היום ה-30 בינואר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

מצורע – מוציא שם רע

ספר "ויקרא" הוא לכאורה הספר הכי פחות "רלוונטי" בחמשת חומשי תורה. אינו רווי בסיפורים, רוב ההלכות בו אינן רלוונטיות להיום, והתיאורים בו לא יכולים לשמש אותנו בימים אלה כשלדאבוננו אין בית מקדש. עם זאת, ככל שנצלול עמוק יותר בפרשות השבוע נגלה עוד ועוד אלמוגים ועולם מופלא המסתתר לו בין השורות. פרשת השבוע, תזריע-מצורע, מדברת בין היתר על מחלה שלא קיימת היום במובן של המקרא, וגם ה"אזהרות" שלה פחות רלוונטיות למציאות.

אז מה בכל זאת אנחנו יכולים לקחת משם?

 

כאמור, שתי הפרשות, תזריע ומצורע, מדברות על עניין הצרעת והטהרה ממנה. ראשית צריך להבין שהצרעת אינה סוג של מחלת העור המכונה כיום 'צרעת' (מחלת הנסן). הצרעת שעליה מדברת התורה היא איתות רוחני לאדם שיתקן את מעשיו.

על מה באה הצרעת? כידוע, המילה 'מצורע' רומזת למילים 'מוציא שם רע'. כלומר, הצרעת מגיעה על דיבורים אסורים במה שבין אדם לחברו, כגון לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע וכדומה.

בפרשה מופיעים שלושה סוגים של צרעת: צרעת הבית, צרעת הבגד וצרעת הגוף. אלו שלושה שלבים באיתות של הקב"ה לאדם המדבר לשון הרע. בתחילה, שולח הקב"ה צרעת בקירות ביתו. אם לא חוזר בתשובה ומתחרט, עובר למקום שקרוב יותר לגופו-בבגדו. ואם גם זה לא עוזר הצרעת דבקה בו בגופו ממש. בשלב זה האדם יורחק מן המחנה עד שיתרפא מהמחלה.

החפץ חיים תוהה מדוע בזמננו עונש הצרעת לא קיים עוד? האם היום אנשים אינם מדברים לשון הרע? שמא נאמר שאנו מתוקנים יותר מהדורות הקודמים? עונה החפץ חיים: ודאי שלא. אדרבה, בדורות הקודמים, רמת הטהרה והקדושה הייתה גבוהה מאוד, היה גילוי שכינה, וכאשר היה האדם חוטא היו מאותתים לו מן השמים על כך ע"י צרעת, ובדרך זו היה הלכלוך הרוחני יוצא החוצה מחוץ לגופו ונשמתו של האדם, והוא היה נטהר. אולם היום לדאבוננו, יש הסתר פנים. לכן איננו זוכים לסימנים מובהקים מתי נעשתה עבירה. וממילא, כאשר האדם מדבר לשון הרע, הלכלוך הרוחני הזה נשאר בתוכו, והאדם שאינו מודע לכך אינו מתעורר לתשובה. מצב זה, אם כן, חמור יותר מבעבר.

תחשבו על זה, הייתם רוצים שכל פעם שתעברו עבירה, למשל חילול שבת, לפתע תתחשמלו? או פתאום מחשבה לא טובה תגרום לכם כאב ראש קיצוני?
המצב היום לכאורה "טוב" יותר, שכן אפשר לחיות מבלי לשלם על המעשים הלא טובים שלנו באופן מיידי, אך הבעיה שבגלל שאין תשלום קנס, אנחנו לא ממש מבינים שחטאנו.

הרמב"ם כתב בהלכות תשובה כיצד ניתן לצריך לכפר על עבירה כשמדובר בעבירות של בין אדם למקום (לאלוקים). התהליך פשוט: עזיבת החטא, חרטה עליו, וידוי בפה, וקבלה לעתיד שלא ישוב לאותו החטא. אך בעבירות שבין האדם לחברו יש צורך גם בבקשת סליחה, וכל זמן שהאדם שניזוק אינו סולח, החטא אינו נמחל.

