לפני מספר שנים בעת מעבר דירה אימתני, מסך המחשב שלי שבק חיים ומיאן לעבוד. מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה אחד חדש, אני צריכה לשנס מותן ולחפש. מסיבות של עצלות מתקדמת וחוסר ניידות נקודתי, החלטתי שהאינטרנט הוא המקום הטוב לעשות בו סקר מחירים. מצוידת בהחלטה הזו עשיתי מה שכל ישראלי טוב עושה, התקשרתי לאדם הראשון שנראה לי הכי מבין בתחום. האדם הזה היה בעלה של חברתי, שבאמת ובתמים לא הבין למה אני משקיעה אנרגיה בלבקש ממנו לבדוק לי ולא מחפשת באינטרנט בעצמי, כמו שהוא בדיוק יעשה מאחר וגם הוא לא מבין בענייני מסכי מחשב. זה לקח זמן להביא לתודעה שלו שאם אין לי מסך, אני לא יכולה לחפש באינטרנט כלום.
לכשקניתי אחד ופניתי למלאכת מציאת ספק אינטרנט והתחברות לציויליזציה, המוקדנית בחברה אליה התחברתי הסבירה לי בנחרצות שהיא שולחת לי למייל ברגע זה מסמך שאני צריכה לקרוא ולאשר כדי שנמשיך. פה המקרה אף יותר חמור, כי אם אני פונה אליה להתקין אינטרנט אז ההנחה הבסיסית היא שאין לי, אז איך בדיוק אני אמורה להיכנס למייל ולקרוא? (למען הסר ספק- כל זה היה לפני עידן הטלפונים החכמים).
על אותו משקל, בסערת השלג הגדולה בירושלים היה משעשע לראות בטלויזיה אנשים מתראיינים בעצות עבור אלה שהתנתק להם החשמל. ובכן, הם לא רואים אתכם כרגע, בדיוק מאותה הסיבה.
מטבע הדברים אנחנו חיים בתוך הבועה של עצמנו, ורואים את העולם דרך מאגר הצרות שלנו, דרך ההנחות שאנחנו מניחים ודרך כל מארז החיים המיוחד שהוא אנחנו. להבין את המקום של האחר, ולהצליח לעשות את זה בלי להשען על כל האמונות המקובעות שלנו זו כמעט משימת חיים, מחברים ודרך בן הזוג ועד הילדים, ובכלל, זה בסיס מחייב לתקשורת בריאה ולהתפתחות. אז תצאו מהבועה, אולי תגלו עולם אחר בחוץ!
