רואה הקול/ דוד ממן
פרות קדושות יש רק בהודו.
אחרי האליפות ההיסטורית וההיסטרית אחרי החגיגות עת התפזר אבק הקרב בין שרצקי לרב"ש נחת כאן גילי לנדאו. לכולם היה ברור שהשידוך הזה לא עובר ברסקו. לנדאו לא התחבר לשחקנים בכל המובנים. למרות התוצאות הטובות במוקדמות ליגת האלופות הגיע זמן הלחם והחמאה, ליגת העל. פתיחה מבטיחה (ניצחונות מול בית"ר ומול מכבי חיפה) עם כדורגל ירוד ברמתו היה ברור ששש נקודות משש אפשריות הם חרב פיפיות. הקבוצה נראתה רע מאוד ולנדאו המשיך לעשות את כל הטעויות בדרך חזרה לתל אביב. זה החל מול בטה בקרב על ליגת האלופות עת עלה עם מערך הגנתי מובהק מה ששיבש את תבנית המשחק של קריית שמונה, והגרוע מכל היו שחקנים שלא סיפקו את הסחורה המשיכו לשחק ומי שהביא לשינוי חיובי חזר אוטומאטית לספסל. כל ספורטאי שעוסק בתחרות יודע שזה הגרוע מכל. כל התחלואים התגלו מול בית"ר ומכבי חיפה אך אלילת המזל האירה פנים וזה נגמר טוב. עד שהגיעו היהלומים מנתניה שריסקו את חניכיו של לנדאו והבלוף התגלה במלוא מערומיו. במשחק הזה גם נפל דבר, האוהדים הביעו את שאת נפשם הן מהמאמן והן מצורת המשחק.
הכתובת על הקיר
המפגש בין שרצקי ללנדאו היה על מסלול של התנגשות. שרצקי גם לא אהב את הסינון והבין שאין מנוס מפרידה ועדיף מוקדם ממאוחר שעוד ניתן להציל את העונה. התבוסה מול מכבי תל אביב רק חידדה את הכאב והפער הגדול בין אשתקד לעונה זו, אין מאמן על הקווים. מי שלא דבק בעקרונות הספורט לא יכול להיות מאמן. התיקו מול בילבאו בליגה האירופאית שוב הבהיר, מזל יש בשפע עם שוער גדול, כדורגל לא ממש. שם גם ביקש לנדאו להשתחרר, הנסיעה מתל אביב צפונה קשה לו.
לפני ליון, במשחק השני בליגה האירופאית, הוטלה הפצצה, ברק בכר נזרק למים הסוערים. לנדאו כבר היה על כביש 6 אחרי ששרצקי הבין שזה לא עובד יותר. השינוי הגיע מהר מאוד, וברק הוכיח שמי שלא טוב, יש ספסל, זהו מקום טוב להתאושש. רק חבל שזה נגמר בהפסד בתוספת הזמן.
דרך חדשה
זו הייתה יכול להיות פרמיירה מתוקה עבור ברק בכר כבר במשחק הראשון. עופר מזרחי נחת לקדנציה שנייה להיות עוזר שמביא את תעודת הפרו. אבל את המושכות יוביל בכר. 9 שנים בקבוצה יעשו את ההבדל, הוא מכיר את כל השטיקים של כולם ומי שלא יספק את הסחורה יישב בצד, שמות יש רק בתנ"ך.
עכשיו חובת ההוכחה על כולם, יוצאים לדרך חדשה, זה הזמן לכדורגל חיובי עם מחויבות, יותר נמוך אי אפשר לרדת. מבחן
