השבוע התקינה מע"צ עוד קטע מגדר ההפרדה בכביש חותה קריית שמונה. הפעם חסמו עובדי מע"צ בגדר את קטע הכביש שבין אולמי פאר דוד עד לפונדק המעיין. עניין גדר ההפרדה בין שני חלקי העיר הפסיק להיות עניין בטיחותי והפך להיות עניין ציבורי. איני מכיר עוד עיר או ישוב במדינת ישראל בו היו מעיזים רשויות המדינה לפתור את בעיית התחבורה כמו שנעשה כאן בקריית שמונה. ניכר בעליל, שבמסכת השיקולים שהפעילו הנוגעים בדבר משרד התחבורה, מע"צ ועיריית קריית שמונה בפיתרון הבעיה, יש משקל עודף ל"כיסוי תחת", ונוחותם של הולכי הרגל והנהגים הוזנחה.
הגישה החיובית והמתחשבת בה צריך ליישם בשנת 2010 פיתרונות מעין אלה, לא הגיעה לקריית שמונה. לחצות ולהפריד עיר שלמה בגדר מכוערת, כביכול כדי לשמור על ביטחונם הולכי רגל בלב ליבה של העיר, מופרכת. הגדר הזאת משמשת אליבי לחדלונם של הנוגעים בדבר תוך סיכון הולכי הרגל והתעללות בזקנים ובנכים שבהם. הגדר מסכנת את הולכי הרגל ולא שומרת עליהם. לאורך הגדר נפרצה הגדר והולכי רגל חוצים את הכביש תוך סיכון אמיתי בגלל שאף נהג לא מצפה 'לפגוש' הולך רגל במקום שיש גדר. נהגים רבים התלוננו על כל שבני נוער וילדים קופצים על הגדר במקום בו נהרגה התלמידה בר-חיה ריבר ז"ל. סיפרה לי נהגת לפני שבועיים על מקרה שהיה לה באותו מקום: "אני נוסעת מצפון לדרום במקום שהייתה התאונה עם בר ז"ל ורואה שני נערים קופצים מהגדר ורצים לכביש. אחד מהנהגים הבחין בילד ועצר את האוטו שלו. נהג שני שלא הבחין המשיך לנסוע וכמעט ממש כמעט דרס את הילד. כל הגוף רעד לי, עצרתי בצד עד שנרגעתי". כך מספרת הנהגת והיא לא לבד.
בעיר כמו שלנו בה יכול המצב להשתנות לחירום בשנייה, לא יכול להיות שגדר תחצוץ כביש מרכזי לאורך מאות מטרים מבלי שיהיו 'שסתומי' ביטחון לאורכו.
הגדר מזכירה במידה רבה את סיפורו של 'גשר חידו ז"ל" שגם הוא נבנה על פי המלצותיהם של כל המומחים ובפועל היה מטרד ושימש הדלקת נרות חנוכה. הולכי רגל לא חצו את הכביש מעל הגשר. גם אז קמה צעקה של תושבים וכותבים (גם עבדכם כתב על כך לא פעם) ש"הגשר לא ממלא את תפקידו!". גם אז כמו עכשיו, הצעקות נפלו על אוזניים אטומות.
שר התחבורה, התבשרנו, החליט להקים מעברים תת-קרקעיים בנקודות מסוימות לאורך כביש 90. הכוונות טובות אולם, לא נראה שזה הולך לקרות במאה הנוכחית. אנחנו חיים במדינת ישראל בה הפער בין רצונות, כוונות ותוכניות יכולות להתפרס על מספר שניים לא מבוטל.
מה שצריך לעשות ללא דיחוי זה לאפשר להולכי רגל לחצות את הכביש במספר מקומות, בנוסף לצמתים המרומזרים. ועל הפוליטיקאים ואנשי המקצוע לתת את הפתרונות, לפני שיקרה אסון.