בלשון הרע הכפרה סבוכה יותר, שכן לעיתים אותו אדם אינו מודע כלל לעובדה שדיברו עליו, ואם יבקש ממנו סליחה הוא יגלה שנגרם לו נזק ובמקום לסלוח הוא יכעס יותר. לכן כל מקרה לגופו, ולכן עדיף להתייעץ בתלמיד חכם שיורה לנו איך לנהוג.

בפרשת מצורע התורה מלמדת אותנו כיצד מתבצעת כפרת המצורע: לאחר שישב מספר ימים בבדידות מחוץ למחנה – ימים בהם מן הסתם הרהר במצבו, ערך חשבון נפש ושב בתשובה – עליו להביא עץ ארז, שני תולעת ואזוב, ושתי ציפורים. אלו מלמדים אותו לחקור היטב במידותיו: דיבורים שליליים על הזולת נובעים מגאווה, כאילו שהמדבר מושלם וכל החיסרון נמצא בחברו. לכן הוא שהגביה עצמו כעץ הארז – ישפיל עצמו כאזוב, הצמח הפשוט שבצמחים, וכשני תולעת. הוא לא שלט בפיו והרבה בדיבור כאותן שתי ציפורים מצייצות – יידע שכמו שסופן לשחיטה, כך גם סופו לעמוד בדין על כל דיבור ודיבור שלילי שיצא מפיו.

 

כיום אין לנו בית מקדש, אנחנו לא יכולים להשתמש ב"שיטה" הזאת, אך ע"י לימוד של ההלכות הנוגעות לדיבורים האסורים, אפשר לעשות את המקסימום בשמירה על לשון הרע.

 

לשון הרע – דבר שבשגרה

דווקא בגלל שהאדם חושב שלשון הרע הוא לא דבר חמור כל כך, הוא לא ממהר לתקן את דרכיו. אדם שרצח, לדוגמה, מבין שזה חמור, ויש סיכוי שישתנה. אבל לשון הרע?! כל אדם חושב שהוא בסדר בזה. לכן התורה החמירה בזה יותר. אם נבדוק בפועל לעומק נמצא שהדברים הכי חמורים, כמו שפיכות דמים ומלחמות, התחילו בלשון הרע. אפילו השואה התחילה בלשון הרע, בהסתה ובאמירות שהיהודים הם גנבים. אנשים לא תופסים שמילים הורגות, אבל הסתה חריפה מתירה את דמו של האדם.

ישנו סיפור אמיתי בו יהודי אחד מארה"ב הגיע אל הרב משה פיינשטיין אחרי תפילת שחרית. הביאו לשניהם קפה וקרטוני חלב, והרב מיד לקח את אחד הקרטונים ומזג חלב לקפה. היהודי הבין מכך שהרב מעדיף את הכשרות של אותו חלב, ולא סומך על הכשרות השנייה. הדבר התפרסם תוך זמן קצר, ומכירות יצרנית החלב השנייה החלו לצנוח דרסטית בריכוזים יהודיים. מנהלי אותה חברה ערכו בירור, ושמעו שהרב פיינשטיין אוסר לשתות את החלב שלהם.

כששאלו את הרב לפשר הדבר, הוא אמר: "אני לא יודע על מה אתם מדברים, המוצרים שלכם נמצאים אצלי במקרר". כשניסה להיזכר מה מקור השמועה, הוא נזכר באותו המקרה – והסביר שהוא לא שתה את החלב הזה מכיוון שהקרטון היה ריק… הסיפור הזה מראה עד כמה במילה אחת אתה יכול להרוס דברים, מבלי להבין כלל מה המשמעות שלהם. לשון הרע גורמת להרבה דברים שליליים. לכן דווקא כאן יש חומרה בעונשים, כדי ל

אולי יעניין אותך

Bottom ad