היום ה-29 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

יום כיפור של הממלכה השביעית

מחול השׁדים והחרבות יצא השבוע במהדורה לוהטת במיוחד.

שני ענקים התנגשו חזיתית והשמחה לאיד בשיאה.

השניים, אחד נבחר ציבור, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, תקראו לו 'פוליטיקאי', ושיהיה השני, איש עסקים חובקי מוצרים ומותגים המופעלים תחת מטריית קומפלקס תקשורתי רב זרועי, נקרא לו נוני מוזס.

מיד, עוד בטרם נודע בדל של מידע, דרכו מתנגדיו לדורותיהם, את המקלדת ויצאו במסע שמטרתו ללכוד את ראש הממשלה ברשת הציידים שלהם.

מנגד, אף שנשמעו ציוצים, בחלקם לצורך הפרוטוקול, כנגד מה שעשה נוני מוזס בכך שטימא בראש חוצות את טוהר המיקרופון, המצלמה והמקלדת העיתונאית, לא נשמע המשפט המפורש "יום כיפור של העיתונות". את המשפט הזה לא שמעתי מאף עיתונאי מן השורה הראשונה. בעצם, מאף עיתונאי בכיר בידיעות אחרונות, העיתון שהביא לעלום את 'ישראל היום'. אף אחד מאלה שזכות קיומם העיתונאי, כך מסתבר עכשיו, היה פועל יוצא לכמויות הארס שהם ירקו מידי שבוע בראש הממשלה.

הם אומרים שהם לא ידעו שכך עובד בעל הבית שלהם. ואני לא אומר, אלא שׂם את האצבע מתחת לעין ומושך מעט כלפי מטה…

תגידו בצדק שיש כאן שני צדדים. מדוע הטענה היא כלפי מוזס?! שאלה נכונה. נוני מוזס הוא איש עסקים לגיטימיים שהפך את העיתון שלו לסוג של נשק קטלני כלפי מתחריו/מתנגדיו, בהם נבחרי ציבור וראש הממשלה בראש.

אילו, ורק אילו היה מדובר בנוני מוזס שהוא רק מו"ל של עיתון, לא הייתה לי טענה כלפיו במישור הענייני, במישור המוסרי כן.

להיות שותף או/ובעלים של עסקים בהם מדיות תקשורתיות רבות עוצמה כמו ערוץ 2, ולהלך אימים עם העיתון מול מתחרים עסקיים או פוליטיקאים שקובעים את גורל עסקיך? זה לא, באלף רבתי.

בעידן החדש, הרב ערוצי, עיתון הוא מוצר כמו כל מוצר רק שהוא צריך להחזיק גם בצד המוסרי של אימון הציבור.

זה לא עידן הערוץ האחד והיחידי עם 98% רייטינג, כמו שהיה בעבר עם הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. היום אתה צריך 'צלחת' שלא לדבר על 'מגש' כדי לקלוט את מאות ואלפי ערוצי הטלוויזיה שמסתובבים באוויר החל מה-C.N.N וכלה בעיתון 'המודיע'. לא מאמין לעיתון ולכתביו? אין בעיה, אל תתייחס אליו. תעבור תחנה, תחליף ספק. אתה העורך הראשי של כל מה שאתה צורך: חדשות, תוכניות טלוויזיה, ריאליטי, מאמרי מערכת, הכל.

לעומתו, ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא ונתפס כשומר על עצמו מפני הרדיפה האובססיבית של מוזס ועיתונו, ובשביל זה לא צריך פוליגרף, די לעבור על דפיו של העיתון במהלך השנים שנתניהו מושל בכיפה. יש את העיתונאים הקבועים היורים חיצים מורעלים כל הזמן, יש את הקריקטוריסטים המוסיפים צבע וצורה לארס ויש את העוקצים', אלה שנהנים מהפרורים של הגדולים בידיעות.

לא יודע מה ייצא מההקלטות שכרגע רצים בחדרי החקירות, בעצם, אף אחד לא יודע.

אבל ראש הממשלה אומר 'שלא היה כלום ולכן אין כלום'. ומוזס?! שותק. כל אחד שישפוט בעצמו.

אולי יעניין אותך

Bottom ad