הדבר הראשון שהמשפט הזה העלה בי הוא חיוך, כי הוא מקפל בתוכו את כל תורת הניבוי בימינו אנו. תגיד את כל האפשרויות, משהו בטוח יתפוס. אמירה זאת יצאה לאוויר העולם אחרי מספר יוצא דופן של רעידות אדמה רצופות באזור טבריה, שאת מקומן תפסו שלל הערכות לעתיד לבוא. בין הערכה להערכה כל מה שבאמת אפשר לעשות זה לשבת בחיבוק ידיים, להמתין ולתהות מה יבוא הלאה. מה הטבע מתכנן לנו, האם אלה אזהרות לקראת הדבר הגדול הבא או סתם הדרך המתונה של הטבע לשחרר לחצים?
בלתי אפשרי להימנע מאנאלוגיה לרעידת אדמה משלנו פה בעיר. כששורות אלו נכתבות עדיין לא ידוע מה תוצאות הבחירות לראשות העיר, מה שבטוח שאת תוצאות הבחירות נוכל אולי לבחון שנה מהיום. כמו שבלתי אפשרי לדעת מה ילד יום ואיזה כיוון דברים יתפסו, כך אמור גם לגבי האדם שהולך לנווט את חיינו הקהילתיים בחמשת השנים הקרובות. זמן חסד אולי קל להגיד אבל קשה ליישם, אבל בפועל המבחן האמיתי הוא התוצאה. ורק אז נוכל להסתכל לאחור ולהחליט האם הבחירה שלנו הייתה "רעידת אזהרה" שאמורה להעיר אותנו לפני שנגיע יגון שאולה, או שאנחנו דווקא בדרך הנכונה לפתור את הנושאים שמטרידים אותנו.
אהמר ואגיד, כמו היו"ר לעיל שזה יהיה או כך, או ההפך, או משהו באמצע. החלק החשוב במקרה הזה הוא שאת העתיד אנחנו יכולים להכתיב במידת מה, לעומת איתני הטבע שעליהם אין לנו שליטה. כמו בכל השנים, גם הפעם האזרח הקטן בסופו של דבר נושא את נטל הבחירה עימו וגם את תוצאותיה, לעיתים זהו נטל שעוד נגרר עימנו שנים לאחר כהונתנו של זה או אחר, וכנ"ל גם לגבי עשייה ברוכה, שנושאת פרי גם שנים לאחר מכן. אנחנו, האזרחים הקטנים צריכים לזכור שהמערכה האמיתית היא לא בזירת הבחירות, אלא לאחריהן, ואחריותנו לוודא שהמנווט את הספינה, הולך לנווט אותנו לחוף מבטחים ולא לייצר לנו רעידות אדמה הרסניות. מי יודע, או שכן, או שלא.
