השנה אותה חתמנו בסוף חודש אדר ב', ועברנו לחודש ניסן, מסכמת מקבץ חוויות מיוחדות ובחלקן מכוננות.
מהרגע שהוחלט על הקדמת הבחירות לכנסת, החלה לבה לבעבע מראשי ההרים הפוליטיים, וככל שחלפו הימים הפעילות הוולקנית הלכה וגברה ולוותה בהתפרצויות געשיות.
הלבה גלשה אל עברינו, שרפה וחרכה אותנו ללא רחם. רבים ראו בכך אות וסימן ל'מלחמת הכל בכל', והתירוץ? מדובר במערכת בחירות, ובמערכת בחירות חרצובות הלשון והבלמים מוסרים מהמקלדת ונותנים דרור לאמירות שלעיתים מזעזעות במהותן.
קטונתי מלחלק ציונים ולקבוע היכן נמצא הצדק והאמת של האחרים, הסתפקתי, כמו תמיד, לדבוק באמונתי ודיעותיי, לומר, לכתוב ולשתף אותן. בקיצור, מה שמותר ונכון לכל אחד.
מיד אחרי הבחירות ועם פרסום תוצאות האמת, השמאל נכנס לאלם, סוג של 'פוסט טראומה'. הוא פשוט לא הגיב בקצב, בכמות ובעוצמת האש שעשה במהלך מסע הבחירות. אך, ככל שנקפו הימים, החלו רבים מהמחנה המפסיד לחזור לסורם. טקסטים דוחים מלאי ארס ושנאה (יש את זה, לצערי גם בימין).
איך הגענו למצב שיותר מידי אנשים אומרים דברים קשים על ראש הממשלה, ביחס הפוך למה שהם יודעים באמת?
בני גנץ, הנביא האולטימטיבי שהשמאל אימץ כמנהיג שיכול להביס את נתניהו אמר משפט שאם הוא נכון לגביו, הוא נכון מאוד לגבי נתניהו פי אלף. "לא האמנתי כמה שקרים נאמרו עלי כל יום ואיך הם נופחו וצמחו במהירות". גנץ, אם נאמין לך, ואני מאמין לך בעניין הזה, מה יאמר בנימין נתניהו שבמשך שנים על גבי שנים זה מה שעושים לו רשויות שונות, התקשורת, עיתונאים ויריבים פוליטיים? מה אתה היית עושה לו היית צריך לעבור את החוויה הזאת, לא רק במהלך מספר שבועות אלא עשרות שנים?
לא באתי לחלק ציונים, אלא להצביע על 'מחלה' שכולנו נגועים בה, מי יותר ומי פחות, וזו מחלת השנאה והדחיה של כל מי שלא חושב כמונו.
כמי שמאמין שצריכים לבער את החמץ שבלב ובמחשבות, אני מקווה שתופעת ה'עליהום' הנובעת ממחשבה שגויה שיש 'שכבות נמוכות' ויש אותנו בני האלים הבאים לעולם עם אמת אחת, האמת שלנו, תשתנה.
אני מקווה ומתפלל שההתנשאות והפטרונות של חלקים בציבור הישראלי שבטוחים שיש חוקים 'עבור כולם' והם פועלים בכל מקרה כ'חוק' גם כאשר הם לא מותירים חוק אחד שלא עברנו עליו, תעבור מן העולם.
אין בדברים הללו כדי להטיף או 'לחנך' מישהו מהנאורים, מ'המתקדמים' מ'אנשי האור', ממש לא. בסך הכל אני 'מנצל' את החג המיוחד הזה, חג החירות, כדי להזכיר שכולנו בי העם היהודי נושאים בחובה להמשיך ולהפיץ את רעיון החופש והחירות, קודם כל בינינו ועבורנו. חירות למחשבה שונה, חירות לאמונה במי שאמר והיה העולם, חירות וחופש לחוש שאנחנו נמצאים במדינה לה חיכינו אלפיים שנה, ועכשיו שהיא קיימת חובתנו לשמור מכל משמר על הפיקדון היקר הזה ולהעבירו לדורות הבאים במינימום נזקים.
היופי במסורת, שהיא נשמרת
השבוע התקיים הטקס בו מגיעים נציגי המפלגות השונות כדי 'להמליץ' בפני נשיא המדינה על המועמד להרכיב את הממשלה ולעמוד בראשה. טקס ראוי, ולו בגלל המסורת.
הנשא ריבלין החליט (משום מה) להפוך את הטקס לעוד תוכנית ריאליטי ולשדרה קבל עם ועולם בשידור חי בטלוויזיה.
נשאלת השאלה. מדוע החליט הנשיא כך, תוך שהוא שובר מסורת רבת שנים שה'התייעצויות' שנערכו עד היום בפורום של הנשיא ונציגי המפלגות יהפוך לעוד סוג של 'האח הגדול' 'הישרדות' או 'כוכב נולד'?
אחת הסיבות שההתייעצויות היו הרחק מעיניו של הציבור הייתה כדי שהנשיא יוכל לשאול עניינית, 'בארבע עיניים' את נציגי המפלגות על אפשרויות אמת להרכבת הממשלה, בלי קריצות והצגות לציבור.
