יגאל פנחס: "מגיש תקציב פרידה מאוזן, רק שישמרו עליו"

"חייכו לי בפנים והשמיצו אותי אחרי הגב כששמרתי על הקופה הציבורית לבד", הוא אומר על פוליטיקאים ועובדים בעירייה . "אני מסיים כאן בסיפוק מקצועי גדול, מרגיש שהייתי נאמן ומקצועי לאורך כל הדרך" . "נצבט הלב לראות שקריית שמונה נשארה מאחור בעוד השכנים מסביב זינקו קדימה" . הבשורות והגזרות, בהמשך

אנחנו הישראלים ממעטים לפרגן למי שעודו בחיים, עובד ונמצא איתנו ביום-יום. איני יודע מדוע, אולם התחושה שאם אתה אומר מילה טובה על מישהו אחר, זה כאילו ויתרת על חלק מהגוף שלך מהמהות שלך, עד כדי כך זה כואב. בישיבת מועצת העיר האחרונה החמיאו ראש העיר וחברי המועצה ליגאל פנחס גזבר העירייה בשמונה השנים האחרונות. האמירות הללו לא התיישבו עם מה ששמעתי בעבר מפי חלק מאותם דוברים בעבר. נימת הביקורת על התנהלותו של יגאל פנחס מפיהם הייתה במידה רבה ביטוי למה שהם חשבו שצריך לומר, והדברים בטח ינעמו לאוזניו של השומע והסיבה ממש לא חשובה.

השבוע לפני ישיבת מועצת העיר האחרונה בה הציג פנחס את תקציב העירייה בפעם האחרונה לשנת 2001, נפגשתי איתו לשיחה משוחררת, כזו שעושים רגע לפני שנפרדים.

יגאל נולד בקריית שמונה, חמישי מתוך שישה אחים ואחיות. ההורים ג'ורג' ז"ל, ותבדל"א נג'ה. למד בבי"ס מצודות ודנציגר, ומשם עשה את הדרך, שרבים כמוהו עושים גם היום. צבא, לימודים וניתוק ממושך מקריית שמונה.

לימודים באוניברסיטה העברית ראיית חשבון וכלכלה, ואיש כספים של חברות כלכליות פרטיות. אחרי נישואיו עשה חנייה במספר ישובים עד אשר הגיע לפגישת מחזור עם חבריו לספסל הלימודים בשנת 2002.

יגאל: "המשפחה התחילה ללחוץ באותה התקופה שאחזור הביתה לקריית שמונה. גיסתי אמרה לי שהיא שמעה שבעירייה מחפשים גזבר, 'תנסה, מה יש לך להפסיד?' היא אמרה לי. האמת?, שהדבר בה לי ממקום טוב, וביום האחרון הגשתי את המועמדות לתפקיד. לא יודע איך להסביר, אבל הכל התחיל לצוף אצלי ולעורר בי את הזיכרונות על קריית שמונה", אומר יגאל תוך שהוא עושה גיחה במנהרת הזמן לרגעים שהפכו את השנים הבאות לחוויה שמסתיימת בימים אלה.

יגאל מקבל את התפקיד ובחודש אוגוסט של שנת אלפיים ושתיים הוא מתיישב על כס איש הכספים של עיריית קריית שמונה.

יגאל: "עשיתי חפיפה קצרה מאוד עם הגזבר היוצא גולן זריהן, והוא עוד הספיק לומר לי שהמערכת טובה למרות שהתחיל גירעון שנה קודם ב-2001. 'הגירעון לא רציני, אפשר להתגבר עליו', הוא אמר. בסוף שנת 2002 גילנו יחד עם רואה החשבון שיש גירעון של 12 מיליון שקלים".

ציפיות לחוד ומציאות לחוד. יגאל מגלה עד מהרה שאומנם הוא נושא בתפקיד החשוב, גזבר עירייה, אבל המגמה המסתמנת היא של קיצוצים וקיצוצים וצמצום הכנסות ממשרדי הממשלה השונים, ובראשם המשרד הייעודי, משרד הפנים.

יגאל: "התחלנו להרגיש את מדיניות הקיצוצים של הממשלה. הפגיעה הראשונה הייתה במענק האיזון ואחריו בהשתתפות המדינה בארנונה. באותה תקופה עברו במשרד הפנים מהעברת מענק האיזון לפי "סווארי" למדרג של "גדיש". קריית שמונה נפגעה מהמעבר הזה בצורה רצינית, זאת בתוספת הקיצוץ באחוזים שהשיתו עלינו, בגובה עשרים אחוז".

לא היה צריך להיות תסריטאי מוכשר במיוחד כדי להסיק שהמערכה הבאה בסרט הזה היא "תוכנית הבראה" וקיצוץ ההוצאות של העירייה.

