מרוץ השליחים לקו הגמר הסתיים אמש, אחרי שסגרנו את הגיליון, אז אם יש פספוס כלשהו, תבינו…
…אם לא קרה משהו של הרגע האחרון, אנחנו צפויים ב-17 בספטמבר לשוב אל הקלפיות, למועד ב' של בחירות 2019. זה שלעצמו מטורף, אבל, יאללה, אנחנו כבר עמוק בפנים.
הפיקסלים שמרכיבים את תמונת המפה הפוליטית נראית בערך כך. בנימין נתניהו נגד כל העולם ואחותו.
תשאלו, ובצדק. רגע, אין מחנה ימין? שאלה במקומה, אלא שעל פי 'תורת ליברמן', הכל בערבון מוגבל ונכון לשעתו. מילה לא זו מילה, התחייבות זו לא התחייבות, והכל לפי 'תורת ליברמן' אבי התאוריה 'מילה שלי זו מילה' (ראה מקרה הנייה וה-48 שעות, ראה 'נמליץ על נתניהו לראשות הממשלה').
טוב, אחרי שניקינו את האבק שהצטבר בחודשיים האחרונים על מושגים כמו: 'אמינות' 'התחייבות' ועוד אימרי שפר שמפיקים פיותיהם של הפוליטיקאים והפוליטיקאיות הישראליים, אנחנו מבינים ואפילו מוכנים לקבל את העמדת השחקנים על המרגש. בנימין נתניהו נגד כל העולם.
חודשים בפוליטיקה זה נצח, אם רק נזכר למספר חברי וחברות כנסת שהוציאו שם רע למילה 'בושה' 'עזות מצח' בהתנהלותם בפחות מחודשיים.
נתחיל דווקא במי שמבחינתי הגדירה מחדש את המושג 'שקר, חוצפה ועזות מצח', סתיו שפיר. ח"כ צעירה האהודה על רבים בשמאל (לא יודע למה…).
ח"כ שפיר, או בקיצור 'פה גדול', ניחנה בכישרון בו הפה שלה מייצר בסרט נע של צירופי מילים ומשפטים שהקשר שלהם למה שאמור לייצג איש-אשת ציבור בתקשורת שלו עם הקהל, אינו ברור.
אמינותה הדרדרה לשפל במדד 'הצעירים המבטיחים' כאשר שיקרה במצח נחושה שלא תעזוב את מפלגת העבודה (הבית שלי), ולא רק זאת, אלא טפלה את החשדות הללו על חבריה איציק שמולי והיו"ר הנבחר עמיר פרץ.
מילא ערקה, אבל לערוק בשביל אהוד ברק?! מוזר.
מילה על המחנה העומד מול נתניהו, 'כחולבן'.
השבוע הגיע בני גנץ, במסגרת מסע הבחירות שלו לבקעת הירדן והצהיר 'בקעת הירדן תהיה לעד תחת שלטון ישראל'. ונו, גנץ, מה קורה עד עכשיו? מישהו הציע להחזיר? למה הצהרות מגוחכות.
ככל שמערכת הבחירות מתפתחת, כך אפשר לזהות אמירות והצהרות של גנץ ושות' הנרקחות במחוזות היח"צ ומשרדי הפרסום. הגיע הזמן שאלו המתיימרים להנהיג את מדינת ישראל יבינו ויפנימו שיש להם עסק עם חכם ונבון שכבר לא מהמר על מנהיגים במבצע נוסח 'רמי לוי' 1+1, או במקרה של 'כחולבן' 1+3.
נחכה לשבוע הבא, בטח יהיו התפתחויות מעניינות, בעצם יהיו.
נערי קפריסין הם הראי שלנו
פרשת 'נערי קפריסין והנערה מאנגליה' העציבה ובעיקר עצבנה אותי.
היה לי עצוב מהמוסר הכפול והמשולש של החברה הישראלית ביחס למתירנות וההתנהגות המינית.
יש שני רבדים ואולי יותר בנושא. הרובד כלפי חוץ. כולם מצקצקים, מגנים ומוכנים להישבע שלא ישנו כל הלילה מהסיפור.
