יש לנו אנשי צבא, פוליטיקאים ושופטים שיודעים הרבה, אבל לא יודעים כלום & כאילו שכל העולם פועל על פי תורת ישראל והצדק המוחלט & הנחמה תהיה רק אם הלקח ילמד לעתיד & תם ולא ונשלם
שלשום הכריע בית הדין הצבאי שהחייל אלאור עזריה אשם בהריגת המחבל בחברון.
מאז שהפרשה פרצה לפני כתשעה חודשים נמנעתי מלהתייחס לנושא.
מדוע לא להביע דעה?! כי על פי הבנתי, דעה במהותה חייבת להתבסס על עובדות והעובדות כפי שפרצו לתודעה היו עקומות, וטמאות מהרגע הראשון. זה התחיל בעובדה שאויב ישראל, צלם פלסטיני צילם את האירוע, 'צָלָם' שבנסיבות אלה הפך את המצלמה של 'בְּצֶלֶם' לנשק קטלני במיוחד. מניעיו של המחבל הפלסטיני לא היו ואינם 'חקר האמת' אלא, פגיעה שתהיה אנושה ביהודים, בישראל ובצה"ל.
בזמנו כתבתי כאן, שיש לאסור שימוש במצלמות בידי מעורבים במאבק הישראלי-פלסטיני היות והמצלמה הפכה לנשק קטלני יותר מהאבן ובקבוק התבערה.
זה המשיך, בצורה מוזרה בשיקול דעת לקוי של שר הביטחון משה יעלון, שזו לא הפעם הראשונה ששיקול דעתו מסבך את ישראל. להזכירכם, שנים לפני פרוץ 'מלחמת לבנון השנייה', כאשר החיים בקרבת הגדר עם לבנון הפכו בלתי נסבלים והתקריות הלכו והחריפו, פסק הרמטכ"ל משה יעלון שלא צריך להגיב להתגרויות, או בשפתו 'תנו להם שיצעקו עד שהנשק שלהם יחליד'. הציטוט הוא מן הזיכרון, אך רוח הדברים מדויקת.
התבטאותו האומללה של יעלון הביאה לאפקט הדומינו שכבר אי אפשר היה לעצור וגרמה לפוליטיקאים לא מעטים לקפוץ ראש לתוך שלולית הבוץ והמים העכורים כדי לצוד איזה זנב של סרדין.
ההתבטאויות הללו הן-הן הבעיה, ולא העמדה שהציגו.
לעניות דעתי, המשפט, ובעיקר כל מה שקרה מהרגע שהדי הכדור הבודד נדמו, שייך לעולם הטמטום ולכל מי שהיה לו יד ורגל בו.
ה'חגיגה' הזאת הזכירה יותר מסיבת טבע וסמי הזיה ברמות. אומנם, החוגגים נמצאו בטבע אך סמי ההזיה הנחו אותם כמו שרק סמים יכולים להוביל אותך.
והשיא, שיא השיאים, המשפט. רגע, לא לקפוץ.
אחרי כל מה שקרה, המקום האחרון שבו היה צריך להמשיך ולעסוק בנושא היה בית הדין הצבאי.
בתי הדין הצבאיים חרוטים בתודעת הציבור בדרך כלל בהקשר של מחבלים-רוצחים מקרב אויבנו. ברגוטי, הוא דוגמה בולטת של מחבל-רוצח שנשפט בבית דין צבאי למספר מאסרי עולם.
הארכי-רוצחים האלה הם דייריו הקבועים של בתי הדין הצבאיים, ונכון שגם חיילים נשפטים בבתי דין צבאיים, אבל התודעה התודעה…
המריחה של המשפט לאורך חודשים ארוכים והפיכתו למעין ה'אורים ותומים' של הצדק הישראלי, הפכו לנשק לגיטימי בידיהם של אויבנו נגדנו.
מעבר לנזקים שגרמו ואת מחירם נשלם עוד שנים רבות, הוא הוסיף שמן למדורת הפילוג בתוכנו.
והשיא היה שלשום עם הקראת פסק הדין במהלך של כשלוש(!) על ידי אב בית הדין. שלוש שעות כל רשתות הרדיו, אתרי האינטרנט והטלוויזיה, שידרו בשידור חי כל מילה, כל פסיק ונקודה. זה היה מתנשא, מבזה ופטרוני ברמות שלא ידענו בעבר.
טירוף מוחלט של מערכת משפטית טיפשה שאולי יש לה שופטים חכמים וידע נרחב במשפט צבאי, אבל שופטיה אפילו לא מכירים את החלק החמישי של ה'שולחן ערוך', השכל הישר.
