אלו ימים של חשבון נפש, ואני מתכוון לכל מילה. נכון, שכיהודי מאמין, החתירה להגיע ליום הכיפורים עם מעט אי הבנות עם הבורא, ובדרך לעשות סדר בחלק היותר קשה, לסדר עניינים שביני לבין חבריי ויריביי באשר הם.
השנה, קיבלנו שתי הזדמנויות להיות כנים עם עצמנו ועם יקירינו. הפעם הראשונה בחודש אפריל והשנייה, מעין מועד ב', ביום שלישי הבא ה-17. לספטמבר.
נתחיל בזה שאת מה שאני מרשה לעצמי, לא אקח מאחרים, אך חשוב לי, כמי שנפגש איתכם כל יום שישי מעל גבי דפי העיתון שתאמינו לי שכולי חיל ורעדה (לא כקלישאה) מהמצב שאנחנו נמצאים בו ומה שעלול לקרות אם, חלילה…
… תעידו שהקו בו אני נוקט עקבי ומתמיד זה שנים. לא להאמין אבל משנת 2005 אני בוחן ומלווה את בנימין נתניהו, ללא הנחות, בטח לא כלפי עצמי. שוב תאמינו שאין ולא היה מעולם משהו שהטה את דעותיי, מחשבותיי ועמדותיי, אלא זו דעתי המבוססת על אמונה, יושרה ומוכנות להסבירה לכל החפץ.
נתחיל בזה שהעניין הוא לא ממקום ש'אין תחליף לנתניהו'. בטח שיש, הוא אדם ככולנו, וימיו קצובים (עד מאה ועשרים). אלא מה?! יש מצבים שאתה מנסה להשלים פאזל מהמון חלקים, אבל חלק אחד, גדול בסיסי ומרכזי, חייב שיהיה לך. בנימין נתניהו שמו.
כמי שמכבד, מוקיר ומעריך את תרומתם של אחרים בתחומי הביטחון, המדע, התעשייה והחינוך, שהחליטו להצטרף לניסיון של 'דיור למשתכן' לראשות הממשלה, איני יכול לעשות הנחות סוף עונה ומבצעי רמי לוי של אחד+אחד. אסור בנושאים הללו.
יסלחו לי מועמדים חשובים בעלי עבר עטור במדליות שלא אתייחס אליהם בשל היותם לא רלוונטיים לשאלת ראשות הממשלה, ואתרכז בשלושה: בנימין נתניהו, ראש הממשלה המכהן, והטוענים לכתר בני גנץ ויאיר לפיד.
בואו נעזוב את כל מה שהיה עד יום שלישי בשעה תשע בערב.
ביום שלישי בשעה האמורה, הופיעו ראש הממשלה נתניהו, בני גנץ וגבי אשכנזי, כל אחד בעיר אחרת.
במהלך הופעתם, נורו רקטות אל עבר הישובים בהם הופיעו, כאמור.
בנימין נתניהו ראש הממשלה, האישיות הכי מאובטחת כיום בישראל, עצר את נאומו, פנה בקור רוח לנוכחים שינהגו באחריות ויתפנו בשקט למקום מבטחים, ורק אחר כך פונה על ידי המאבטחים.
גבי אשכנזי, לעומתו, עמד בצורה מביכה על הבמה והצהיר שהוא לא פוחד ולא יורד מהבמה. "לא מפחד מהחמאס, לא מפחד מהחיזבאללה', אמר. ועכשיו שאלה. 'אם מי שהיה רמטכ"ל לשעבר, וטוען לכתר ביטחוני משמעותי בעתיד בהנהגת המדינה מתנהל כך, הייתם מפקידים בידיו חלק מהגה השלטון?! לא הייתי סומך על שיקול דעתו.
הלאה. בני גנץ. האיש התייחס, שוב באופן מביך להתנהלותו של ראש הממשלה נתניהו באשדוד ואמר לקונית 'אני לא הייתי זז'. אתה רציני, בנימין?
נו, זה שיקול דעת של מי שרק נשאל על התנהגות אחראית של ראש ממשלה, ושהוא לא היה בסיטואציה הזאת?!. כך אמור לענות הטוען לכתר ראש הממשלה?!
עכשיו למסקנות. יתכן שהשניים, אשכנזי וגנץ, היו אומרים ונוהגים אחרת ממה שהם אמרו ונהגו, אילו לא היה מדובר בבחירות, יתכן. אבל זה ממש לא משנה מה היו אומרים ועושים, כאשר במבחן אמת, תחת אש חיה, אמירתם מסכנת מאות אלפי ישראליים שמחזיקים מהם.
מנגד, כל מאווייו של ראש הממשלה נתניהו לשמור על חייהם של תושבי ישראל ולדאוג שידי ישראל תהיה תמיד על העליונה בכל מפגש עם האויב.
