ראשית, חשוב מאוד שכל אחד ואחת יתנו ביטוי מעשי לדיעותיהם ורצונותיהם בשאלה מי ינהיג את מדינת ישראל בשנים הבאות, ויגיע לקלפי לבחור. מה יבחר כל אחד? זו כבר שאלה אחרת.
אני אבחר בבנימין נתניהו, ומדוע?
כאדם רציונאלי ונטול אגו וחזירות אגואיסטית, אחשוב קודם כל על עם ישראל ועל תושבי המדינה. ארצה שנתניהו ישב לבדו על כיסא הנהג, בלי ידיים נוספות של אף אחד, כי כשההגה בידיים של יותר מאדם אחד (גנץ-לפיד), התאונה היא עניין של העקומה הראשונה בכביש…
נכון שאחשוב על עצמי, אבל אעמיד את האינטרסים המשוכללים של אזרחי ישראל ושלי בראש, שהם: ביטחון מול אויבים מחוץ ומבית, חינוך, תעסוקה ומערכת תחבורה מפותחת, לכול. אתן ביטוי לאחוזי האבטלה הנמוכים מאז ומתמיד, מה שאומר שמי שרוצה לעבוד, ימצא עבודה.
לצד הסיבות הרבות שבגללן אצביע לנתניהו, גם בגלל סיבות אחרות, פחות מוצלחות אצביע כי אני מאמין שאיש מקצוע טוב מסוגל לתקן בצורה טובה יותר ממי שנמצא בעמדת מתמחה ועושה את צעדיו הראשונים במגרש הפוליטי (גבאי-גנץ-לפיד).
ארצה שראש הממשלה שלי יהיה בעל סמכות, ששריו וחברי מפלגתו יכבדו אותו לא במילים, אלא מתוך הערכה וקבלת מנהיגותו כאיש שהכי מתאים לעמוד בראשם.
ארים את עיני מעבר לאפי ואראה, כפי שראיתם אתם, כיצד מתקבל ראש הממשלה של מדינת ישראל בקרב מדינות ועמים גדולים וחשובים, כיצד משחרים לפתחו, וכאחד היודע להעניק מהידע הישראלי למי שאין לו (מדינות אפריקה) ויודע לקחת/לקבל ממדינות גדולות וחזקות (ארה"ב-גרמניה).
ארצה להיות בטוח שראש הממשלה שלי לא יתרשם מהכח הלא פרופורציונאלי שיש לגופים שעל דיגלם חרתו סיסמאות רדיקאליות כמו: מדינת כל תושביה (חיסול מדינת היהודים), מדינה שזהותה היהודית תמחק לחלוטין בשל לחצים פנימיים ל'שוויון'. כן, ואני רוצה שאותו ראש ממשלה לא יגמגם באשר לחוק הלאום המגדיר את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
כאחד שמאמין שמגיע לכל אזרח שוויון זכויות אזרחי, אך לא במקום או בקומבינה בתוך חוק הלאום, אני יודע שראש הממשלה נתניהו ידאג לשוויון הזה.
כן חברים וחברות. אחרי ככלות הכל יש רגעים של אמת, רגעים שאתה מנקה את רעשי הרקע לחלוטין, ועושה חשבון נפש עם עצמך, לטובת העם והמדינה שלך.
מי עמד במבחני חיים לאורך שנים? מי מספיק 'משוגע' לעמוד מול המטורפים בשכונה המסוכנת בה אנחנו חיים?
ומעל הכל. מי יהיה ראש ממשלה מצוין, אחרי שכבר היה מצוין, מול האתגרים המחכים לנו מעבר לפינה?
בבחירות 2019 יש רק מועמד אחד שעונה על הדרישות האלה. בנימין נתניהו שמו.
איזי, נתניהו ימשיך ואתה תמשיך
איני נוהג להתבטא בענייני כדורגל, יש טובים ומבינים ממני שעושים זאת.
השבוע, התלבטתי אם לשמור על מסורת זו או לשבור אותה בצעד נדיר וחד פעמי.
החלטתי לשבור מסורת רבת שנים ולהתייחס לדבריו של איזי שרצקי.
ראשית, האיש אכן ראוי להערכה ותודה על עשייתו הברוכה בתחומי החברה, הקהילה, החינוך והספורט בקריית שמונה. זה הכל שלו נטו.
אולם כמי שעוקב אחרי שרצקי שנים, כולל ראיונות לעיתון שעשיתי איתו, אני מרגיש שעומדת לפנינו מלכודת מזמינה ליפול בה.
