דודו כהן בן 34, נולד וגדל להוריו שלום ואסתר כהן, עובד עירייה ומטפלת במעון ויצו-דן, אח לשמעון כהן, הכותב בעיתון שאתם אוחזים בידיכם, נשוי לאסתר, שאותה הכיר בשירותו הצבאי בפיקוד צפון, ואב לחמישה ילדים: איתמר, טליה, עילאי, זמיר וצוריאל. שמו המלא הוא דוד-משה כהן, על שם הצדיק המפורסם רבי דוד ומשה, הקבור במרוקו.
כילד נמשך לספרים, לאחר שאמו אסתר רשמה אותו כבר בכיתה ב' לספרייה העירונית. הוא גמע בשקיקה ספר ביום, נחשב לתולעת ספרים מובהקת, והיה מנוי לעיתוני ילדים רבים, ביניהם "אותיות", "כולנו", "משהו", "צ'ופר" ועוד.
את תחילת הקריירה העיתונאית שלו החל כמעט במקרה, כאשר פרסם מספר סיפורים קצרים במקומון לפני גיוסו לצה"ל. לאחר הגיוס השתלב בעיתון ככתב מוזיקה ותרבות, ועם שחרורו החל לערוך את המקומון. התחנות הבאות היו שבועון הבידור הפופולרי "רייטינג", כתיבה ב"מעריב", "מקור ראשון", עריכת מגזין סלקום, השתתפות ב"דוקוסלב" בערוץ הבידור הישראלי, יעוץ תקשורתי לעמיר בניון ועוד. כיום הוא מגיש תכנית טלוויזיה בערוץ הידברות ומנהל את אתר הידברות (פרטים בהמשך), כותב באתר mako, כותב בשבועון "בשבע" ומנהל את פעילות הניו-מדיה של בניון.
למרות שרוב בני גילו עזבו את קריית שמונה, דודו מסרב בעקביות לעשות זאת. "אני באמת אוהב את העיר. הלחץ ואווירת המרוץ של מרכז הארץ לא מתאימים לי", הוא מסביר, "וחוץ מזה, יותר מכל, חשוב לי לגור ליד ההורים. זה השיקול המרכזי".
במפגש ראשון עם דודו כהן, לא תגלה את תעצומות הנפש ואוקיאנוס הכישרון שחבוי בו, בגלל הצניעות והענווה. כתוצר מוגמר של ההוויה הקריית שמונאית, תוצר שהעיר בועטת בדרך כלל אל פסגות עסקיים, כלכליים ותקשורתיים במדינת תל אביב, אני שמח שהעקשנות והעמידה על הערכים של דודו הותירה אותו כאן איתנו בקריית שמונה, ולא מנעה ממנו לכבוש מכאן אחוזות תקשורתיים חשובים במדינת תל אביב.
על דודו אפשר לומר את הפרפראזה על "אני בצפון, ועבודתי בדרום", בתל אביב. המרחק בין העשייה התקשורתית המתרחשת רובה ככולה בתל אביב ובין הבית, במשמעותו העמוקה, אינו קיים מבחינתו של דודו. לפעמים נדמה שתל אביב היא כאן בקריית שמונה, ותל אביב היא סתם ישוב פריפריאלי…
דווקא לכבוד ראש השנה אנו שמחים להביא את סיפורו של בן קריית שמונה, שמבטא תקופה ודורות של 'ילדים' מוצלחים רבים וטובים שנולדו וגדלו כאן, ועושים חייל בניכר.
דודו מוכיח שאפשר, עם הרבה כישרון ומעט מזל, להפוך את קריית שמונה למרכז של עשייה והצלחה.
דודו, במבט לאחור נראה שנולדת למשימה שאתה עסוק בה היום, לעשות עיתונות נקייה וערכית. אני טועה?