זהו, לא צריך יותר כדי לגבש דעה מוצקה ושלמה את מי הייתי רוצה לראות ליד הגה המדינה, במיוחד בשעות קשות ומול אתגרים קשים ובעלי פוטנציאל של 'דיני נפשות'.
רכבת עם קטר וקרונות יהודיים וישראליים
דמיינו שממשלה ומפלגות הם קרונות רכבת ונתניהו הוא הקטר
אנחנו מצויים השבוע במשוכה האחרונה ואין מקום לטעויות. בהנחה שרוב המצביעים כבר החליטו בעד מי הם לא מצביעים, מותר להצטרף אליהם ולומר שאסור למי שרוצה את נתניהו כקטר של כל מי שאחד מהדברים או כולם חשובים לו, להצביע עבורו. בקטר של נתניהו יש מספיק קרונות ל: מי שחשובה לו שמדינת ישראל תהיה מדינה בעלת צביון, סממנים ותכנים יהודיים במרחב הציבורי, מי שחשוב לו שילדיו ונכדיו יספגו מידע על יהדותם ברמה של ידיעה ושלא יעמדו ימנעו מהילדים 'חס וחלילה' יהדות, מי שמבין שמדינת ישראל היא פיקדון בידינו ואנחנו חייבים להעבירה הלאה לילדינו, נכדינו וניננו כמדינה יהודית ולא כ'מדינת כל אזרחיה', מי שחושב שאין מקומם של מסתננים, גונבי גבול וכאלה שנמצאים בישראל בדרך שאינה חוקית, להישאר כאן, מי שחושב שחמלה ורחמים אמיתיים צריכים להתחיל קודם כל עם בני עמך, הישראלים והיהודים, מי שרוצה לחיות במדינה שהערך של אדמה וחקלאות הם חלק מה-די אין אי שלנו, מי שכפוף לחוק הישראלי ואינו מעל החוק כאשר זה לא מתאים להשקפת עולמו ומי שחושב שחיכינו מספיק שנים למדינה משלנו ואסור להפקירה (בשלב זה) בידיים לא מיומנות.
כל מי שחושב שאלו הדברים החשובים ועוד, מוזמן לעלות על הרכבת שהקטר שלה הוא בנימין נתניהו.
להיות בעל דעה, היא זכות ולא כתם
מכירים את העיתונאים שמיילים שנים שהם 'אובייקטיביים' אבל כותבים הכל ב'שמאל' ולמען השמאל?! & עליהם הפעם
בואו לא נשחק אותה. במערך הכוחות הפועל בבחירות אלו אפשר לצרף את התקשורת, ככלל, למחנה הנלחם בנתניהו. כן, מכיר את הטיעון 'שיש המון עיתונאים ימניים וחובשי כיפות'.
זו תגובה מיתממת, בגלל שאי אפשר להניח על כף אחת את: ערוץ 12, ערוץ 13 וחלק מערוץ 11, עיתון הארץ (אל-ארד), בן כספית, גיא פלג, רזי ברקאי, אביעד גליקמן, רינה מצליח ועוד ועוד רבים ולא טובים, ובכף השנייה להניח את ערוץ 20 (הינוקא באמצעים וברייטינג), את עמית סגל וברדוגו. כן, כן, זו חלוקה מופרכת שלמרות שאי אפשר להוכיחה, היא אמתית, קיימת ויורקת אש וגופרית ערב ערב ויום יום.
והעיקר. איני מאלה שקונה את האמירה ש"עיתונאים אובייקטיביים", אין דבר כזה. יתרה מכך, עיתונאי שהוא "אובייקטיבי" שלא יעסוק בעיתונות. כי לדעתי, חוסר האובייקטיביות ודעתו של העיתונאי באשר היא, היא-היא התשוקה המניעה ודוחפת אותך להיות עיתונאי טוב.
אלא מה?! התרגלנו לחלוקה המלאכותית והשקרית של עיתונאי ישראל ל: כל מי שהוא עיתונאי בעל דעות שמאליות וצפונה, נושא בשקריות את התואר 'אובייקטיבי' אבל לא מפסיק לעבוד עבור ה'חיילים' וה'קצינים' בפוליטיקה שהם בדעתו.
מאידך, כל מי לא מסתיר את דעותיו, נאמר, מרכז וימינה, מוקע כעיתונאי 'מטעם' וכו'.
יש לי חדשות לעיתונאים המתחזים לאובייקטיביים אבל בפועל הם האבא והאימא של השמאל.
המבחן הוא לא בדעות שאתה מחזיק, אלא בערכים והיושרה שאתה מביא לכל מפגש עם הנושא שאתה כותב עליו.
לי זה מצליח, תנסו, אולי גם לכם זה יצליח.