הנשיא המדינה בחר לפתוח את טקס ההתייעצויות לתקשורת מטעמים זרים. לעניות דעתי, הנשיא מרוכז יותר מידי במלחמתו בראש הממשלה והוא נכנס ללופ של מעשים לא ראויים. אני יודע שהוא מספק את תאוותם הבלתי מרוסנת של חלק מהשמאל לכסח את ראש הממשלה, ולא משנה מה הסיבה. אבל, בואנה יש גבולות, יש מסורת…
והראיה לעמדה הזו, ממש במקרה, בעצם צירוף מקרים נדיר המתרחש סטטיסטית אחת למיליון, עברו בשידור חי במהלך יומן הצהרים לבית הנשיא כאשר יו"ר חד"ש-תע"ל איימן עודה חזר ותקף את ראש הממשלה, עם צירוף מקרים כזה הייתי ממליץ לכל מי ששהה בחדר לשלוח לוטו, בטוח היה זוכה.
השאלה ביחס לגנץ היא, האם מדובר בנחשול מנהיגותי סוחף או על קצף על פני המים?!
אל תשאלו, אבל אי אפשר בלי בני גנץ. החזקתי מעמד עד כאן, ולא יכול יותר…
אנחנו אחרי הבחירות, אבל גם אחרי 'עובדה' והמצלמה והמיקרופון שליוו את גנץ וחלק מחבריו בזמן אמת. לכן האמת יכולה להרים ראש ולומר את דברה ללא חשש.
בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר, עשה מה שעשו חבריו לפניו. השתחררו מצה"ל אחרי תקופה ארוכה בה שירתו את עם ישראל והמדינה, באומץ ובדבקות, נתנו הכל-הכל, ועל כך תודתנו העמוקה והכנה.
גנץ, כחברו אשכנזי, והרמטכ"ל שלפני אהוד ברק, ניסה את מזלו היכן שיש הזדמנות 'לעשות למען ביתו' בכסף גדול.
אשכנזי וגנץ נפלו והפילו איתם משקיעים ואולי יצטרכו לתת הסברים על התנהלותם במקומות אחרים. עד כאן, בסדר..
…אולם, מהרגע שהחליטו להיכנס לבורסה אחרת, הבורסה הציבורית ולהשתתף במשחק הפוליטי, גם לנו יש מה לומר.
אחרי שהיינו עדים לביצועים של גנץ וחבריו צריך לשאול. האם הם היו בשיא הצלחתם הפוליטית, ומכאן נראה הסתחררות כלפי מטה או זו המדרגה הראשונה עליה ניצבים גנץ וחבריו, ומכאן הם צפויים לנסוק מעלה? אין זה מקום להימורים וספקולציות, אך ניתן לומר ברמה גבוה של דיוק שזה תלוי בין היתר בהתנהלות של גנץ. אם הוא ימשיך את הקו המביך של יאיר לפיד בהצהרות קטגוריות מביכות, ברור לאן זה יוביל (דווקא בגלל שהוא נתפס כמומחה לתקשורת).
אם בני גנץ יבין באזרחות את מה שהוא יודע כאיש צבא שאין דבר כזה 'רמטכ"ל נולד', וטירונות היא תחנה הכרחית בדרך לרמטכ"לות, אז לפחות הוא יבחר בדרך הנכונה, והיתר יהיה תלוי בו, במצביעיו ובבנימין נתניהו.
שלב הזנב והכלב
ונחתום את הפרק הפוליטי עם מעט מים צוננים על אלה העפים על עצמם.
על רקע הכרעת הבוחר שאת גוש הימין יוביל בנימין נתניהו בראשות הליכוד ואת גוש האופוזיציה יובילו בני גנץ, יאיר לפיד, משה יעלון, גבי אשכנזי ואבי ניסנקורן, יצא נתניהו וצוות המשא ומתן שלו למסע להקמת הממשלה.
על רקע ההצהרות הבומבסטיות, ובחלקן המתריסות של חלק מהמפלגות (הקטנות) המיועדות להרכיב את הממשלה, ש'זה וזה וזה וכל זה ועוד זה הם קווים אדומים', ראש הממשלה חייב להבהיר מיד ובתקיפות שהוא לא ייתן לאף 'חלקיק של זנב' לכשכש ב'כלב'. ואם בכל זאת זנב כלשהו יתבלבל וינסה לאיים ולסחוט באיומים את ראש הממשלה, ראש הממשלה מצידו יהיה חופשי לפעול כמיטב שיקול דעתו כדי להרכיב ממשלה טובה לעם ישראל, בלי הזנב. מה זו 'ממשלה טובה?'. השותפים לקואליציה יקבעו במעשיהם ובהתנהלותם. פשוט ולעניין.
אני מניח שהעם בבשלותו יתמוך במקרה כזה בצורה גורפת במהלכיו של ראש הממשלה, בכל זאת העם נותר שפוי ובהכרה מלאה, בניגוד לחלק מההוזים והמפנטזים שבנימין נתניהו הולך להיות 'קבלן פיצוצים' לחלק מהזיותיהם.
עכשיו אחרי הצלקות שכל מי שהשתתף במערכת הבחירות חווה, הגיע שלב ההכרה בצורך שמדינה צריך לנהל, שמדינה צריכה להעניק לאזרחיה ביטחון, בית, עבודה, חינוך, רפואה ושלל שירותים ואלטרנטיבות לחיים טובים ואיכותיים.
ובמשימה הזו כל אזרח ואזרח ואזרחית שותפים, כי בינינו, אם לא בשביל הילדים והנכדים, מה שווה כל ההצגה מסביב?
