השבוע התרחשו שני אירועים שונים, לכאורה, בעלי אותו מכנה משותף.
הראשון, לא לפי חשיבותו, תוכניתה של אילנה דיין "עובדה" בה בנתה דרמה מלאכותית על 'תחקיר' 'האקווריום', כפי שמכונה לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מלבד צילומי תקריב של דלת הזכוכית של הלשכה מבחוץ, לא חידשה דיין ולוּ עובדה אחת שלא הייתה ידועה ולא נטחנה עד דק.
מאז ה'תחקיר' התפור והערוך נגד קצין צה"ל שלכאורה ירה למוות בילדה פלסטינאית בשנת 2004, והמשפט בו נמצאה אשמה (זוכתה על ידי חברתה נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית בייניש מאוחר יותר), לא קונה ממנה מילה שחוקה אחת כאשר מדובר בחיפוש אחר האמת.
ובכן, דיין בחרה בשיטה הישנה והבטוחה לתפוס אנשים ממורמרים שנפלטו או הופלטו מלשכתו של ראש הממשלה, פתחה מיקרופון ומצלמה וניקזה לכתבה 'עיתונאית' את כל המוגלה שהפרישו.
אילו דיין הייתה מביאה סיפור, עובדה, מידע או מימצא אחד חדש, ניחא. אפשר היה לומר שדיין ניצלה את כישוריה העיתונאיים לחשיפת האמת ולא את כישרונה הדרמטי שאולי טובה לתיאטרון, אולי.
כדי לפשט את הסיפור ולהקל על אילנה דיין, אני יוצא מנקודת הנחה שאכן העובדות בהן מואשמת שרה נתניהו נכונות (שמתם לב לתחכום? הכתבה אמורה להיות נגד ראש הממשלה נתניהו "האקווריום", וכולה עוסקת ברעייתו שרה).
אז נשאלת השאלה. מה לעיתונות ולדרמה שיצרה דיין ולאוסף של טענות ממוחזרות העולות לאוויר בפעם המי יודע כמה… זו עיתונות?! זו עיתונות חוקרת?! סליחה, במקרה הטוב זו פורנוגרפיה של העיתונות בצבעים עזים של צהוב.
אה, כן שכחתי. יש עוד אופציה. שהחומרים של דיין הם התחמושת של מתנגדי נתניהו שכל אימת שאין במה להאשים אותו, שולפים את החומרים העבשים הללו נגד אישתו.
בקיצור. אילנה דיין הוכיחה שלא מספיק בשם "אילנה דיין", מוזיקה דרמטית ויועצים מתוסכלים כדי לקרוא לתוכנית "עובדה". עובדה.
נ.ב
איך זה שכשמדובר באישה שרה נתניהו, התקשורת, אפילו הנשית, מוכנה להתעלם מהדת הפמיניסטית, להתעלם חוכמתה, מהדומיננטיות שלה במערכת היחסים הזוגית שלה עם בעלה ראש הממשלה נתניהו, ולהאשימה בהתחממות כדור הארץ… זכותו של ראש הממשלה בנימין לשמוע את דעתה, להתייעץ איתה ולהחליט. בכל מקרה, האחריות לכישלון, אם קיבל עצה גרועה, היא עליו.
קוראים לי דונלד טראמפ ואני הנשיא שלכם
האמת, אני לא מצפה שטראמפ יממש אחת לאחת את כל מה שהבטיח לגבי ישראל במערכת הבחירות. מאידך, אני יודע שבבית הלבן יושב ידיד ישראל, וכמו בין ידידים, התוצאה פחות חשובה, אלא הדרך אליה
תמיד חשבנו שישראל לומדת מאמריקה, עד שהגיעה מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית. העיתונות האמריקאית חיקתה את העיתונות בישראל, ואף עלתה עליה בעוצמת ההתרסקות, בכל זאת אמריקה…
זה התחיל שעיתונאים ופרשנים הימרו בתחילת הדרך שהמועמד הרפובליקני יהיה מרק רוביוי (מישהו זוכר אותו?!). השם הזה לא ירד משך שבועות רבים. ואז הגיע המועמד דונלד טראמפ והפיל בזה אחר תשעה מועמדים שהתקשורת קבעה (בלי שום בסיס עובדתי) שהם עולים עליו. אמרו עליו שהוא קוריוז, והוא המשיך להפיל 'חללים', אמרו שהוא קיצוני… מסוכן… שונא נשים… שונא זרים… וטראמפ ממשיך ומנער מעליו את הכל. טראמפ נחוש להחזיר את אמריקה לאמריקאים ולהחיות את החלום שלהם…
מנגד הילארי קלינטון משחקת אותה 'לשלטון בחרתנו', מזכיר משהו?! אבל לא מצליחה להיפטר מהמועמד הקשיש שנושף בעורפה ברני סנדרס ממש את קו הגמר, זוכרים?!..
