השבוע הלכה לעולמה היוצרת והזמרת אהובה עוזרי ז"ל.
אהבתי אליה יודעת ימים ולילות ומגיעה לשיריה הראשונים באמצע שנות השבעים.
במהלך השנים הקדשתי ברדיו קול הגליל העליון בו אני משדר, תוכנית שלמה לאהובה, לשיריה ולזמרים השרים את יצירות המופת שלה. כמעט בכל תוכנית, בעיקר בחודשים האחרונים אני משמיע לפחות שיר או שניים, והתחושה היא שלא השמעתי די.
…אהובה עוזרי היא הרחם של השירה המזרחית המשובחת, ובכוונה אני כותב "מזרחית" ולא מתייפייף במילים מכובסות. העובדה ששנים רבות היוצרת הנפלאה הזאת, ובהמשך חבריה, הודרו מתחנות רדיו ותוכניות מוסיקה באמצעי התקשורת השונים, רק מעצימה את תחושות האשמה שאנחנו שומעים עכשיו מכל מיני יפי נפש בתחום התרבות והמוזיקה, שהם-הם עמדו מאחורי הדרתה והרחקתה.
אהובה עוזרי, כמו יוצרים גדולים, צמחה מתוך החיים עצמם. כרם התימנים היה המקום בו היא החלה את צעדיה הראשונים. חבורת הכרם ובה יוצרים וזמרים נפלאים הפרו זה את כישוריו של זה ועוזרי הייתה ה'מאסטר שף' הבלתי מעורער לתבשיל האיכותי.
היצירה המוזיקלית שלה קיבלה נשמה ועלתה מעלה-מעלה מתוך החוויות האישיות והכאב אותו פגשה אצל אחיה ואחיותיה בתחנות חייה. אין ולא היה זיוף לא במילים שכתבה ולא בלחנים המיוחדים שניגנו על נימי הנפש והנשמה של כל מי שהיה שותף לחוויה החברתית-אנושית של חיים קשים.
הדיכוי התרבותי של מי שמתקראים 'מזרחיים' היה חסר רחמים. כל מה שהריח 'מזרחי' או 'לא ישראלי' דוכא ללא אפשרות ערעור.
לא, הדברים אינם נכתבים מתוך מרירות או כעס. זה מאחוריי כבר שנים. מרגיז אותי שעם מותה הראשונים להסתער על ה'ירושה' העשירה של יצירותיה הם אותם מדכאים ומדירים.
פתאום כל עורך מוזיקלי שלא התייחס אליה בעבר מנפח את החזה ומשחרר לאוויר מילים שהוא יודע שצריך לומר במעמד מותה. מאוד לא נוח להאזין לדברים הללו.
מי שהפתיע לטובה היו דווקא השדרים והשדריות הצעירים (מאוד) בגלגל"צ ובתחנות נוספות. חימם את הלב להקשיב לטקסטים שלהם על אהובה ועל יצירותיה וכמובן לשמוע את השירים הנפלאים.
אהובה עוזרי הוכיחה שכדי להשמיע שירים טובים לא צריך מתרי קול. עוצמתה של האיכות המוזיקלית פרצה חומות.
יהי זיכרה ברוך
אכזבה 1
כיצד מועמד בעל פוטנציאל מנהיגותי יורה לעצמו בקלפי? ח"כ אראל מרגלית, שמו
במשטר פרלמנטרי כמו שלנו, בו יכול המיעוט של אתמול להיות הרוב של המחר, חשוב שמי שמתיימרים להעמיד את עצמם כאלטרנטיבה, יהיו ראויים לכך, אישית וציבורית.
אחד מחברי הכנסת שהערכתי כאדם כזה הוא ח"כ אראל מרגלית. איש מפלגת העבודה, מצליחן בתחום העסקי ובשוק הפרטי, אחד שבא עם מטענים להעניק לציבור ולא לגזול אותו.
האיש עובד קשה גם בביתו הפוליטי ומסתובב עם נעליים גבוהות במוסדות המפלגה וגם פועל לטובת דברים שהוא מאמין בהם. יש לו חלק ותרומה גם לנעשה כאן באזורנו בקריית שמונה והמכללה האקדמית תל חי.
אפשר לא להסכים לדעותיו אבל אי אפשר להתעלם מיכולותיו ומפעלתנותו הייחודית…
…אבל. לצנוח ללא מצנח לעבר המקום הנמוך בו מחכה לו אלדד יניב?! לא מתאים לאיש חכם כאראל מרגלית. סלחנו לו על סרטון ה'קיבינימט', היה נחמד… אבל נראה לי שאף אחד לא הולך להיות סלחן סדרתי כלפי כל גימיק שמרגלית יחליט לעלות לאוויר כמו הסרטון עם אלדד יניב.
ראבאק מרגלית, ככה אתה רוצה להחליף את בוז'י 'אני אשמור על ביבי'?! (ששומר לא רע מאז הבחירות).
