אומרים ש'מאה חכמים לא יוציאו אבן שזרק טיפש לבאר' ומאידך, 'מיליון תמימים לא יוציאו אבן שהשליך חכם אחד לבאר'
השבוע התקיימה מסיבת פרידה לפרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה. מסיבת הסיום לכשעצמה, מבורכת כמובן, אולם היות ומדובר באחת מחבורת האליטה בישראל, התקשורת, כן התקשורת, העצימה את מסיבת הפרידה, מינפה אותה בעזרת נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרון ברק.
עוד במהלך המסיבה(!) דאגו ה'עיתונאים' להביא מדבריו של ברק על דאגתו הרבה מאיום החורבן של מערכת המשפט.
כמובן, שההפקה נעשתה בתמימות ועל פי כל הכללים העיתונאים הנהוגים.
אלא, שחבורת הצדקנים מצקצקי הלשון והעושים 'פנים מופתעות' שכחו שבמדינת ישראל חלה התפכחות מהתמימות והציבור הישראלי הפך לביקורתי יותר, לדעתן יותר, בקיצור אינו יותר ממשפחת האווזים לפיטום המחדירים להם מזון באמצעות האלמנט…
עם כל הכבוד לחבורת המשפטנים המלומדת ובראשם ה'כהן הגדול' אהרון ברק, צריך להזכיר ולומר שאת החלוקה בין החרדים לשלטון החוק והמסוכנים לשלטון החוק יצר, בנה וטווה אהרון ברק בהיותו נשיא בית המשפט העליון. המושג 'אקטיביזם שיפוטי' הוא פרי המצאתו, ברק טווה רשת של כללי משחק שבכל מצב ידו וידיו של השותפים לתרבותו-אמונתו יהיו על העליונה.
בעקבות קמפיין האימים נגד כל מה שהוא 'יהודי-ציוני-ישראלי, והשונה מתרבותו, שונה מתרבותו של אהרון ברק, הוא חשוד אוטומטי כפוטנציאל נגד הסדר הציבורי, מבנה החברה והשלטון, בקיצור, קניבל בחסות מדינת ישראל.
אני מוכן להניח את ראשי מתחת לגיליוטינה ולומר שכל מי שנמצא במחנה הנגדי של אהרון ברק וחבורתו, אינו פחות חרד לשלטון החוק, אינו פחות רוצה בשלטון נקי משחיתות ואינו ישן טוב אם חלילה בעלי שררה מבצעים פשעים נגד אזרחי מדינתם. אלא מה, ברק בערמומיותו לא בא בניקיון כפיים ואמר ממרומי כסאו הרם שיש כאן שתי תרבויות ויותר וזכות קיומן שווה לתרבותו שלו. ברק לא אמר שכללי המשחק והחוקים בדמוקרטיה הישראלית נגזרים בכנסת ישראל, הרשות השופטת. מה שהוא עשה, הוא קבע את כללי המשחק, הוא שרטט את גבולות המגרש המשפטי-תרבותי והוא דאג להטמיע אותם ביד ברזל ובחן אירופאי מתנשא על כלל מערכות חיינו במדינת ישראל.
אז זהו, פרופ' אהרון ברק נשיא בית המשפט העליון לשעבר. זה נגמר. לא לגמרי, אבל אנחנו בדרך הנכונה במובן שסוף-סוף אחרי שבעים שנות הרצה למדינה הניסית הזאת מתחילים להפריד בין תרבות ובין חוקי המדינה, בין מוסר כפול ומשולש בין אוכלוסיות שונות שמפעילות זרועות החקירה והאכיפה (דין אחד לרות דוד ושות' ודין אחד לעמך).
המערכות בישראל נכנסו למקצה בו הם מאפסים ומכיילים תובנות זרות ותרבויות שבינן ובין תרבותנו יש את ההעתקה שלהם מאיתנו, ולא ההיפך. לא עוד התנהלות לפי כללים, שהינם תרבותיים, במסווה של חוקים, שהושתלו בראשיהם של ממשיכי דרכו של אהרון ברק.
עכשיו, כשהמהפכה הזאת החלה, חובתנו היא קודם כל לערכים הבסיסיים והמיוחדים של עם ישראל מאז מעמד סיני.
עכשיו, צריך לחוקק חוקים כמשמעותם וכמטרתם לנהל את הסדר החברתי במדינת ישראל, ולא להשתמש באלמנטים תרבותיים ואידיאולוגיים במסווה של חוקים.
העובדים מתגעגעים לאמיר פרץ שאמר 'והעובדים' והתכוון לכך
האמת, כאשר הגנרלים (אשכנזי, יעלון וגנץ) יסדו את המועדון הייתי מעט במתח מפני הבלתי נודע ומהחשש שיותר מאגו אחד במועדון זה מקור לצרות שהציבור ישלם את מחירו.
השבוע, מה זה נרגעתי.. אפילו התחלתי לצחוק. לא לאידם, אלא מהשלומיאליות בה התקבצו כל מיני 'חיות' בתיבת נוח המוזרה הזאת.
בניגוד לתיבת נוח המקורית בה כל יצור ידע את מקומו והתנהג בהתאם, בתיבת נוח של אשכנזי-יעלון-גנץ זה נראה בדיוק כמו 'מגדל בבל'.
