תשמעו סיפור… את מה שתקראו בהמשך בכלל לא חשבתי לכתוב… אז כיצד העניינים התגלגלו שיצא סיפור?!
אברהם פינטו, או כפי שקוראים לו 'פינטו', הוא חברי הטוב והאהוב. במהלך הפינוי לא חש בטוב וטופל, את המשך הטיפול הוא עובר כאן. כאשר שבו הוא ורעייתו מזל לביתם קפצתי לביקור.
בעודנו מדברים, דלת הבית נפתחה ובסערה נכנסה נכדתו בתם של הרב אסף וגפנית בן נון, הלל.
כניסתה לוותה בבכי שריגש בעוצמתו ובתדר שיצר. הלל אצה רצה הישר לזרועותיו של סבה אברהם, ושניהם, הסבא והנכדה נפלו זו על צווארו של זה בבכי משותף שלא הותיר בי ברירה אלא להצטרף…
…זהו אחד מהמפגשים העוצמתיים שחוויתי במהלך המלחמה והשיבה הביתה, והייתי עד ללא מעט מפגשים.
אחרי שהם בכו ובכו, בכי של אושר, נפל לי האסימון. את המפגש הזה אני מביא אליכם, קוראים נאמנים.
גפנית ואסף: היכן אתם מתגוררים?
"אנחנו מתגוררים בשכונת הדגן, באפרת שבגוש עציון".
אברהם–מזל: במהלך המלחמה התפניתם למלון בירושלים. כיצד "שרדתם" את הניתוק מהבית והנכדים?
"זו הייתה תקופה מורכבת, הבית שהיה מבצרנו ובו אנחנו אוהבים לארח את ילדינו ונכדינו, היה רחוק.
החברים מקריית שמונה, שהתארחו איתנו, היו לנו למשפחה.
מצד שני, זכינו להתקרב לירושלים ולהתקרב לנכדים, שבימים כתיקונם אנחנו רואים לעיתים רחוקות. את חלקם זכינו לפגוש מידי שבוע ולמדנו להפוך את הלימון ללימונדה. גם הפעילויות הרבות והמגוונות בהם השתתפנו, סייעו לנו לצלוח את התקופה באווירה טובה ובדיבוק חברים.
אנחנו שמחים שחזרנו הביתה, לבית אליו התגעגענו, במשך שנה ושמונה חודשים מורכבים".
אברהם: כמי שמילא שורות תפקידים חינוכיים וציבורים, בהם: מנהל בית ספר, מנהל אגף החינוך ומבקר העירייה, היית אדם מאוד פעיל, בלשון המעטה. איך עבר הזמן ב'נכר'?
"מצד אחד, הזמן עבר בצורה הכי מרתקת והכי חביבה וחווייתית, מאחר וכל המפונים מקריית שמונה היו עלא כיפק, מבחינה חברתית ומנהיגותית.
די אם אומר, שהיינו בכתשעים טיולים ופעילויות עם מדריכים לעילא ולעילא, תודות לבני ורויטל צ'קוטאי.
התגלו גם כישרונות מתוך הצוות, בחוגים לציור, שהעבירה ורד חזן המוכשרת.
הקביעות בלימוד הדף היומי נשמרה אודות לרב יעקב בוכריס, שהגיע למלון והעביר את השיעור במסירות רבה.
זכינו גם לשמוע שיעור בספר תניא, מהרב אורן פרידמן העביר לנו בחן.
זכינו שקהילת קריית שמונה הנהיגה והובילה את התפילות בנוסח עדות המזרח במלון, בניצוחם של הפייטנים האחים איפרגן ורבי ישראל אזולאי.
מאידך גיסא, הגעגועים, הגעגועים לעיר, להווי הקהילתי לשגרת החיים היומיומית והכמיהה לראות את קריית שמונה בפריחתה ולא בשיממונה, תמיד הדהדו בנו בכל תקופת שהותנו בירושלים".
הסבים והסבתות עברו טלטלה במלחמה ובפינוי. הקשר המיוחד שיש ביניהם ובין הנכדים והנכדות הוא מיוחד ואינו ניתן להעתקה. כל אחד ואחת והקשר המיוחד שלו עם הסבים והסבתות.