יש את הרובד השני זה שכולם יודעים וחלקם גם נוהגים בסופר מתירנות בחייהם האישיים, וקורצים לכל העולם ויש את הרובד, מקווה שהוא מיעוט, העושה ככל העולה על רוחו, ואם נסתמך על התקשורת והעדויות שאנו רואים ושומעים בפנים מטושטשות וקול מעוות, שהחגיגות סביב המין הם מסע אחד גדול וידוע לאלה הנמצאים שם.
אם שמונים אחוז(!) 80% מהילדים בחברה הישראלית, מתחת לגיל 12 צופים וצורכים פורנוגרפיה, אז התשובה לשאלה שלא שאלתם, הינה היא לפניכם. אם בכל יום מופיעה ידיעה חדשותית שהמשטרה עצרה עשרות פדופילים ברשת ובעוונותינו הרבים תופעת גילוי-עריות נמצאת בבתים רבים, בכל חתך ופרופיל של החברה הישראלית, אז מה פשר צקצוקי הלשון על מה שעשו 'נערי קפריסין'?!
ומה שהרגיז אותי בכל הפרשה הזאת, שהמשבר כל כך עמוק וכל כך הנערים לא מודעים לו, שדבר ראשון שעשו כאשר נעצרו, הם שמו כיפה צחורה לראשם.
ועל זה נאמר 'ירחם השם'.
כשאתה הדובר של רוטמן וברק
בתקשורת הישראלית, יש עיתונאים שלקחו צד במשחק הפוליטי, וזה לא חדש, אבל להריץ מועמדים? ולא במקרה ממחנה השמאל.
הדוגמה הבולטת והבוטה היא כמובן רינו צרור ו'הרומן' שלו בגלי צה"ל עם נועה רוטמן מ'המחנה הדמוקרטי'.
לא שאיני חושב שאין מקום להרחיב את היריעה התקשורתית על מועמד זה או מועמדת אחרת, ההיפך, ובתנאי שיש יותר מסיבה חיצונית לכך.
רינו, בתחכומו (בעיניו) משחק אותה מתעניין בנכדתו של רבין ומעמיד את המיקרופון לרשותה, לא למענה על שאלותיו, אלא להצגת האג'נדה הפוליטית שלה. כתלמידתו וגרורתו של אהוד ברק, הנביא התורן של השמאל המיואש, כל דיבורה נסוב סביב השמצות ותוקפנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כל שאלה, ולא משנה כיצד נשאלה, מתחילה ומסתיימת ב'נתניהו אסון' 'חייבים להציל את הדמוקרטיה' 'אם ביבי יבחר אנחנו נשלם ביוקר' 'ביבי מייצג את כל הרע שאנחנו צריכים לשנות' ועוד כהנה וכהנה אימרי שפר מבית היוצר של אביה-הרוחני אהוד ברק.
אין בעיה, רינו שתפרש את חופש העיתונות כפי שאתה מבין, רק תזכור שאתה ממחזר סחורה משומשת ועבשה (מאוד).
בקטנה
- הבחירות הללו כמו הבחירות בעבר, מספקות טיפוסים הזויים, שבשל השוויון בפני החוק חושפים רעיונות שבד"כ מעלים לא יותר מאשר חיוך של מבוכה. מעולם לא הבנתי מה דוחף אנשים להקים מפלגה ולהתמודד כאילו היו הליכוד או 'כחולבן'.
אני נזכר באותו מועמד שהיה אומר 'נוער נוער נוער', ונעלם והיום מחליף אותו משיהו מ'אדום לבן'… לך תבין אנשים…
- ואהוד ברק ממשיך בסירובו לענות על שאלות עיתונאים בנושאי אפשטיין, מטוסו, אחוזתו ונערותיו, המחקר והתמורה של עשרה מיליון שקלים. ברק לא מבין שככל שיחמוק מלהשיב על שאלות הטריוויה (כנראה יש לו סיבות טובות) כך הבור אליו ייפול יהיה עמוק יותר.
- אף פעם לא הבנתי את הדי. אן. איי. של הימין הימני יותר. יש להם הזדמנות להיות חלק מהיהלומים בכתר, והם מתעקשים להיות תרנגול עיוור המנקר שאריות מתחת לשולחנו של המלך. לך תבין את הראש…