שרצקי אומר דברים שאינם מתקבלים על הדעת בהקשר לעבודת הקודש שהוא עושה בעיר, כאמור.
הנטייה שלי לייחס את דבריו ש'אם נתניהו יבחר אז הוא עוזב את איתוראן והעיר' כעל סוג של תאונה-עצמית.
מותר גם לאיזי שרצקי לתעות או לומר דברים המקוממים את הציבור בקריית שמונה.
איזי שרצקי היקר, בעל הלב והנשמה הגדולים, כשם שמותר לתעות, כך מותר וצריך להתנצל בפני תושבי העיר שחשו חוסר נוחות מהצהרתך הלא רלוונטית לעשייתך הברוכה בקריית שמונה. אנחנו בעד אלה הנשארים, נתניהו בראשות הממשלה ושרצקי בקריית שמונה.
מפלגת התקשורת הישראלית שסימנה 'נא בעין!'
בעוד כך וכך שנים ייגש סטודנט או סטודנטית הלומדים תקשורת ומדע המדינה, וירצו לעשות דוקטורט בתקשורת על מערכת הבחירות של שנת 2019.
הסטודנט או הסטודנטית ייגשו לעיתונים שלפני קום המדינה (הארץ- 1918) ומיד יעברו לעיתונים שלאחר קום המדינה.
אתם לא תופתעו אם נספר לכם שהיו עיתונים מפלגתיים, פר-אקסלנס. 'על המשמר' של השומר הצעיר, 'דבר' של העבודה בגלגולה הקודם, 'למרחב' אחדות העבודה-פועלי ציון ועוד שורה של עיתונים בעלי אוריינטציה מפלגתית-פוליטית, ואף אחד לא נבהל מזה.
היו גם עיתונים 'עדתיים' דוגמת אוי-קלט (בשפה ההונגרית 'מזרח חדש').
אבל, כאשר הוא יגיע לתקופה בה התקשורת פרצה את גבולות העיתונות המסורתית ו'נכנסה' לעידן ערוצי טלוויזיה, רדיו ואתרי אינטרנט. הוא יעצור וישאל את שאלת מיליון הדולר.
'הבנתי שבשנותיה הראשונות של המדינה היו עיתונים פוליטיים-מפלגתיים, היו עיתונים 'עדתיים'. אבל מה קרה במעבר מהעיתונות הגלויה, החשופה, לימים בהם העיתונאים היו 'אובייקטיביים' אבל פעלו לפי אותם דפוסים של מפלגתיות וגוון פוליטי? כיצד יכול להיות שכל העיתונאים (הרוב המוחלט) פתאום נהיו 'אובייקטיביים', אבל שמאלנים בגישתם?
לאלה שנוהגים לקפוץ בשלב הזה, אומר שהעובדה שזה חושב שמאל, כותב ומדבר שמאל, אז זה שמאל. נכון, הם תמיד נפנפו ב'אוביקטיבי', מה שלא הופך אותם לכאלה.
במערכת הבחירות הזאת נפרצו כל הסכרים ונעשו כל המעשים שלא יעשו, ולא בגלל שהם פוליטיים, אלא בשל העובדה שהעיתונאים, ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט, משחקים אותה 'אובייקטיביים'.
בערוץ 20 לדוגמה, משדרים ימין, מדווחים ימין ומודים שהם ימין (דתי).
משחקי ה'נדמה לי' של עיתונאי השמאל עברה לשלב שהם מזיקים לשמאל יותר משהם מועילים לו.
נכון, לקח לנו שנים, ציבור הקוראים, המאזינים והצופים, לפצח את 'קוד ההסתרה וההתחפשות' של השמאל בתקשורת, אולם, מהרגע שהקוד פוצח, הימין ובראשו בנימין נתניהו זוכים לעדנה ועליה חדה ברייטינג ובהצבעה בקלפי.
כאן אני אמור לומר 'תמשיכו ככה כי אנחנו המרוויחים הגדולים'. אבל לא. אני מעדיף שעיתונאי יחשוף את דיעותיו ויכתוב מה שהוא רוצה. אנחנו נחליט אם הוא עיתונאי הגון או צייד דעות.
'ארץ מאוסה' ו'סכין בגב האומה'
ואי אפשר בלי 'ארץ נהדרת' ו'גב האומה'. בכוונה אני כורך את שתי התוכניות בשל היותן על משבצת שקוראים לה 'סטירה', בטעות.