"אם היית שואל אותי את אותה שאלה לפני 15 שנים, כשהתחלתי את דרכי בעיתונות, כנראה שהייתי אומר לך שאתה טועה. באותה תקופה עניין אותי בעיקר לכתוב על מוזיקה שאהבתי, להמליץ על תכניות טלוויזיה או ספרים, ולא הרבה יותר מזה. השינוי התחיל בעיקר כשהבנתי שאני מחזיק ביד עוצמה ממשית. הרי כשאתה מדבר עם אדם בארבע עיניים, אז רק הוא שומע אותך. אבל כשאתה כותב בעיתון שמגיע לעשרות ומאות אלפי קוראים, אתה מבין שככל שהרייטינג גבוה יותר, הוא גם מחייב אותך יותר מבחינה אנושית. כשאתה מכניס תמונה לא צנועה, מעליב מרואיין או קוטל בפראות דיסק שלא אהבת, יש לזה משמעות שלא תמיד היית רוצה לעמוד מאחוריה. כמובן שהכי קל זה לשבת בלילה מול המקלדת והמסך, לירות מה שמתחשק לך, להיות שנון על חשבון אחרים, לשגר למערכת ולשכוח. אבל צריך לזכור תמיד שבסופו של דבר אתה כותב על בני אדם, לא על רובוטים.
לכן תקופה אחרי שהשתלבתי בעיתונות הארצית, השתדלתי לפעול לפי 'סור מרע', אבל לא ממש ראיתי איך אני יכול לבצע 'ועשה טוב'. במילים אחרות, אמנם השתדלתי לא לפגוע באנשים, אבל מצד שני קצת קשה לומר שראיונות עם שלמה ארצי או דן מרגלית הופכים את העולם למקום טוב יותר".
– אז מה הייתה החוויה המכוננת שלך?
"היו לי כמה חוויות כאלה לאורך הדרך, רובן קשורות לוויתור על עבודות או מקומות שבהם דרישות המערכת חצו את הקווים האדומים שפיתחתי עם השנים, בעקבות ההתקרבות ליהדות. בין השאר, סירבתי לערוך ב'רייטינג' מוסף בשם 'רייטינג אילת' כשהבנתי אילו תכנים אמורים להיכלל בו, ויתרתי על הצעה מאורי סלעי, העורך לשעבר של ערוץ 24, להשתלב כעורך קליפים, העדפתי שלא להצטרף אל צוות השופטים של 'בית הספר למוזיקה', וגם לאחרונה סירבתי להצעה לבחון הצטרפות ל'מועדון המבקרים' בערוץ 2. הפעם לא היו לזה שיקולים הלכתיים, אלא בעיקר משפחתיים. היתה דרישה להגיע לתל אביב פעמיים בשבוע, וסירבתי כי לא נראה לי שאפשר לקיים כך חיי משפחה תקינים וסבירים".
– פעם התעסקת בעיתונות חילונית לגמרי, והיום נדמה שכל אות או מילה עוברים כשרות למהדרין. ספר על השוני בין שני העולמות, שבעצם חד הם.
"זהו, שהם לא בדיוק עולם אחד. בעבר כשכתבתי ב'רייטינג' ו'מעריב', כל האינטרס היה לעניין את הקוראים. מציצני, רכילותי, רדוד? אין מניעה. הכי חשוב היה למגנט את הקוראים לעיתון. כמובן שהשתדלתי לעסוק גם בתוך המערכת בנושאים חשובים יחסית, ולראיין רק מרואיינים בעלי משקל כלשהו ולא עוד כוכבנים-לרגע, אבל גם באופן כזה, האווירה ככלל היא להביא רייטינג, תרתי משמע.
