על מה חוגגים?
סוכות הוא החג האחרון לפני "אחרי החגים". לא כולם זוכרים, אך חג הסוכות נעשה זכר ליציאת מצרים. למרות שיציאת מצריים מתקשרת לכולם דווקא בפסח, אנחנו חוגגים את סוכות דווקא בחודש תשרי מהסיבה שזה הרבה פחות קל. בפסח, באביב, נורא כיף לצאת החוצה, לשבת בסוכות, להתענג ממזג האוויר הנעים. אבל עיקר האתגר הוא דווקא עם תחילת הסתיו. כשכולם נכנסים לבתיהם – עם ישראל דווקא יוצא החוצה לסוכות.
"בסוכות תשבו שבעת ימים. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו הדורות שלכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשהוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג – לא ציטוט מדוייק) – כשבני ישראל יצאו ממצרים הם כמובן לא הספיקו לבנות בדרך בתים אמיתיים, עם טמבור, איטונג, אלא הסתפקו בסוכות – בתים זמניים ללא גג אלא עם סכך (ומכאן השם סוכה), ולשם כך אנחנו מזכירים את המאורע. ישנו עוד אלמנט חשוב מאוד שמזכיר לאדם שכל העולם הזה הוא ארעי. אין אדם שחי לנצח, ולכן שיהודי יושב בסוכה, שזהו למעשה בית ארעי, הוא נזכר שכל התכלית שלו בעולם זה לא לשבת ולראות כוכב נולד ולאכול ספגטי מוקרם, אלא לקיים את התכלית שלו.
החג נקרא גם "חג האסיף", מכיוון שהוא נחגג אחרי איסוף תבואת הקיץ, כשחוגגים את ברכת היבול. מעבר לכך, מדובר באחד משלושת הרגלים (ביחד עם פסח ושבועות). כשבית המקדש היה קיים היה נוהג חלק גדול מהעם לעלות בחג לירושלים ולבית המקדש. היום קצת קשה לעכל את זה (היום אנחנו חיים על גלגלים, תחשבו פעם מה זה להגיע משכונת הורדים לירושלים, על גמל). האווירה הייתה אחרת לגמרי.
רגע לפני שרכבת החגים מגיעה לתחנה האחרונה, שווה לעצור לרגע של מחשבה ולנתח את חג סוכות. מסביב לכל הסוכות, ארבעת המינים וחול המועד , אנו רואים שני מצוות או יותר נכון ציווים שמנוגדים אחד לשני. הראשון: "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". והשני: "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". ההקבלה כאן קצת קשה להבנה, שכן אם אדם יוצא מביתו הנוח, למקום לא הכי טבעי, איך הוא יכול להיות שמח?
למה בסוכה?
כדי להבין את זה נביא סיפור נחמד:
איש עשיר הגיע לבקר את ה"חפץ חיים" והתרעם בפניו, כיצד הרב חי, והשתומם מהפשטות הרבה האופפת את חייו. המראה שראה לפניו – חדר מוזנח עם ריהוט מינימלי לא נתפס עם גדולתו ועוצמתו של הרב, שיכול בקלות להשיג כסף ולחיות ברווח.
החפץ חיים השיב לו בשאלה – "היכן אתה מתגורר כעת?" וסיפר לו העשיר שהוא חי במלון בקרבת העיירה, משום שהוא בתקופת של פגישות עסקים. החפץ חיים המשיל ושאל "כיצד נראה המלון?" ענה העשיר: "אני מתגורר בחדר שיש בו מיטה, ארון, שולחן וכיסא, וברשותי מזוודה קטנה ובה חפצים מעטים. אולם מקום זה אינו ביתי. אני מתגורר בו רק באופן זמני, ועל כן אין חשיבות רבה לשטחו המצומצם של החדר או לתכולתו". חייך ה"חפץ חיים" ואמר לו: "אף מקום זה, שאני מתגורר בו, אינו ביתי הקבוע. מתגורר אני בו רק באופן זמני".
ולכן עוד צריך לזכור שארעיות משמעותה זמניות, שייכות קיומית בלבד ולכן אותה תחנת מעבר למקום קבוע אינה חייבת להיות מפוארת, אלא יעילה, מספקת ומתאימה לצרכים.