ולאורך כל הזמן הזה העיתונות כופה את דעותיה, ויש לה דעות מוצקות, שהילארי מובילה… הילארי תנצח… הסקרים הממוצעים לטובתה (מה זה סקרים ממוצעים?!. לא מכל נתון אפשר לעשות ממוצע). וטראמפ ממשיך לשעוט קדימה ומנער מעליו את המשמיצים ואת ההשמצות.
והעיתונאים בארץ, בשלהם. עדר כזה של אחידות-דעות הרבה זמן לא ראינו. האמת, שזה לא היה חדש. את החזרה הגנראלית הם עשו בבחירות האחרונות לכנסת נגד בנימין נתניהו. הפעם הם איבדו את הבושה, הצניעות והכבוד המקצועי ועמדו מול המצלמות והמיקרופונים והפכו להיות חלק מהמטה המורחב של הילארי קלינטון, לא פחות.
אם יורשה לי, שתי סיבות מכריעות להפסדה של הילארי קלינטון. הראשונה. התערבותו הגסה של הנשיא המכהן ברק חוסין אובמה במערכת הבחירות. מצד אחד הוא גימד אותה באישיותו הכריזמטית ומצד שני הוא הבליט את החשש אצל המתנדנדים שהם הולכים לקבל עוד ארבע שנים לפחות את אובמה בדמותה של המועמדת קלינטון. אותו הגבר בשינוי האדרת… זה הרתיע רבים, לדעתי.
הסיבה השנייה היא הודעתו של ראש האף בי אי על פתיחת החקירה בשנית בעניין המיילים. זאת הייתה מכה אחת יותר מידי לאישיותה השנויה במחלוקת של הילארי קלינטון. מייל אחד יותר מידי.
ומיום רביעי לפנות בוקר, הכל היסטוריה. יש נשיא חדש לארצות הברית וקוראים לו דונלד טראמפ.
כל אחד מקים נסיכות, במקום להתאחד לממלכה אחת
הימים נוקפים ו31.12.2016 הולך ומתקרב. הימים הללו קריטיים והרי אסון לתושבי קריית שמונה והאזור.
על אף שהתעסוקה היא-היא המפתח להתנעת תהליך ההבראה של קריית שמונה והאזור, יש נושא אחד שעומד לפניו, הבריאות.
מי שרוצה לזרות מלח על הפצעים שלנו, מוסיף לנו כל פעם עוד נתון: מחקרים מראים שתוחלת החיים בצפון נמוכה בין שש לשמונה שנים ביחס לתושבי המרכז. זמן ההמתנה לתור לחלק מהרופאים המקצועיים או שירותי רפואה מתקדמים כרוכה בהמתנה ממושכת היכולה להגיע לחודשים ועוד.
נושא הנגישות המידית לשירותי רפואת חירום, חדר מיון קדמי, מבטא את היחס של המדינה אלינו.
הסיבה היחידה שאין כאן חדר מיון קדמי זו התעקשות שר הבריאות יעקב ליצמן לזרוק את אחזקתו על תושבי האזור במקום לממן אותו מקופת המדינה. זו הסיבה האמיתית והיחידה. הפתרון נמצא, אולם אינו עולה בקנה אחד עם האג'נדה של כל מי אמור להילחם להשגתה. אילו, כל מי שמרים שלטים ותולה פלריגים ומוציא סטטוסים ומקים עמותות וארגונים היה תומך ומגבה את הרשויות המקומיות, אין לי ספק שחדר מיון קדמי לא היה נסגר, ואם היה נסגר, מזמן היו פותחים אותו.
זו אחת הדוגמאות הבולטות שהממשלה מנצלת את הפילוג והמחנאות של גורמים באזור כדי להתחמק באלגנטיות ממילוי חובה בסיסית של המדינה כלפי אזרחיה, הפרד ומשול. וחבל.