עכשיו ברצינות. הדרך להנהגה ולמנהיגות עוברת בכביש 6 של העשייה ולא בכביש 7889 המוביל לאיזה חור נידח.
תחשוב על זה, מרגלית.
אכזבה 2
אם נאמר 'קרקס נכבד' תפגעו, ח"כים נכבדים?! אנחנו נפגענו מהספין הזול של סיפור החצאיות והגופייה של פרופ' טרכטנברג
מה לא נאמר על הכנסת וחבריה?! כמה קיתונות של חמין, צונין ומי מדמנה נשפכו על חלק מחבריה ועדיין מטפטפים עליהם?!
אבל הם בשלהם. מסתבר, שתמורת כמה אלפי זוזים וזוז שמזיז אותם מכאן לשם והרבה כבוד, הם מוכנים לסבול את הבושה.
עכשיו מתחיל דור ב' של מי שעוזרות ועוזרים להם.
היה מאוד מביך לראות השבוע חבר כנסת ופרופסור מכובד (באמת) מתנהג כאחרון הערסים בשוק ופושט את חולצתו כאקט של תמיכה במאבקן של העוזרות הפרלמנטריות שלא הורשו להיכנס למשכן בגלל שהפרו את קוד הלבוש הנהוג בכנסת.
רק לרגע נקפוץ למנכ"ל ולצוות הסדרנים, ונשוב.
…מסתבר שהחבורה האחראית על ניהול העניינים האדמיניסטרטיביים והתנהלות הכנסת לא חכמים באופן מיוחד, ולוּ בגלל העובדה שהם שיחקו לרגליהן של העוזרות הפרלמנטריות. מבלי להיכנס לאורך כזה או אחר של החצאית אומר, שאותן עוזרות פרלמנטריות והח"כ הנכבד טרכטנברג, יהיו ראשונים למלא אחרי קודים של 'לחלוץ נעלים בכניסה למסגד' או 'להסיר את המגבעת בכניסה לכנסיה'.
אני מניח שחבר הכנסת-פרופסור עמנואל טרכטנברג לא יסרב ללבוש חצאית אם יבקשו זאת ממנו מארחיו בסקוטלנד. אבל, לנהוג לפי הקוד הנהוג בכנסת ישראל?! מה פתאום, את הקוד הזה אפשר לנפץ, לרמוס ולזלזל בו, אפילו אם אתה טרכטנברג.
בקיצור. שיחליטו מהו הקוד, ארוך או קצר, חשׂוף או מגולה, ויתחילו כבר לכבד את החוקים שהם עצמם ממציאים.
נ.ב
למחרת התקרית, התראיין יו"ר הכנסת יואל יולי אדלשטיין ברדיו והדף בצורה חד משמעית את מה שהוצג יום לפני כן כ'משטר טליבאן' שמנע כניסת עוזרות פרלמנטריות לכנסת בשל אורך שמלתה/חצאיתה. "זו הייתה פרובוקציה זולה ששוב פגעה בכבודה ומעמדה של הכנסת", אמר אדלשטין, ואני מאמין לו.
בתמונת 'בצלאל' היה הכל, חוץ מתמימות
במקום בצלאל ניקח אולם גדוש במאות צופים ובסטודנטית תמימה הצועק "שריפה!" ועשרות נרמסים למוות & עכשיו נחזור לסטודנטית 'התמימה' מ'בצלאל'
הטענה שהעבודה שעשתה השבוע סטודנטית ב'בצלאל' כולה אומנות ונעשתה בתמימות, הוציאה ממני פחחחח ארוך.
כשמצמידים את המילה 'תמימות' למרעום של פצצה השוקלת טונה, אני יותר מחושד שלא רק שאין כאן תמימות, אלא שהפרובוקציה שתוכננה הצליחה מעל ומעבר למה שתכננו מבצעה.
אומן לא פועל בחלל ריק. יש מציאות, יש טראומות ויש הבנה של מי שמביט ב'יצירה' ומפרש אותה.
למה מצפים ראשי 'בצלאל' שיבינו מה'יצירה' כאשר מחברים בין חבל תליה, תמונה לא מחמיאה של בנימין נתניהו והדלפה 'מקרית' לתקשורת?!
הטענה של 'תמימות' מעליבה את האינטליגנציה הבסיסית ומתוספת לשורה ארוכה של פרובוקציות מתוחכמות שבאופן מקרי מכוונות תמיד-תמיד לכתובת אחת, בנימין נתניהו.
כאחד המקדש את חופש הביטוי באמת, הייתי פועל נגד כל מי שפוגע בקודש הקודשים הזה, ולוּ בגלל העובדה שהוא פוגע קודם כל באלה שבאמת זקוקים לו, המיעוט בכנסת, באוכלוסייה והמיעוטים האתניים, המיניים וחסרי הישע.