היום, כשאני עוסק בתחומי יהדות בערוץ ובאתר הידברות, בשבועון 'בשבע' וגם בכתיבה על יהדות באתר mako, כמובן שיש משקל לכל מילה שאני מפרסם. קוראים לזה פשוט אחריות. אנו מודעים לכח שיש לנו ביד, ומנסים לכוון את הקוראים למקומות חיוביים. האם זו עיתונות מחנכת? יכול להיות. אבל באותה מידה, אפשר גם להגיד על 'ידיעות אחרונות', ערוץ 2 ודומיהם, שהם מחנכים לדברים שונים בתכלית, לא גבוהים בהכרח. מן הסתם, כשאדם צופה שנה שלמה בערוץ הידברות, הוא יוצא אחרת מאשר היה צופה שנה שלמה ב'האח הגדול', 'הישרדות' ותוכניות פריים-טיים אחרות".
– היום אתה עיתונאי בערוץ הידברות, ערוץ פורץ דרך בתחום שידורי הטלוויזיה היהודית. איך הגעת לשם?
"זה מצחיק, אבל הגעתי לשם דווקא דרך 'רייטינג'. לפני קצת פחות מעשור, כשהתחלנו להתחזק, שמעתי מחמתי על רב מצוין שמעביר הרצאות בערוץ 9 המקומי. לא ממש עניין אותי לצפות ברב מרצה, תוכן שנראה בהתחלה כבלתי טלוויזיוני בעליל, אבל צפיתי מתוך נימוס, ושם פשוט נשביתי. גיליתי את הרב זמיר כהן, שהשכיל להציג את היהדות באופן מעניין, ריאליסטי ומסביר פנים. צפיתי בעוד ועוד הרצאות, גיליתי את אתר הידברות, ופשוט התחברתי. באחת מישיבות המערכת ב'רייטינג' הצעתי לעורך הראשי בזמנו, יובל נתן, לראיין את הרב זמיר כהן כתופעה טלוויזיונית. הוא הסכים, ומשם הדרך לתיאום ראיון עם הרב זמיר היתה קצרה. הוא אמנם חשש מראיון בעיתון כל כך בידורי ורחוק מיהדות, אבל אחרי שסיפרתי לו שהתחזקתי בעצמי מהרצאותיו, הוא נאות להתראיין.
"מאותה תקופה שמרתי על קשר עם הרב זמיר, וכתבתי עליו ועל ערוץ הידברות גם בהזדמנויות שונות. בשלב מסוים, בשנת 2009, אחרי שהרגשתי מיצוי גדול מעיתונות הבידור, ורציתי לעסוק בתכנים קצת יותר ערכיים, פניתי אל הרב והצעתי לייסד עלון שבת להידברות. בסופו של דבר יסדתי מגזין אלקטרוני שבועי, 'הידברות סופשבוע', שכיום מופץ מדי סוף שבוע לעשרות אלפי מנויים".
בארבע השנים שחלפו מאז, קיבל דודו על עצמו תפקידים נוספים בהידברות. בשלב הראשון קיבל הצעה מהרב זמיר כהן לצלם ביחד סדרת תכניות בשם "מקום לשאלה" העוסקות בעניינים אקטואליים (תקשורת וחרדים, באבות ומקובלים, מחלוקות וזרמים ביהדות, רווקות מאוחרת ועוד). עד היום צולמו 26 פרקים. לאחר מכן מימש את החלום הראשוני, ותחת הטייטל "מנהל תוכן" הקים עלון שבת להידברות. לפני כשלוש שנים הקים ביחד עם אסתר אשתו את שירות השידוכים של הידברות. בהמשך הפך השירות לאתר ההיכרויות הפופולרי "שבע ברכות" (7brachot.co.il), שדרכו התחתנו עד כה עשרות זוגות. בנוסף לכך, לפני כשנה החל להגיש את תכנית הראיונות הלילית "בכיוון אחר" בערוץ הידברות (ימי שלישי, 23:10), שבה התארחו לשיחות אישיות אינטימיות כ-50 מרואיינים עד כה, ביניהם עמיר בניון, צבי יחזקאלי, קובי אפללו, יהודה ברקן, קובי ואריאלה סביר, יונתן רזאל, הרב שלום ארוש ועוד. בין השאר ראיין גם את בני הקריה עדה וגבי מוטי שזכו פרי בטן אחרי עשרים וחמש שנים, וכן את מושיקו גבאי מ"נולד לרקוד". בקרוב יארח באולפן לראיון זוגי משותף גם את גיטל ומשה לחיאני ממסעדת המון שרי. ניתן לצפות בכל הפרקים באתר הידברות .www.hidabroot.org
לצד כל הפרויקטים האלה, לפני כארבעה חודשים קיבל דודו גם את ניהול אתר הידברות, ואחראי גם על הקמת אתר חדש לחלוטין, שייצא לדרך בתחילת 2014.
