התעללות בחסרי ישע בכלל ובילדים בפרט, היא אחת מהפשעים הבלתי נסלחים. אילו המקרה האחרון של 'גן הזוועות' היה מהראשונים, אפשר היה לתרץ, לצקצק ולומר 'וואו! לא ידענו'. אבל מה קורה שפעם אחר פעם מתגלים סיפורי זוועה, והמדינה, מסיבות בלתי ברורות עומדת חסרת מעש פושעת ואינה מספקת את הפתרונות המתבקשים?! כיצד מסוגלים חברי כנסת ישראל, במיוחד האימהות שביניהם (גם האבות, הסבים והסבתות) להניח את ראשם על הכרית כאשר הם יודעים שדברים כאלה מתרחשים? השכל לא תופס, ואם הייתי מוכן להתפשר על עמדה כזו או אחרת בנושאים פוליטיים, הרי שבנושא הזה אין פשרות, רק 'יקוב הדין את ההר'.
פעם אחת, ממש פעם אחת הייתי רוצה לראות את ח"כינו מתעלים על עצמם ומחוקקים חוק ברור, בהיר וסגור מכל פינותיו, שגם עו"ד בסדר גודל אלן דרשוביץ' לא יוכל להוציא מתעללת בילדים שלא בישיבה ממשוכת בבית הסוהר. פעם אחת, ח"כים נכבדים, תעשו משהו שאין לגביו שטיקים, טריקים וקריצות לעבר ה'בייס' שלכם.
נ.ב ח"כ ד"ר יפעת שאשא-ביטון, בקדנציה הקודמת, בהיותה יו"ר הוועדה לזכויות הילד, קידמה את 'חוק המצלמות' אשר אושר, לא לפני שכנפיו קוצצו.
חוק המצלמות היה צריך להיות מופעל מיד, ולא לאחר התשה ומריטת נוצות על ידי בעלי עניין שהם לא הילדים והוריהם. העניין הזה כואב ומעצבן כאחד. הציניות בה כל אינטרסנט מושך את השטיח מתחת רגליהם של אלו (הילדים הקשישים) שזקוקים להגנת החברה באמצעות חברי הכנסת והממשלה.
איני מקנא בהורים שילדיהם היו קורבנות וטרף קל בידי גננות, סייעות ומיני מפלצות, שבידיהם הפקידו את היקר מכל, את ילדיהם.
מדוע אנחנו רוצים שנתניהו ימשיך לשאת בתואר 'ראש ממשלה'?!
המוסר הכפול והרב-פרצופיות היו מאז ומתמיד הנשק של מי שלא יכול היה להשיג את מבוקשו בדרך המלך ולפי כללי המשחק שחוקקו, טרם המשחק.
הדוגמה הבולטת היא מה שקורה היום. יכולים להפגין (המפגינים הפוליטיים, לא הכואבים והדואבים) מהיום ועד הגשם הראשון, לעמוד בצמתים, על גשרים ואפילו לכבוש את ה'אוורסט' כדי להשיג את מבוקשם הפוליטי, זה לא יעזור.
את מה שהם מבקשים משיגים אך ורק בקלפיות, כמו שעשה בנימין נתניהו שלוש פעמים ברציפות בקלפיות.
העובדה שהם צועקים, עושים מייצגים, מתנהגים כאינטליגנטיים ו'בני תרבות', אינה רלוונטית לעניין.
בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה לא בגלל עיניו היפות, לא בגלל אישתו שרה ותתפלאו, גם לא בגלל בנו יאיר. הוא ראש ממשלה כי רוב העם (כן, רוב העם, רצה בו כראש ממשלה על פי השיטה הקואליציונית).
מדוע רצו ורוצים בו?! אומר זאת בתמצית (יחסית). נתניהו מביא לידי ביטוי את רצונם של המפלגות השמרניות (ליכוד, חרדיות וגם 'כחולבן' והפלג הפרקטי של 'העבודה' פרץ ושמולי) בכל הקשור להגדרת ישראל כ: מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה המתנגדת ופועלת כנגד 'מדינת כל אזרחיה' ומאמינה שמדינת ישראל הינה פקדון במתכונתה זאת להעביר לדורות הבאים. זה בקווים כללים.
מפלגות השמאל: מר"צ, המשותפת, 'יש עתיד' וליברמן נמצאים, פחות או יותר, ברמה כזו או אחרת בצד השני.
זה כל הסיפור על רגל אחת.
נתניהו, תוך פשרות וויתורים מתבקשים, 'מספק את הסחורה' הזאת.
ההתנהלות של הממשלה, בגדול, היא על פסי הרכבת הללו. לא למדינת כל אזרחיה, כן למדינה בעלת סמלים ומאפיינים יהודיים בולטים והכרה בעובדה שהמדינה היא פקדון שחייבים להעבירו הלאה, בכמה פחות נזקים ושינויים ממה שהוזכר.
איני מאמין שמתנגדיו של נתניהו שונאים אותו בגלל שהוא נתניהו, אלא בגלל שהוא ראש הממשלה שמביא לידי ביטוי מדיניות שהיא הפוכה ממה שהם היו רוצים.
