרא, אין ייסורין בלא חטא. זאת אומרת, אין מציאות בעולם שיהיה סבל סתם, גם הסבל הקטן ביותר וגם הסבל הנורא ביותר. ודאי שלכל יש תכלית", ומסביר, "אנחנו לא חיים בתקופה שבה יש לנו נביאים או אנשי רוח ברמה כזו שהם יגידו לנו למה בדיוק כל דבר קורה. אבל כיוון שאני יודע מיהו האלוקים ברמה כזו או אחרת, ויודע שהוא מושלם ושלא יתכן שיהיה מבחינתו דבר של רע, אני יכול להבין שיש בורא לעולם, ולקבל את זה שאני לא תמיד יכול להבין אותו. גם במוסר האנושי ילד לא תמיד מבין את ההורים שלו. כשאבא שלי לקח אותי בגיל ארבע לרופא שיניים, לא כל כך הבנתי למה הוא לוקח אותי לשם, ולמה אני צריך לסבול, ולמה אבא שאוהב אותי עושה לי כאלה דברים. אבל כשגדלתי הבנתי שהוא לא עושה את זה לילד של השכן, בגלל שדווקא אותי הוא אוהב.
אז גם השואה, שהייתה מלאת סבל ברמות הקשות ביותר שאי אפשר לתפוס, אנחנו לא יכולים להבין למה בדיוק הוא נתן לזה להתרחש. אנחנו רק יכולים להאמין שהכל לטובה. ואיפה בדיוק אלוקים היה? אתה יכול לשאול ניצולים רבים, שחוו ניסי-ניסים, והם יספרו על סיפורי הצלה מדהימים שהם חוו".

 


קצת כבוד להיסטוריה

השבוע הייתי עד לאירוע מכעיס במיוחד. קצת אחרי חגיגות המימונה, נפגשו זוג מכרים, האחד שומר תורה ומצוות והשני כופר מוחלט. עמדתי בצד ושמעתי את השיחה. "תאמין לי אתם המרוקאים יודעים לעשות חיים, אנחנו האשכנזים לא יודעים מה זה מופלטות, לא דבש לא כלום, אבל אני לא פראייר, אתמול בחמש, הכנתי מופלטות, יצא לי מעדן", אמר הבחור הלא מאמין. הבחור הדתי אמר בחצי בפליאה "בשעה חמש? עדיין היה איסור חמץ!". אותו בחור כופר נשען על חבר אחר (שגם לא מהמדקדקים) והחל לצחקק ולהתלוצץ "מה אני פראייר כמוך? החג שאני הכי אוהב זה פסח כי אוכלים הכי הרבה לחם" והמשיך ללעוג ולהקניט אותו. בואו נעצור כאן. אני לא מספר סיפור על בני 8-9, אלא על בני 30. לא מדובר בשני אנשים מהרובד הנמוך, אלא אינטלקטואלים, מלומדים ומוצלחים מאוד. לא מדובר כאן על מלחמת אמונה אלא על מעט כבוד שאנשים לא רוחשים אחד לשני. רק אותי מעניין לדעת מה היה קורה אם אותו אדם דתי היה מלגלג וצוחק על יום השואה? הוא היה אומר (בטמטום מוחלט כמובן), "מה לי ולזה, היטלר היה באירופה ואנחנו באנו בכלל מאפריקה, את מי זה מעניין, ומי אמר שזה בכלל קרה?", היינו כמובן מרימים גבה, אגרוף, כפכף או משהו כנגד אותו חצוף. 

 

כמובן שאם אותו יהודי כופר ומסכן היה חושב כך, הייתי מצפה ממנו שישתוק, כי אם לי ולרוב העם יציאת מצרים וקבלת התורה חשובים ויקרים, הייתי מצפה שיצניע את דעותיו ובטח לא יזלזל. 

נקודה למחשבה: הקונצנזוס הזה של יום השואה, ב"ה, קיים, חי ומורגש. אך מה יגידו נכדינו שישמעו על עוד מלחמה שקרתה בעבר לעם ישראל (מישהו מתאבל היום על האינקביזיציות?) יגידו בדיל ויעבור. אז תעשו טובה, ואל תתנו ליום השואה לעבור בלי רטט ורעד בגוף, שלא תגיעו למצב של אותו אחד שבזמן שחגגנו את יציאת מצרים, הוא עלה לסיני לקבל משקה טרופי מאויביו.

 

 

 


 

אולי יעניין אותך

Bottom ad