האם זה הכבוד המגיע למורים ולמחנכים של הדורות הבאים, שהשקיעו ממיטב שנותיהם וכספם כדי למלא שליחות חברתית ולאומית ממדרגה ראשונה, ומוצאים את עצמם כעובדי קבלן נטולי זכויות התואמות את הכשרתם וכישרונם? לאן הגענו?! האם לא מספיק המכה שקיבלו אותם מורים עם הפעלת הרפורמה שנכפתה עליהם כנגד כל הגיון של בר דעת, פרט לזה של האוצר וצרי העין? מתי יפנימו כל "גדולי הדור" למיניהם, שמורה הוא לא פועל יצור ולא פועל ניקיון, עם כל הערכתי אליהם.
איך יתכן שמורה יהיה "כלוא" בבית הספר שלושים ושמונה שעות בין כותלי בית הספר עם שעות פנויות באמצע שלא נחשבות? תוסיפו על כך ישיבות אין סופיות, כלליות, פדגוגיות ולא מתוכננות בשעות לא שעות, או לפי גחמותיהם של מנהלים מסוימים, ותקבלו תמונה בכלל לא ורודה של חייו של המורה המצוי. ואני שואל: האם למורים אלה אין ילדים, בעל או אישה או "סתם" משפחה? הרי עבודתם של מורים נמשכת גם בבית בהכנת שיעורים ומבחנים! וכאילו שזה לא מספיק, הורים שמתקשרים אליהם בערך בסגנון הזה: "אני מקווה שאני לא מפריע לך"…לך תגיד להם שזה כן מאוד מפריע… אם כאלה הם פני הדברים, מי בכלל מעוניין לעסוק בהוראה? אלא אם כן הוא מזוכיסט מלידה.
האם לא כדאי להיות סתם פקיד או עובד מפעל שעובד את הארבעים ושתיים שעות שבועיות ויוצא לחופשי ללא כל מחויבות מצידו? אם אותם גורמים "חשובים" שמניתי למעלה, חושבים שתצמח תועלת מהרפורמה, הם טועים בגדול כי המורים הפכו לעבדים. אמנם זה לא נעים לשמוע, אבל זאת האמת-המרה כי אני לא מכיר עובד המביא תועלת לעמו, כשכופים עליו תנאים בלתי נסבלים שכאלה. נכון, הוא צריך להתקיים, אבל השחיקה כה גדולה שכדאי לו לחפש תעסוקה אחרת במקום לחכות לצלצול הגואל בסופו של יום יחד עם תלמידיו. דבר אחד בטוח, האוצר ניצח על השולחן הירוק אך בטוח שיפסיד על הדשא. זו דעתי, נחייה ונראה.
יוסי פרטוק
הערת המערכת: הכותב הינו מורה ותיק ואהוד בגמלאות שהעמיד דורות רבים של תלמידים.