יגאל: "הגענו לשנת 2004- 2005 ומשרד הפנים חייב אותנו לצאת לתוכנית הבראה כואבת. בנקודת הזמן הזאת העירייה הייתה במשבר שדרש התערבות כואבת של המנהלים. בלית ברירה נאלצנו לבצע את התוכנית בה פוטרו עובדים ואחרים הוצאו לפנסיה מוקדמת".

יגאל, על אף שהוא מציג את תמונת המצב בעובדות ובמספרים, הוא חושף גם את הצד הרגיש שבו. כאיש כספים שתורת המספרים נהירה לו והיא זו שקובעת בסופו של יום, הוא מבין שמצבו לא פשוט בכלל. מחד, פוליטיקאים שרוצים להראות הישגים ועשייה, ומאידך גרף כספי שפניו שמוטות כלפי מטה לאדמה.

יגאל: "לא היה לי רגע אחד של חסד, למרות העובדה שהייתי חדש במגרש הזה. המצב הכספי המידרדר חייב פעולות ריסון ללא פשרות, כדי להציל את העירייה מפשיטת רגל ואובדן שליטה. במשרד ראש הממשלה הרגיעו אותנו ואמרו לנו ש'אל תדאגו, כל הכספים שלקחו מכם יוחזרו אחרי הבחירות…'. אריאל שרון כראש ממשלה ואביגדור יצחקי השלו במידה לא מועטה את אנשי העירייה, וההבטחות התגלו כהבטחות סרק. עמדתי במצב מאוד מוזר. ראש העיר וחברי המועצה לחצו אחרי שצה"ל יצא מלבנון להתחיל בפעולות בשטח. אבל, עם כל הרצון הטוב, הדבר לא התאפשר בגלל מצבה של הקופה. בשנת 2001, שנה אחרי היציאה מלבנון התחילה מגמה של גירעון בתקציב. למרות דברי ההרגעה ש'יהיה בסדר', המצב הלך והחמיר בצורה מהירה. עכשיו תאר לך שלצד הגירעון בתקציב היינו נכנסים גם להתחייבויות כספיות שלא היה להם כיסוי מה היה קורה. אני אפילו לא רוצה לחשוב על כך".

יגאל נושא בתפקיד הרגיש והמשפיע ביותר בעירייה במהלך שמונה השנים בהן הוא מכהן בתפקיד. במהלך אותן שנים אומנם היו קיצוצים ופגיעות קשות מצד הממשלות השונות בעיר, אבל עדיין זה לא מנקה את ראשי העיר באותה תקופה מהאחריות להידרדרות החמורה במצב. מנהל טוב, כמו עקרת בית טובה, חייב לנהל בהצלחה את התקציב עליו הוא מופקד לפי הכלל "מתנהלים ממה שיש". הבעיה בכל אותן שנים הייתה ניהול כושל וחסר אחריות של הקופה הציבורית במתן שכר שערורייתי לבעלי תפקידים שונים בלי שום קשר ליכולות הכספיות של הרשות. דובר רבות בעבר על כישלונם של ראשי העיר באותן שנים, ולא נחזור על כך.

לאור הנתונים הללו, תפקודו של יגאל כגזבר הצילה את העיר מפשיטת רגל כספית ומקטסטרופה גדולה יותר. היכולת שלו לעמוד מול פוליטיקאים פופוליסטיים וחסרי אחריות מנעה לאורך השנים כאב ראש וכאב לב מרבים מעובדי העירייה.

למרות זאת, בשנת 2004-5 אולצה העירייה לבצע תוכנית הבראה כואבת בה פוטרו עובדים רבים וחלקם הוצאו לפנסיה מוקדמת.

יגאל: "עברתי ימים קשים וכואבים מהיום הראשון שאני בתפקיד. בתקופה בה נאלצנו לבצע את ההבראה עמדתי די-לבד מול כולם. הפכו אותי ל'ילד הרע' של המערכת וספגתי עלבונות, איומים וקללות גם מחברי מועצה וגם מעובדים. כלפי חוץ הראיתי שאני לא מתייחס אבל עמוק בלב בכיתי וכאב לי".

יגאל איש מקצוע בעל יושרה אישית, היה גם 'שחקן' במהלך אותן שנים. "כאחד שבא מהסקטור הפרטי-עסקי, לא הייתי חשוף להתנהלות לא עניינית בקבלת החלטות. היו כאלה שחיבקו אותי והחמיאו לי בפנים, אבל מאחורי הגב דאגו להשמיץ אותי בצורה מכוערת. לא הייתי רגיל לסגנון הזה", אומר יגאל בכאב.