– העובדה שאתה גר בקריית שמונה ופועל מהכרך הגדול במרכז, אינה מכבידה או יוצרת בעיות מיוחדות?
"ממש לא, בדיוק להפך. בעבר מנחם הורוביץ אמר לי שאם הוא הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים בגלי צה"ל, הרי שזה דווקא בגלל הריחוק. אני מסכים עם זה לחלוטין. קודם כל, כשאתה גר בקריית שמונה וכותב במגזין 'רייטינג', זה כבר הופך אותך למשהו שונה. הרי רוב העיתונאים, בפרט במגזר החילוני, באים בדרך כלל מאותו רקע. אבל כשפתאום מגיע אליהם מישהו ממקום אחר, עם דעות אחרות, עם אג'נדה שונה, זה רק מוסיף לגיוון. ובעיתונות הגיוון חשוב מאוד.
העבודה מהבית היא חלום שלא יכולתי לחשוב על טוב ממנו, כך גם אפשר לנצל את הזמן לעבודה נטו, ולצבור הספקים גבוהים. כשאני מגיע לאזור המרכז, הימים שלי מאוד מרוכזים, ומלאים בפגישות צפופות. גם ימי הצילום מרוכזים מאוד, וכבר היו פעמים שבהם הספקנו לצלם 7 תכניות ביום אחד".
– לעיתים נדמה שמדובר בשני עולמות שאין ביניהם קשר, העולם החילוני והעולם החרדי. האם כלי כמו הידברות ממלא את היעוד להיות גשר, גם בהכרת האחד את זולתו, או שאתם מתרכזים רק בציבור שלכם?
"הערוץ כמובן לא מתרכז רק בציבור החרדי, מהסיבה הפשוטה שהוא משודר באפיק 97 בהוט ויס, ולחרדים אין טלוויזיה, קל וחומר כבלים או לוויין. לכן הערוץ בפירוש מכוון לקהל חילוני-מסורתי, ומהווה גשר.
כל הרעיון היה להוריד את המחיצות, לא לבנות נוספות על הקיימות. יחד עם זאת, באינטרנט הידברות פונה לקהלים יותר מגוונים. רבים מהאנשים שהחלו את ההתחזקות שלהם עם הידברות, בדיוק כמוני, המשיכו לצרוך תוכן מהארגון, ולכן מעבר להיותנו כיום ארגון קירוב, אנחנו רואים את עצמנו גם כספקי תוכן גם עבור גולשים דתיים בהגדרה. כיום קהל היעד רחב מאוד למעשה, והרעיון שלנו הוא לייצר תוכן יהודי-איכותי, נקי וערכי, גם עבור מתחזקים וגם עבור אנשים שנמצאים בשלבים מתקדמים יותר. במקביל לכל אלה אנו עובדים על אתר באנגלית ומתכננים אתר ילדים עשיר וחינוכי".
– מעניין שאתה חובש כיפה סרוגה, אבל אוחז בתפקיד בכיר בארגון קירוב חרדי. איך אתה מגדיר את עצמך מבחינת ההשקפה?