מה זה הדבר הזה. אסף זמיר אומר משהו, וחברו ראש מועצת הנגב אומר דברים הפוכים (מוכן להחזיר את שער הנגב לחמס), מיכאל ביטון אומר משהו, ויועז הנדל בכלל מרחף בעולמות עליונים.
והשיא (בינתיים) הוא הרמטכ"ל של העובדים, אבי ניסקורן.
לחברה הצעירים נספר שהמושג כלנתריזם כדי לא להלאות אתכם בסיפורים, הבאתי את שכתוב בויקיפדיה: "כָּלַנתֶריזם הוא מונח גנאי בשיח הפוליטי על שמו של רחמים כלנתר, חבר מועצת עיריית ירושלים בשנות החמישים. הביטוי מתאר מצב של מעבר של חבר כנסת או חבר מועצת רשות מקומית מסיעה אחת לאחרת תמורת טובת הנאה פוליטית", עד כאן הציטוט מויקיפדיה.
נחזור לרמטכ"ל העובדים ניסנקורן.
מעשהו של רחמים כלנתר מחוויר ומתפוגג לנוכח מעשהו של ניסנקורן יו"ר ההסתדרות. מכמה טעמים: נתחיל בחשובה שבהם. את שיא השחיתות הציבורית מאפשרת חבורת צדקנים שעל דיגלה חרטה (ברטה) את …המלחמה בשחיתות. בני גנץ עושה 'מעשה זימרי ומבקש שכר כפינחס'. לא ייאמן עד כמה במפלגת 'כחול לבן' (חוקן לישראל) חושבים שאנחנו שרוטים עמוק. הרי, אם גנץ לא היה מזמין-סוגר-חותם עם ניסנקורן הסכם המאפשר לו להפנות עורף וישבנים לציבור העובדים שרק אתמול התגייס לבחור בו כדי שייצג אותם, מעשה הנבלה לא היה בא לעולם. יתרה מזאת, הפוליטרוק ניסנקורן הפקיר, כפשוטו את ענייניהם של מאות אלפי עובדים בישראל לגורלם תמורת 'סידור עבודה אישי'. כך זה נראה, וכנראה כך זה נעשה.
זה היה הראשון. נמשיך, כוכבת המסך הקטן מיקי חיימוביץ' עדיין מרחפת מעצם 'הצעת הנישואין' של גנץ וכניסתה לעולם הפוליטי, שהיא ממש לא מכירה.
הח"כית לעתיד, ברשימת 'עתיד' 'תלם' ו'חוק… לישראל' התראיינה ואמרה את הדבר הבא "צריך להשאיר את הגז באדמה". בהתכוונה לשאיבת הגז מ'לוויתן'. מלחמת עולם בישראל על הגז, והגברת מבריקה עם רעיון של 'להשאיר את הגז באדמה…'. ועוד.
הייתי בהלם. מיקי חיימוביץ' נשמעה כסוג של חייזר. "לא ראיתי ולא התעניינתי בפוליטיקה". גברת חיימוביץ', אנחנו חיים במדינת ישראל… שבע שנים את מנותקת?! את רצינית?!
אכן את ייצוגית, כוכבת, אבל כמגישת טלוויזיה, לא כאשת ציבור, פוליטיקאית ואפילו לא כ'פעילה חברתית'. הניסיון לעשות טרנספורמציה לפוליטיקה ועוד כ'האישה הראשונה' (במקום ה…7) עם מצע שבעיקרו צחקוקים וירידה על המראיין וכל משפט שני 'אני הגשתי את החדשות אני ואני' לא הופכים פוליטיקאית, שלא לומר מדינאית, מיקי.
'בזכות' החומרים הטובים שסיפקה מיקי חיימוביץ' השבוע, נסתפק בהם ונשאיר משהו לשבועות הבאים…
הטוענים לכתר
אין מנוס אלא להשוות בין ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו ובין הטוענים להדיחו ולרשת את מקומו.
מטבעי, איני אוהב לעשות השוואות בכל תחום שהוא בחיים, אולם, כאשר מדובר על החיים עצמם, על דיני נפשות, אי אפשר שלא להשוות.
נתחיל בבנימין נתניהו ויעלון. הראשון ראש ממשלה שמינה את יעלון לשר הביטחון. התנהלות בלתי הולמת של האחרון, יעלון, הביא לסיום תפקידו. יעלון לא יכול להוביל, ואכן פורמאלית אינו מוביל.
בנימין נתניהו וגבי אשכנזי. הראשון ראש ממשלה ואשכנזי רמטכ"ל תחתיו ותחת שר הביטחון אהוד ברק. 'מסמך הרפז' ירד אולי מכותרות העיתונים, אך יותר מסביר להניח שישוב ויופיע במפץ בהמשך.
ואחרון מבין הרמטכ"לים שהוא הראשון מבניהם להחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו, בני גנץ. לאור החשיפות ההולכות ומעמיקות ביחס לגנץ, אפשר לומר בוודאות שגנץ גובר על נתניהו בפרמטר אחד, הגובה. אבל זה לא קנה מידה להצלחה, ע"ע דוד בן גוריון.
יש עוד רמטכ"ל אחד, רמטכ"ל הפועלים אבי ניסנקורן, אבל בואו נעצור כאן, זה לא מדור סטירי.