ומדוע ב'טעות'?
סטירה אמיתית, זו שאינה אפופה בטונות של צביעות, אמורה להבנתי 'לירות' לכל הכיוונים.
אלא מה? בישראל מדינת היהודים, יש פרשנות חדשה ומעודכנת ל'סטירה', והיא. מותר לבזות את קודשי ישראל, רבניה (גם אלה שזצ"ל), לפגוע בארסיות ברגשותיהם של ציבורים רבים, לאו דווקא שנואי נפשם החרדים.
ובכל זאת מתי הייתי מחזיק מהם משהו שהוא יותר מקילוח בּיבין מאוס? ביום ובתוכנית שהיו עושים על שייח מוסלמי או דרוזי או כומר, את מה שהם עושים לרבנים.
או אז הייתי אומר 'וואלה, אלה ל'ארץ נהדרת' ו'בגב האומה' סטיריקנים אמיתיים', ושולח שני זרים ללוויות שלהם.
אני גאה להיות יהודי אני גאה להיות ישראלי
ביום רביעי החולף, בעודי נוהג ברכבי, ומאזין ליומן החדשות, נקטע השידור בהודעה דרמטית על הבאת גופתו של החייל, זכריה באומל ז"ל, הנעדר מקרב 'סולטן יעקב' במהלך 'מלחמת שלום הגליל'. הידיעה פילחה את האוויר וצמררה אותי עד שנאלצתי לעצור בצידי הדרך ולחוות את הדברים מבלי שאסתכן תוך כדי נסיעה.
כאן חשבתי לעצור, אחרי ששיתפתי אתכם בחווייה, שאני בטוח שחוו אותה רבים, אלא שאז, איך לא, השתלטו על השמחה שמצאו את גופתו של באומל ז"ל, 'בוטים' אנושיים להשבית את שמחת העניים שבמציאת גופת חייל הנעדר כבר שלושים ושבע שנים.
ניסיתי לחשוב. עד כמה המנגנון הקר והמנוכר של יהודים השונים בדיעותיהם מדיעותיו של ראש הממשלה, יכולה להיות טעונה במטעני שנאה ועיוות ערכים, שייחסו את הטיימינג של הבאת גופתו של חייל נעדר לבחירות…
השתגעתם?! נפלתם על הראש? מסביר, כל מי שהיה לו יד ורגל שההאשמות הללו מנותקות לחלוטין מהעובדות, אבל הדוברים הנמרצים של מתנגדי נתניהו רק מגבירים את האמירות המעוותות והמעוררות דחיה ובוז.
חבל, חבל שיש כאלה שבשביל פוליטיקה מוכנים לבעוט ברגל גסה בגיבורי ישראל, במקום לשמוח, הם מעכירים את מצב הרוח הלאומי, חבל.
יש המחר אחרי הבחירות
רגע לפני שאנחנו מאבדים את השפיות שלנו לגמרי, רגע לפני שאנחנו בטוחים שאין 'מחר' יום הבחירות ביום שלישי. רגע לפני…
אקדים ואומר שאני חלק מכולכם. יש בי את כל מה שיש בכל אחד ואחת מכם. יצרים, כעס, התלהבות ורצון (עז) שהמועמד שאני רוצה לראשות הממשלה (נתניהו) ייבחר.
הכל נכון, אבל…
אני לא שוכח שכולנו על ספינה אחת בים סוער, אני לא שוכח שמדובר בילדים שלי, בשכנים שלי, במכריי שאינם חושבים כמוני.
אז מה?!
אז בגלל זה אאבד אותם? אכעס עליהם? או חלילה אשנא אותם? מה פתאום. חלילה וחס.
אכבד את דעתו של כל מי שלא חושב כמוני. אחשוב שיכול להיות שלא רק השונים מדעותיי תועים, אולי גם אני, והכל כדי לאזן בין רצונותיי הלגיטימיים ורצונותיהם, הלא פחות לגיטימיים של החושבים שונה או הפוך ממני.
אזכור שיש מחר. אזכיר לעצמי שאחים מתווכחים, חולקים זה על דעתו של זה, אבל לא עוברים בשום פנים ואופן את גבולות החיים המשותפים, ההתחשבות ומטרת העל, עם ישראל וארץ ישראל חשובים לנו, ורק בגלל זה כולנו חושבים שאנחנו צודקים.
בחירה מוצלחת…
