אחרי תקופה ארוכה בה שמרתי על שקט בכל האמור לענייניה של העיר, תוך צפייה והתבוננות במהלכיהם השונים של נבחרי הציבור, הגעתי למסקנה שאנחנו עומדים היום בפני שתי אפשרויות.
או שנפסיק לריב בינינו ונפסיק לדוג בשלולית העכורה של האינטרסים האישיים והנקודתיים של כל אחד ואחד מאיתנו, ונלך יד ביד או שנמשיך ללכלך, להשמיץ, להתלונן ולשמוח לאידו של מי שמנסה לשנות את המצב ולא מצליח תמיד, ונלך ראש בראש.
וכאן נציין, אין הכוונה שלא נבקר ונציג חלופות משלנו למה שלא נראה בעינינו כנכון. ממש לא. אני מתכוון למחול השדים שלא הפסיק מאז הבחירות האחרונות מצד מי שלא מוכן לקבל את הכרעת הבוחר כפי שנקבעה בקלפי, והדרך היחידה שהוא מכיר, זה לפגוע, להשמיץ, להמציא 'עובדות' שאינן קיימות ולשמוח על כל מעידה או כישלון של העושים במלאכה. לא מדובר רק בנבחרי ציבור שחלקם עושה את עבודתו וחלקם חושבים שהם עושים את עבודתם…
האווירה נעשתה עכורה ויש מי שממציא הרי הרים של סיפורים, מעשיות ודמיונות סביב גרעין של אמת עובדתית שהוא משלב בדבריו כדי שיוכל להחמיא לעצמו אחר כך…
אצל אלה, נקודת המוצא לא באה ממקום טוב, אלא מכוונת מכוון לפגוע, להשפיל ולחבל בניסיונות הבלתי פוסקים להביא מזור לעיר ולתושביה אחרי שישים ושבע שנות קיום.
מי (עדיין) לא יודע שיש לנו בעיות חמורות בתחומי הבריאות (שערוריית חדר המיון שנסגר)?, מי לא יודע שהיו עיכובים בבניית שכונת יובלים? מי לא יודע שרבים וטובים מבני קריית שמונה לא שבים הביתה בגלל שאין כאן תעסוקה הולמת ומגוונת לדור החדש? מי לא יודע שהעיר לא מושלמת ויש עוד המון-המון עבודה בתחומי הניקיון, אכיפת חוקי העזר בתחומי הבנייה והלכלוך? מי לא יודע שחסרים לצעירים מקומות בילוי ראויים, על פי טעמם? מי לא יודע שבשנים האחרונות חל פיחות במעמדה של קריית שמונה וכל ההטבות (הנחה בארנונה, הנחה במעונות-יום ועוד) בוטלו, וההנחה במס הכנסה צומצמה? מי לא יודע שהעבודה מול הבירוקרטיה בחלק ממשרדי הממשלה יכולה למוטט גיבורים וחזקים?
מי לא יודע את כל הדברים הללו?!
אבל מסתבר, שיש כאלה הלוקים במחלת השכחה בין מסע הבחירות וההבטחות שלהם לבוחרים ובין היבחרם למועצת העיר. מחלה זו הינה חשׂוכת מרפא, אם לא נבחרת. אתה תמשיך לחיות עם המחיקון ולספר לבוחריך שאתה נגד כל מה שעושים אחרים, כי האחרים לא יודעים מהחיים שלהם ורק אתה יכול ורק אתה ורק אתה…
אז יש חדשות בעניין, וזה שנבחרי ציבור מחויבים להבטחותיהם לבוחרים, לא רק אם הם נבחרו למה שרצו, אלא בעיקר אם לא קיבלו את אמון הבוחרים ונותרו באופוזיציה. להיות נגד לאורך שביל העשייה, זה אליבי מצוין לאי עשייה ולאי נטילת אחריות על המעשים. זה אליבי להתחמקות מההתחייבות הבסיסית לבוחרים לעשות למען, בכל מצב.
ולכן, ראוי ורצוי לזכור היטב-היטב שיש לנו שתי אפשרויות או לדחוף את העגלה החוצה מהבוץ ולהעלותה על דרך המלך או להמשיך ולתקוע מקלות בגלגליה ולגרום לה לשקוע יותר.
או שנלך יד ביד או שנלך ראש בראש. שבת שלום.