אלא מה? הם מזינים את עצמם בכמויות מסחריות של שנאה עד שהם עצמם שוכחים את מה שהיה עליהם לשנן אנחנו רוצים את התפקיד (ראשות ממשלה) לעצמנו ולא 'לחסל' את מי שמפריע לנו להגיע לתפקיד (נתניהו).
נכון שהטמפרטורה עולה, נכון שהיצרים מתלהטים, נכון שיש חבר'ה שמנצלים את המצב 'לעשות שמח' עם קצת חומרים כימים, אבל זה עד שיבוא הגשם הראשון וישטוף הכל.
אז יש לנו סבלנות. השאלה היא אם לכם יהיה כח עד הגשם הראשון?
שובם של בלוני הנפץ
השבוע נזכרתי בתמונה האלמותית בה עומדים: יאיר לפיד, משה יעלון, גבי אשכנזי ובני גנץ עם גבם לשרפות בעוטף עזה ולפיד מצהיר 'כשאנחנו נהיה בשלטון וירו מעזה, נגיב בעוצמה וכו".
אז הנה, השבוע שבו הטרוריסטים לשרוף את השדות בעוטף עזה, וביתר שאת, שלחו בלונים עם אצבע משולשת לאוויר ואנשי כיבוי אש וחברי הקיבוצים רצו משרפה לשרפה, ומי לא בא? לפיד וגנץ. לפיד נותר לשחק במשחק האהוב עליו בארגז החול (אני אהיה ראש ממשלה…), יעלון מאבד את מעט הכבוד שעוד נותר כלפיו באמירות מביכות כלפי ראש הממשלה ורק אשכנזי וגנץ אומרים את מה שאמר שנים ראש הממשלה נתניהו. פשוט עשה טרנספורמציה למציאות המורכבת אל תושבי מדינת ישראל.
ואם אתם שואלים, מדוע מעמדו ויוקרתו של הפוליטיקאי הישראלי בשפל המדרגה, תזכרו בתמונה מעוטף עזה ובעיקר תמשיכו להקשיב לשטויות שמנפק יאיר לפיד מועמד הדמה לראשות הממשלה.
מה קורה כאשר עיתונאי 'הארץ' מביא את האג'נדה שלו לרשת ב'?
בפינת התקשורת/פוליטיקה, הפעם העיתונאי חיים לוינסון.
עיתונאי מוכשר, המעמיד את כישוריו לשירות אג'נדת השמאל, לא רק בעיתון בו הוא כותב 'הארץ' (אל-ארד) אלא גם כאשר הוא מתארח ברשת ב' של תאגיד השידור הציבורי.
מידי פעם יוצא לי להאזין לקטעים מהתוכנית בה הוא מופיע לצידו של ירון דקל, ובכל פעם אני משתומם מכישורי ההטיה כאשר הוא מראיין אנשי שמאל (ליטוף מפנק) ואנשי ימין, רחמנא ליצלן (ראיון אגרסיבי-חקירתי).
אתמול (חמישי) רואיין (נחקר) ח"כ ד"ר שלמה קרעי מהליכוד על יוזמתו לפסול את ראש הרכב השופטים במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עמדתו, כמה לא מפתיעה הייתה 'קיימו את ההנחיות שאתם (השופטים) מוציאים' שזה אומר אין דנים בתיקים שיש בהם ניגוד עניינים (בדרך כלל קרבה משפחתית, קרבה חברית או ייצוג לקוחות ע"י עורכי דין שהם עצמם נמצאים בניגוד עניינים). ח"כ קרעי מצא שהשופטת רבקה פרידמן-פלדמן הודיעה במסגרת ההימנעויות (ניגוד עניינים) שבמשרד המייצג עדי תביעה משמעותיים (אילן ישועה ועו"ד רלי לשם) עבד בנה העורך דין, מה שפוסל, לדעתו של קרעי את השופטת לשפוט את נתניהו, על פי הצהרת ההימנעויות שלה.
עד כאן הפרטים. נחזור למושא דברנו, חיים לוינסון. כאמור, במסגרת החקירה-ריאיון, שב לוינסון והיתמם אחרי כל תשובה שנתן קרעי. 'כן, אבל אני לא מבין מה הקשר?' היה מטבע הלשון שחזר על עצמו. כאילו שח"כ קרעי בחקירה (אתם כבר מכירים מהתמלילים של גיא פלג ואלעד גליקמן המודלפים המועדפים על הפרקליטות).
אודה, בדרך כלל בראיונות אחרים, מצליח לוינסון להביך, שלא לומר לגרום לאי נחת ובושה למרואייניו, אבל הפעם הוא נפל על 'אגוז קשה' במיוחד שעשה שיעורי בית והתמודד עם סגנונו של לוינסון בכבוד.
בסיומו של הריאיון הבנתי שח"כ קרעי יצא מחוזק יותר בתביעתו לפסול את ראש הרכב השופטים בשל ניגוד עניינים בוטה, מאשר הוא הגיע לפני הריאיון.
זה שנאמר 'באים לקלל ולקלקל ומוציאים מבורכים ומחוזקים'