במקרים לא מעטים, המלחמה גרמה לסדקים בזוגיות, במשפחה ובין חברים, לא עם הנכדים והנכדות. אסור לשפוט כי אף אחד לא הכין אותנו לסוג כזה של חוויות. המפגש הפתאומי על המלחמה והפינוי הותיר שריטות, ועכשיו הזמן לתיקון.
הלל: כבתם הבכורה של גפנית ואסף, גרמת לי להתרגש עד דמעות במפגש שלך עם סבא. מה היה במפגש שהתרגשת עד כדי בכי (של אושר)?
"זה היה רגע שחיכיתי לו כמעט שנתיים. כל התחושות התנקזו לרגע הזה, לחזור לבית שכל שכך התגעגעתי אליו.
לראות את סבא וסבתא סוף סוף במקום שלהם.
בתור רכזת נוער צעיר בישוב היהודי בחברון, יצא לנו השנה להביא את מפוני קריית שמונה במלון 'קסיה' לביקור בחברון, בנוסף החניכות שלי הכינו פעמיים ערכות למפונים והרגשנו לגמרי חלק מהתפילות והציפיה לחזור לקריית שמונה.
עם כמה שנהנינו מהקרבה של סבא וסבתא בירושלים, אין תחליף לבית, והחוסר הורגש. חיכינו איתם וכשסוף סוף הם חזרו, לא יכולנו שלא לשמוח בשבילם.
לחזור לרחובות קריית שמונה האהובים ולבית החם של סבא וסבתא, זה להחזיר את הלב למקום!", מספרת הלל בהתרגשות.
גפנית: מה עוררה אצלך השיבה לקריית שמונה לבית בו גדלת? זיכרונות? געגועים?
"מצד אחד, נהנינו מאוד מהקרבה אל ההורים, במשך התקופה הזו.
לחגוג חגים ביחד ולהיפגש לעיתים תכופות, דבר שבשגרה לא התאפשר בשל המרחק הפיזי.
מצד שני, אני מתרגשת ומאושרת לראות את הרוגע, והשמחה של ההורים לחזור הביתה.
עם כל הנוחות שיש במלון, אין כמו לחזור אל הבית המרווח. הבית של ההורים זה העוגן שלנו.
השיחות הנינוחות על החיים, העצות, הריחות והטעמים, אליהם כ"כ התגעגענו.
קריית שמונה, עבורי, זה בית ההורים, הנופים, הטיולים, זיכרונות הילדות והנעורים.
וכמובן, הנופים של הגליל העליון, שאין כמותם, שכל כך התגעגענו אליהם".
אסף: אתה נשוי לגפנית, בת העיר המיוחדת שלנו, כיצד אתה רואה את כל מה שהתרחש בשנה האחרונה?
"בתחילה, היה חשש גדול איך ההורים יישרדו תקופה ממושכת במלון, בחדר קטן.
מרוחק מאזור הנוחות והמרחב השגרתיים והנוחים.
ב"ה זכינו, שהם השתכנו במלון בירושלים.
והקירבה זיכתה אותנו להיות קרובים, ליהנות מחברתם ולצבור חוויות משותפות בירושלים".
נציין שאסף הוא רב ועו"ד ומרצה למשפטים.
מזל ואברהם: במפגש עם נכדתך הלל בכית יחד איתה (גם אני הצטרפתי…). איזה רגשות וזיכרונות עלו לך באותם רגעים?
"כל מפגש שלנו עם הנכדים מרגש ומרטיט את ליבי.
כשהלל הגיעה בפעם הראשונה, אחרי כמעט שנתיים ודמעה מהתרגשות, זה הציף לי את רגשות התודה וההלל על כל התהליך המרגש שעברנו פה.
ומחדד בי את ההבנה על התהליך ההיסטורי העצום שאנחנו עוברים במדינתנו.
אומרים שהחיים חזקים מכל, והיום שאחרי המלחמה, או נכון יותר, השיבה הבית, מעניקה הזדמנות לכל מי שמוכן לקחת. יש, המשלימים עם גורלם ו'זורמים' עם המים, ויש הלוקחים את גורלם בידם ומתמודדים עם המציאות הבלתי צפויה. מתאמצים, מנסים ועושים הכל כדי לעלות במעלה הזרם ולהוכיח שהחיים נמשכים והתקווה והחלומות הם הדלק המזין את המשך קיומנו כאן.
