נתונים מראים היום, ב-2013, שגבר ואישה העובדים באותה משרה בעלת אותו דרג, אינם משתכרים זהה, על אף תפוקת עבודה זהה. וזהו רק קצה קצהו של הקרחון, בחלקים מהמגזר הדתי על אישה להתחבא מאחורי ערימת בגדים פן תעורר מחשבות זימה באברך צעיר מעצם קיומה, גם אם היא בת 9 בלבד. ולמה ללכת רחוק? לפעמים מספיק רק להסתכל סביב, האישה חולשת על תפקידי עקרות הבית, גם אם היא עובדת, לומדת ומגדלת ילדים, ואין לה עזר כנגדה. אין ספק שבין בני זוג מתרחשת "חלוקת תפקידים" בלתי נמנעת, אך ברגע שהיא מגיעה מתוך אמונה בזילותה של האישה, היא רק מעידה על נחשלות.
הדור הנוכחי, גדל על ברכי הרעיון של זכות שווה לכל אדם, שזה רעיון נהדר, אבל איך אפשר להטמיע תחושת שיוויון בנערות צעירות שגדלות לתוך עולם בו את נחשבת רק אם תהיי רזה, יפה, עם שיער עשוי, חזה בולט, ומיניות נוטפת. קיימת האדרה בלתי נתפסת לחיצוניות עד כדי כך שמרבית הילדות היום יודעות מיהי בר רפאלי, מאשר מיהי עדה יונת. לטפטף לילדות ונערות ע"י פרסומות, מסרים, סרטים וכו' שמשמעות לחייהן תושג רק בזכות אריזה טובה יותר, גורמת להן אוטומטית להיות בעמדת נחיתות, כי כשהן מתנהלות כמו בובות בחלון ראווה גם העולם מתייחס אליהן כך. ולכן לא מפליא שגבר שעובר וברוב טובו מעניק לך הערה מלאת חן כמו "מה הייתי עושה לך", חושב שזה מאוד מתנשא אם לא הגבתי על המחמאה. ומה עם הצופרים? השורקים?.
הנושא יכול להיות מושא למחקרים וספרים עד אין סוף, אך העניין שמטריד את מנוחתי בשבועיים האחרונים הוא נושא ההטרדות המיניות שמופיע הפעם בדמותו של עיתונאי מפורסם. איך יתכן, שכל כך התקדמנו אבל נשארנו מאחור? אלו המקרים היחידים שאני מכירה שבו המואשם מוצג כגבר שנפל קורבן לחוסר יכולתם של נשים לסרב לו. אפילו קצב, שמרצה מאסר, מאמין שהפילו אותו בפח. לתדהמתי גם נשים משמיעות באוזניי את המשפט "בעיה שלה, אז הייתה אומרת "לא" או גברים שמתלוננים על חוסר יכולתם להחמיא לאישה "כי על כל דבר הן מתלוננות". אנשים שוכחים שהטרדה מינית יכולה להגיע גם מצד אישה, ולכן העניין הוא ההנחה הבסיסית שעומדת מאחורי המעשים, ואת ההנחה הזו עלינו להוקיע. גופו של אדם הוא אינו חפץ לצרכיו של אדם אחר. אנשים מתקשים להגדיר הטרדה או להבין שהם מוטרדים כי היום אנחנו מופצצים במסרים מיניים, בהאדרת הגוף, ברעיון של החופש לקבל מה שתרצה בכל תחום בחיים וכן, גם במתירנות מינית. זה מבלבל, מתי אפשר להחמיא לאישה, מתי אישה אמורה להגיד "עד כאן"?. חובתנו כחברה ללמד וללמוד גבולות, ללמד ילדות וילדים שגופם ונפשם הוא קניינם הפרטי, ללמד את הנוער שאפשר להחמיא גם מבלי להתייחס לאיברים פרטיים ומוצנעים. ולהסביר לכל הצופרים, המעירים, שולחי הידיים וכו', שחוץ מהנאה אישית הם לא משיגים כלום, הם לא באמת מצפים שאישה תסתובב ותאמר "וואו איזו צפירה מדהימה, אתה חלום חיי"?
ופעם הבאה שתשמעו על אישה שהוטרדה, רק תעצרו רגע לחשוב איך הייתם מרגישים אם זה היה קורה לבת שלכם?
