יום שישי, לפנות ערב שבת, הרחובות ריקים, רוב תושבי העיר עסוקים בהכנות לשבת, ואלה שלא, בוהים במסך הטלוויזיה, אולימפיאדה.
…טלפון לשמעון עמר מ'הפלאפל' "בוא מהר, הדוכן עולה באש". שמעון, מגיע במהירות ומשחרר אנחת רווחה. זה לא הדוכן של הפלאפל.
…מי שחש באותן דקות על בשרו את המושג 'יחראב ביתךּ' היה שמעון ביטון מנכ"ל תיאטרון מראה. "אור (נדב המנהלת האמנותית של מראה) תיאטרון מראה עולה באש…". "אתה עובד עלי, מה פתאום", עונה ספונטנית אור.
"הייתי בטוחה ששמעון התקשר להחליף חוויות על הערב הנפלא שהיה לנו אמש", אומרת אור בשיחה איתה.
תיאטרון מראה, סוג של קונצנזוס תרבותי, סיפק קורת רוח לרבים מהעיר והאזור. הצגות ומופעים המותאמים למבנה ולאווירה של מראה, כרטיסי מנוי שרק הלכו וגדלו, ושריפה, אש המכלה בניין, תפאורה, מושבים מרופדים, אבל לא את הרוח, את הנפש שהכניס בתיאטרון מנחם עיני ז"ל מייסד התיאטרון.
..עד שבכיבוי אש יגיעו לחקר האמת, אם יגיעו, יצטרך הצוות המופלא של התיאטרון לשנס מותניים ולהמשיך, להמשיך הלאה, כי' ההצגה חייבת להימשך"