אם תשאלו את רוב בני האדם הם חיים ומרגישים כאילו הם אמורים לחיות אלף שנים. אין מחר, אין זקנה, ואין גם את היום שאחרי. או לפחות זה מאוד רחוק. ולכן הם משקיעים מאמץ רב במרדף אחרי השגת כסף, בבניית בתים, נדל"ן, ריהוט וכו'. אותה התעסקות היא הצרה הכי גדולה שבאה אליו שכן הוא יהיה בעשרים שנות המשכנתא שלו (במקרה הטוב) במתח, בלחץ ובפחד שמא לא יוכל להספיק ולסיים את מה שחלם. אותו בית שאמור לספק לאדם קורת גג, פינה חמה ולמעשה אמור לשמש אותו, הפך כבר מזמן לסמל סטטוס ומעמד שאיתו ניתן להתפאר .
זה לא אומר שאדם צריך לגור במלונה, או לחפש בית קטן ודחוק עם כיור שבור, אלא בסה"כ אנו צריכים לזכור שהחיים כאן זמניים, ועל אף מצבה עדיין לא נכתב "גר בדירת פאר 7 חדרים, בשכונת הוילות", שכן הבית הסופי שלנו הוא קטן יותר, עשוי מאותו חומר ורק עם תאריכים ושמות שונים.
אנחנו רגילים לראות את העולם הזה כדבר ממשי, ואילו את העולם הבא כמשהו ערטילאי, הדורש מאמץ של אמונה כדי להתחבר אליו. לאמיתו של דבר, העולם שאנו חיים בו הוא הוא העולם הערטילאי, ארעי ולא נצחי, מחזה תעתועים סוחף, שיום אחד יגיע אל סיומו.
למה לשמוח?
ועכשיו נחזור לשאלה שאיתה פתחנו – איך ניתן לעקור אותנו מהבית לטובת סוכה ולדרוש ממנו להיות שמחים?
הגאון מוילנה טוען שהמצווה "להיות שמח" בסוכות היא הקשה ביותר בתורה, שכן לא קל להיות בשמחה תמיד (אגב הפירוש ל"אך שמח" הוא "רק שמח") ולכן הוא תוהה כיצד ישיבה בסוכה ונענוע ארבעת המינים יכולים לגרום שמחה. ובנוסף לכך, עוד מקשה ושואל איך ניתן לצוות על בן אדם שיהיה בשמחה? התשובה טמונה עמוק עמוק בעולם היהדות שכן, לעיתים נראה שהמצוות ניתנו לנו לעשייה מתוך לית ברירה ולא מתוך אהבה אך זה בדיוק ההיפך – אם אנחנו מגיעים למצב של עשיית מצווה מתוך חוסר ברירה ולא מתוך אושר ושמחה, כנראה שפספסנו את הכביש שמוביל לתכלית.
ההגדרות שיצרנו לעצמנו גורמות לנו לבלבול לא קטן. לעיתים אנו לא מצליחים להבדיל בין מצב רוח טוב (שבמגיע לאחר בילוי, אירוע משפחתי או אליפות של קבוצתנו האהודה) לבין שמחה אמיתית במובן הטהור והזך של המילה. שמחה שלא תלויה בדבר, בגודל הבית, במרקם הגג או בחוזק קורות הבית.
ולכן, דווקא כאן, דווקא בסוכות, כשלוקחים לנו את מה שכל כך ברור ושייך לנו – הבית, אנו אמורים לחשוב ולהבין היטב את המסר העיקרי של החיים הקצרים שלנו, ולדרג שוב את רמת החשיבות בחיים. ואם נשב בתוך הסוכה, נביט בכוכבים הקורצים מהסכך, ונחשוב על חיינו בצורה אחרת – כנראה שנזכה להיות שמחים.
למה ארבעת המינים?