– למרות הדברים שאתה אומר, אתה מגיש תקציב עם גירעון של 20 מיליון שקלים.

יגאל: "החשבון הוא פשוט. קיבלתי גירעון של 12 מיליון שקלים, במהלך השנים נמנעו מאיתנו כספים בסדר גודל מדהים, מעל 130 מיליון שקלים שנבעו מקיצוץ מענקי האיזון ומהפחתת תקציבים ייעודיים של משרדי הממשלה השונים. התקציב של 2011 מוגש מאוזן, ויותר מכך בשנה הקרובה לא יהיו בעיות של הלנת שכר או אי תשלום כלשהו. הגירעון של 20 מיליון הוא מצטבר ומחושב במהימנות כולל הלוואות ומלוות של הרשות. אנשי מקצוע יגידו לך שלולא ההתנהלות הכספית שלנו, תוכניות ההבראה ועבודתו של החשב המלווה, הייתה כאן קטסטרופה".

בשנת 2007-8 שוב העירייה יוצאת לתוכנית הבראה 'קטנה' ובה הגזבר והחשב המלווה עושים את המהלך שמקבע את הישגי תוכנית ההבראה משנת 2004.

התחושה אצל העובדים בעלי ההכנסות הבינוניות והנמוכות היא שהם נופלים קורבן לכישלונה של העירייה והם בסופו של דבר משלמים את המחיר. העובדים ששרדו את שתי תוכניות ההבראה שוב במתח.

– מה יש לך לומר לעובדים?

יגאל: "אני מבין את התחושה. העובדים הם חלק חשוב וגדול בכל מערכת וכמובן גם בעירייה. בזכות תוכניות ההבראה העירייה ניצלה. לא יכולה להיות הצלחה לשום מערכת אם אין שיתוף פעולה כן ואמיתי בין ההנהלה לבין ועד העובדים. אני רוצה לציין את יו"ר הועד חנניה כהן. הוא איש חכם המייצג את האינטרסים של העובדים בחוכמה, הוא לא מתלהם ומבין מתי העניין אמיתי ודורש פיתרון ומתי לא. אני חושב שבזכות התפקוד שלו היו הישגים בתוכניות ההבראה. אני רוצה לציין גם את החשב המלווה דוד זנזורי על התפקוד שלו ועל חלקו בהובלת התהליכים יחד איתי".   

תקציב 2011 שהוגש השבוע מאוזן, על אף העובדה שקוצץ סכום נוסף של שני מיליון שקלים במענק האיזון על מה שקוצץ בעבר.

בתי הספר התיכוניים לניהול חיצוני

רשות החניה יוצאת לדרך

דומה שיגאל פנחס החליט להשאיר מספר מתנות לעיר ולתושבים, שעל פי הבנתו הם הדבר הנכון לעשותם.        מצוקת החניה במרכזי העיר הפכה למטרד בשנים האחרונות והיא מתגברת בימי שישי, החופש וחול המועד. מי שמנסה להגיע עם רכבו לאזורים ההומים משתרך בפקק ארוך וזר לעיר בתקווה למצוא מקום חניה. הכוונה באמצעות המהלך הזה לגרום לתושבי העיר המתגוררים במרחק סביר מאזורי המסחר להגיע ברגל ולהשאיר את רבם בבית. לאפשר לכמה שיותר תושבים ואורחים לקבל שירות מיטבי תוך חניה קצרה רק לצורך הזה ופינוי המקום לאחרים. יגאל: "במחצית השנייה של השנה הבאה הרשות תתחיל לפעול, וב2011 נעשה פיילוט שלאחריו נצא למכרז ארוך טווח להפעלה".

הגברת האכיפה

אחת מנקודות התורפה ל העירייה היא האכיפה, או חוסר האכיפה של חוקי עזר עירוניים כמו למשל צואת הכלבים הנמצאת על המדרכות בעיר. המצב הוא בלתי נסבל ותושבים רבים מתחילים לאבד את סבלנותם לנוכח אוזלת היד של העירייה בטיפול בבעלי הכלבים. הטענה היא לא נגד רוב הפקחים והפקחית שעובדים שממלאים את תפקידם, אלא על כך שחסרים פקחים שיאכפו את החוק נגד עברייני בניה וניקיון. ביגאל: "בשנה הבאה האכיפה תתוגבר בעוד פקחים נוסף על הקיימים. צריך לזכור שלפחות בשמירה על הניקיון יש תפקיד חשוב לתושבים, לא ללכלך, ואם מנקים אז לפחות לשמור על הניקיון. העירייה תנסה לנייד עובדים לאכיפה ואולי גם לקלוט פקחים מיומנים".

