שאלתי אחדים מהם, הידועים באהדתם לקבוצות ה"גדולות", קרי הפועל תל-אביב, מכבי תל-אביב ובית"ר ירושלים, על פשר נטייתם לתופעה המשונה הזאת, בעיני לפחות. תשובותיהם הדהימו אותי לא פחות. "זה העיניים שלי!" "זה החיים שלי!" "אני נוסע לכל משחק!" "אני קניתי שתי מניות של הקבוצה!" ועוד תשובות מהסוג הזה…
אני ידוע כלוקאל פטריוט, ואף שיש לי ביקורות לא מעטות על התנהלותם של קברניטיה ולא רק, אני משתדל להציג את עירי תמיד באור חיובי כלפי חוץ. וכך חשבתי שינהגו אותם אוהדים תושבי הקריה, ביחס לקבוצת עירם. אמנם אומרים שהאהבה היא עיוורת, אבל השאלה היא, ביחס למי? למרות אהדתי לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה, לא יעלה על דעתי לתמוך בה, אם היא לדוגמה, תשחק נגד עירוני קריית שמונה. בעיניי זאת תחשב כבגידה במשפחה.
אולי עשרת ימי תשובה, יחזירו את אותם האוהדים למסלול ההגיוני של "עניי עירך קודמים"… מי יודע? הרי הכדור הוא עגול…
הידיים ידי עשו
האם שקרים והטעיות מכוונות הם חלק בלתי נפרד ממסחר ושיווק? כנראה שכן, חד משמעית!
מה לא עושים בשביל הכסף? בשני מקרים, שבוע אחרי שבוע, נתקלתי בתופעה מכוערת של פרסומים מטעים בעיתונות. הראשונה של חנות לדברי חשמל שמציגה בדף
הפרסום שלה בין היתר, קומקומים חשמליים במחיר של כמאתיים שקלים. הבנאדם הגיע למקום וניגש ישר לאותו קומקום שמצולם בדף הפרסום אבל המחיר שהודבק עליו היה חמש מאות שקלים! הוא חשב שהוא הולך לעשות עסקה משתלמת מאוד עבורו. הוא ניגש למנהל החנות וביקש את הקומקום המפורסם, אבל כאן ציפתה לו הפתעה מאוד לא נעימה, נאמר לו שהתמונה המופיעה על עמוד הפרסום, היא 'להמחשה בלבד!' ומראה לו בתרועת ניצחון את הכתוב בתחתית העמוד. אם כך, הקשה הקונה על איזה קומקום מדובר? ואז המוכר מראה לו קומקום מאותה חברה, אבל צורתו שונה לגמרי מהראשון ונראה מאיכות פחות טובה. בלי לומר מילה הקונה הסתכל לו בעיניים ויצא כעוס מהחנות ופלט בין שיניו, 'רמאים!'
במקרה השני מדובר בדבר פעוט יותר אבל באותו סגנון. עטי כתיבה מסוג מסוים, וכרגיל, "התמונה רק להמחשה". העט שבתמונה עולה פי שניים! ירצו יאכלו לא ירצו לא יאכלו,
כך זה אצלנו. אגב, מי שיפנה לבית המשפט על מיקרים דומים, עשוי לזכות בהם בגין נזק לצרכן. ישנם פסקי דין בנדון.
יוסי פרטוק