לסיכום. חיפשו צדק, ויצאו צדקנים. חיפשו אשם, וכולנו יצאנו אשמים בעיני מי שממילא רואה בנו מועמדים קבועים לשחיטה.
חבל, חבל, חבל.
על מי אתם עובדים בערוץ 2?!
כשאומרים 'עיתוי אומלל', מתכוונים לסדרת הכתבות ששודרה השבוע בערוץ 2 על חוליי הגליל והצפון & יתכן מאוד שאם חלק מהנושאים היו משודרים לפני, חולי הסרטן לא היו צריכים להיטלטל להקרנות עד רמב"ם או לחכות לרופא מקצועי חצי שנה
השבוע הייתה סדרת כתבות בערוץ 2 על המצוקה בצפון. כן, אני יודע שהרוב המוחלט התמוגג לצפות בחומרים שהציגו הכתבים, ציקצק בלשונו, סינן מספר משפטים כלפי הפוליטיקאים המקומיים והאשים אותנו, את עצמם.
סליחה, אבל מה בדיוק היה חדש בכתבות שמישהו כאן לא מכיר, לא חווה על בשרו או סובל ממנו גם ברגעים אלה?!
מה?! שערוריית הבריאות (החולי) בצפון?! סליחה?! הנושא הזה לא יורד מהכותרות זה מספר עשורים. תעסוקה?! גם נושא זה לא יורד מסדר היום הציבורי מאז שאני זוכר את עצמי.
יוקר המחיה?! נו באמת, היינו צריכים כאן בקריית שמונה את 'המחאה החברתית' של 2011 כדי לדעת שאנחנו משלמים ביוקר על כל מוצר ומוצר שאנחנו קונים, כולל תוצרת חקלאית הגדלה כאן בגליל בישובים החקלאיים?!
אם מישהו באמת ובתמים היה זקוק לסדרת הכתבות הללו כדי לדעת ולהכיר את כל החוליים הללו, אז באמת מצבו קשה עד בלתי הפיך.
ולעניין. עורכי החדשות של ערוץ 2 הפגינו טעם רע במיוחד של ציניות כאשר החליטו להעלות את הכתבות הללו דווקא עכשיו. ומדוע? שנים שהנושאים הכאובים האלה מחכים לאוזן כרויה מצד התקשורת הארצית ובראשם ערוץ 2, וכלום, שום דבר. התעלמות כמעט מוחלטת מכתבות שיציפו את הנושאים הללו. מתי לאחרונה התקשורת הזו התייחסה לבעיותיו של הגליל ברמת חדשות שוטפות, להוציא פשע, אונס ורצח?!
עלינו ואנחנו עולים לכותרות רק בהקשרים שליליים. לא זכינו שהתקשורת ובראשם ערוץ 2 יהיה לידנו-איתנו בכל המאבקים הקיומיים במהלך השנים: היכן הייתה התקשורת כאשר חולי סרטן עד עצם היום הזה נוסעים להקרנות ברמב"ם? היכן התקשורת במאבקם של החקלאים בנושא קיצוץ מכסות המים והעלאת המחירים? עוד בחקלאות, היכן הייתה התקשורת במאבק על מכסות הביצים ומחירי הגזל שמשלמים לחקלאים עבור פרי עמלם?!
עוד בנושא הבריאות הרגיש והכאוב. היכן הייתה התקשורת המסחרית במאבק נגד עריצותו של שר הבריאות בסגירת המוקד הרפואי, זו השנה השלישית?! השר ליצמן הפך ליקיר התורן של ערוץ 2, עד שימאס לעורכים ממנו…
לכן, הכעס והעלבון הציפו אותי לנוכח הכתבות השבוע כי הן באו אחרי שהממשלה הציגה את תוכנית ה-15 מיליארד שקלים לצפון. כאשר הכל היה גמור וסגור.
ערוץ 2 עובד בשביל ערוץ 2 והרייטינג ולא עבור האמת, הצדק והאינטרס הציבורי הרחב של תושבי הגליל והצפון.
אנחנו מחפשׂים תקשורת שתלווה את המצוקות, הכאב וחוסר הצדק של התושבים בדרך לפתרון, ולא תעשה סיבוב רייטינג עלינו.
נ.ב
אין, ולוּ אבק של טענה כלפי הכתבים: גיא ורון, יוסי מזרחי שעשו את עבודתם העיתונאית.