יש לא מעט פירושים נפלאים ונשגבים לארבעת המינים בתורת הסוד (הקבלה, אם תרצו), אבל ברמת הפשט המינים מייצגים את החלקים השונים בעם ישראל. חכמי הקבלה אומרים גם שארבעת המינים הם כנגד ארבע האותיות של שם השם, אבל ברמת הפשט יש הסבר מקביל: באתרוג יש טעם וגם ריח, ולכן הוא מקביל ליהודים שיש בהם גם מעשים טובים וגם תורה (מה שנהוג לכנות, הדתיים האמיתיים). בלולב יש טעם, שהרי מדובר בחלק מעץ התמר, אבל אין לו ריח, והוא משול ליהודים שיש בהם תורה, אבל הם לא ממש שקועים במעשים טובים (מה שנהוג לכנות בעדינות, הדתיים הפחות שלמים). בהדס יש ריח אך אין טעם, והוא משול לבעלי המעשים הטובים שאין בהם תורה (כלומר, לא דתיים אך אנשים טובים בעליל), ואילו בערבה אין לא טעם ולא ריח. תבינו לבד למי היא מתייחסת. ועם זה, בסוכות אנו מאגדים את כולם ומנענעים אותם. גם זה בא לסמל, מעבר לפעולות המדהימות שהפעולה הזו עושה בעולמות העליונים, שלמרות הכל, ובזכות הכל – כולנו מאוגדים, כולנו ביחד. דתיים, חילוניים, מסורתיים, יאפים, רוחניים, פוליטיקאים, מי שתרצו.
למה אושפיזין?
אושפיזין פירושו אורחים. לפי ספר הזוהר, שבעה מראשי האומה של העם היהודי – אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רבינו, אהרון הכהן, יוסף הצדיק ודוד המלך – מגיעים לבקר מדי יום בסוכות בני ישראל. כמובן שמדובר בעניין רוחני – אל תתאכזבו אם לא תראו אותם פיזית – אבל הוא קיים ועוד איך בממד מסוים. ביום ראשון מגיעים כל השבעה כשאברהם אבינו בראשם, ביום השני הם מגיעים כשיצחק אבינו בראשם, וכן הלאה, לפי הסדר שמנינו. מעבר לאושפיזין האלה יש גם חשיבות גדולה בהזמנת אושפיזין בשר ודם, כלומר להזמין אורחים עניים או בודדים אלינו לסוכה. בזה יש, כמובן, גם טעם וגם ריח.
שו"ת סוכות
ש: אצלי בבית לא רוצים לעשות סוכה ואני היחידה שמקפידה…
רציתי לשאול אם בכלל אפשר לעשות את חג סוכות בלי סוכה?
ת: נשים פטורות לגמרי מסוכה.
את כל סעודות והלכות החג עושים כרגיל ללא סוכה
ש: קרוב משפחה חוגג בר מצווה לבנו בחול המועד סוכות. מהו הדין לגבי סוכה ומה מותר כן לאכול באולם בלי סוכה? או אולי שמא אסור כלל לאכול?
ת: לנשים מותר לאכול הכול מחוץ לסוכה.לגבר מותר רק לשתות מים ולאכול פירות דגים בשר. ולא לאכול לחם או מזונות. ראוי לנסות ולשכנעו שלא יחגוג את כניסת בנו למצוות באיסור והמתין עד לאחר הסוכות או למצוא אולם שיש לו סוכה.
ש: רציתי לדעת האם גברים חייבים לישון בסוכה?
בעלי ואני גרים במושב אני מאוד דואגת שבעלי ישן בסוכה בחוץ אני דואגת מעקרבים,נחשים וכ"ו… וגם שבמקרה לא יפרוץ למושב מישהו ערבי או מישהו אחר
האם חובה לישון בסוכה?
ת: שומר מצוה לא ידע רע, ואף חיה לא תזיקנו. הסוכה היא שמירה לכל המזיקים, וסוככת עליו ועלייך.
ש: שלום,האם בסוכות אפשר להעביר אש לאש ולבשל(כגון בראש השנה)למחרת ערב סוכות?
או עלי לנהוג כשבת?-להשאיר אוכל בפלטה ושעון שבת??
ת: סוכות דינו כחג שמותר להעביר אש ולבשל.
ש: שלום כבוד הרב. רציתי לדעת האם מותר לקנות מוצרי איפור וטיפוח בחוה"מ, לאו דוקא לשם הנאה אלא כמוצר נצרך תדיר. ומה לגבי בגדים ונעלים?
ת: כל משא ומתן ומסחר אסור במועד. מותר לצורך המועד או כאשר יש מבצע מיוחד לימים אלו בלבד, שאז זה מוגדר כדבר האבד.