הגברת הכנסות

יגאל 'מבכה' את העובדה שיש אפשרויות חוקיות טובות להגדלת ההכנסות לקופת העירייה והן לא נוצלו. יגאל: "כל נושא השילוט לאורך כביש 90 אחרי שהוא הורחב ושופץ, אינו מטופל. בשנה הבאה העירייה תגבה על השילוט את האגרה המגיעה לה מאלה שיציבו או הציבו את השלטים. הכסף ילך כמובן לשיפור השירות לתושבים ולטובתם".

החברה הכלכלית

אחת מנקודות האכזבה של יגאל היא החברה הכלכלית ואי ניצול הפוטנציאל העצום שלה לפעילות כלכלית מניבה.     יגאל: "העירייה לא צריכה לטפל למשל בבריכת השחייה או פינוי מכולות. זה תפקיד מובהק של החברה הכלכלית. מסיבות שאינן ברורות לי, ראשי החברה לא ניצלו את הידע והיכולת שלי בתחום הכלכלי. חיכיתי שיפנו שיבקשו אבל, מסיבות השמורות אצלם הם לא פנו, וחבל. הפוטנציאל של החברה הכלכלית עצום ובסופו של חשבון עם תִגבור של מספר עובדים נוסף אפשר להגדיל את נפח הפעילות שלהם", אומר יגאל.

על אף העובדה שראש העיר 'נפרד' מיגאל במילים חמות, מתגנב ללב הספק שמה שקרה כאן היה פרידה בסגנון הסיציליאני כשראש העיר אמר ש'העניינים נסגרו בינינו ב"ארבע עיניים"". משפט מוזר ביותר כאשר מדובר בשני נושאי משרה ציבורית-רמה, האחד כנבחר ציבור והשני כפקיד בכיר. מדוע צריך להיפרד מגזבר מצליח, כפי שאמר ראש העיר, בארבע עיניים? לקראת סוף הראיון אתה מבין שהגזבר בעצם הגיע עד הבאר ולא אִפשרו לו לשתות מהמים. אחרי עבודה סיזיפית וכפוית טובה בגזברות וייצוב המערכת כנגד כל הסיכויים, מצופה שיגאל יוכל ליהנות מפרי עמלו בשנים הבאות. ומה במקום?, נפרדים ממנו בארבע עיניים, מוזר.

שלא תהיה אי הבנה, אם תשאלו את יגאל הוא יכחיש שהוא כועס ושנעשה לו בכלל  עוול. בעניין הזה הוא אמר את המשפט הבא: "ראש העיר לא התלהב שאשאר". זה הכל, והיתר נאמר בארבע עיניים, כאמור.

לעומת זאת, על אף מה שעבר יגאל בעירייה, הוא מפרגן ללא מעט אנשים. יגאל: "אני רוצה שתדע, מהרגע הראשון זכיתי לתמיכה ופרגון מצד עובדי אגף הגזברות, מכל העובדים. קשה לי מאוד הפרידה מהאנשים הנפלאים האלה", הוא אומר.  

– יגאל, מה היו האכזבות הגדולות שלך?

יגאל: "כשאני רואה את האזור מסביב נמצא בתנופת פיתוח, ויודע שהם ניצלו את המעבר מתקופת המצב הביטחוני הרעוע לתקופה של שקט וידעו לפתח את התיירות ואת ההרחבות הקהילתיות, ומאידך, נצבט הלב שקריית שמונה נשארה מאחור ולא הצטרפה לתהליך. הפספוס גדול. זה בנוסף לאכזבה מהחברה הכלכלית שכבר אמרתי לך קודם. בניגוד לתפקיד שלי בעירייה בה היה צריך לרסן את המערכת ואת הגירעון, בחברה הכלכלית, בגלל הסיכונים הקטנים יחסית שבהם היא פועלת, היה אפשר להעיז יותר ולפרוץ קדימה. אני מאוכזב מהשלטון המרכזי שיכול היה, אחרי היציאה מלבנון, להשקיע בעיר ולהראות לכל העולם מה אפשר לעשות בעיר שסבלה במשך שלושים ושתיים שנה ממצב ביטחוני קשה, והוא לא עשה את המהלך ההיסטורי הזה. פעם סבלנו ממטחי קטיושות ואחרי היציאה מלבנון סבלנו ממטח ביטוליי תקציבים ופגיעה בעיר. בעיר הזאת יש משהו מיוחד כנראה, אף אחד לא יוכל לשבור אותה", אומר יגאל. ולכך אפשר להוסיף שקריית שמונה כל כך מיוחדת שאפילו הפוליטיקאים שאמורים לעשות לה טוב, גם הם לא יכולים לשבור אותה, בינתיים. "צריך יהיה להתאמץ כדי לקלקל את המערכת שאני משאיר", וכמה שהוא צודק…