"זהו, שאחרי המון דיונים עם עצמי, עם אשתי, עם המשפחה ובכלל, הגעתי למסקנה שאני פשוט לא משתייך לשום זרם ב-100%. הכיפה הסרוגה היא ברירת מחדל מבחינתי, לא אמירה על השקפה דתית-לאומית. אני גם אוהב את שני העולמות, החרדי והדתי-לאומי, וגם רואה את החסרונות שיש בהם. כל זה לא נותן לי להשתייך בלב שלם למגזר מסוים, ולכן אני מעדיף לקחת את הטוב משני העולמות. כך לדוגמה, שני הבנים הגדולים שלי לומדים בתלמוד תורה המצוין 'החפץ חיים'. ההשקפה שם מתאימה לנו כמו כפפה ליד, למרות החזות הסרוגה".
אתה איש טלוויזיה שאין לו טלוויזיה בבית, עיתונאי שלא מכניס הביתה כל עיתון, ואיש תקשורת שאין לו עמוד פייסבוק משלו. איך זה מסתדר?
"יותר מכל התארים האלה, אני בן אדם ואיש משפחה. את הטלוויזיה הוצאנו מהבית לפני חמש שנים, ואנחנו לא מפסיקים לברך על כך. הטלוויזיה של היום מלאה ברדידות, חוסר צניעות ותכנים שממש לא מתאימים לילדים. כל בר דעת יכול להבין את זה. את הזמן שהיינו עלולים להקדיש ל'האח הגדול' ודומיהם, אנחנו מקדישים למשפחה.
לגבי פייסבוק, היה לי עמוד משלי, אבל מחקתי אותו לפני שלוש שנים, אחרי שהבנתי שחוץ מסיפוק יצר המציצנות, בזבוז זמן, ורצון לייצר תשומת לב, הוא לא מעניק יותר מדי. אז נכון ש'כולם שם', ונכון שלכאורה טוב לראות ולהיראות, אבל הנזק עולה על התועלת. יש עבודה בחלק מהימים עד השעות הקטנות של הלילה, יש אשה, יש חמישה ילדים, יש משפחה מורחבת, יש לימוד תורה, ובין כל אלה לא נראה שיש מקום גם לפייסבוק. עובדה שהיום, שלוש שנים אחרי, אני שלם לחלוטין עם ההחלטה, ולא מרגיש כלל שהפסדתי משהו".
מאיפה בעצם הרצון לחזק ולקרב אנשים ליהדות, כפי שמשתקף מעבודתך בערוץ ובאתר הידברות? מה נותן לך את האנרגיה?
"אחרי שאתה מגלה באופן אישי משהו כל כך חיובי, הכוונה כמובן לחיי תורה ואמונה, שמוסיף תוכן חיובי לחיים שלך, ומשדרג אותם בכל היבט, קשה שלא לחלוק זאת עם אחרים. ההשקפה של הרב זמיר כהן, שאני מסכים איתה בלב שלם, היא שהיהדות משדרגת את החיים לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה. הזוגיות טובה יותר, חינוך הילדים מוקפד ואיכותי יותר, אתה מנסה כל הזמן לתקן את עצמך מבחינה אנושית ומוסרית, וגם במרוץ החיים אתה מרגיש שיש לך כיוון ומטרה. לא רק להשקיע את החיים בהנאות רגעיות, אלא לכוון הרבה יותר מעבר. גם בעבודה זה נותן לי סיפוק הרבה יותר גדול. אתה יכול לתאר לעצמך לבד מה ההבדל בין 'וואו, ראיתי אותך בדוקוסלב!' לבין 'אתה לא יודע כמה התכנית שלך בערוץ הידברות חיזקה אותי'.
תסתכל מסביב ותראה איזה דור אנחנו. במקום להתעסק בחייהם-שלהם, אנשים מתעסקים בחיים של אחרים, בריאליטי, בפוליטיקה, בסרטים, בעולם הסלבס. במקום ללמוד מהיהדות על זוגיות, אנו רואים היום נתונים מחרידים שבהם אחד מתוך שלושה זוגות מתגרש. היקפי האלימות, האלכוהול והסמים בקרב הנוער גבוהים מתמיד. גם הטיפולים הפסיכולוגיים והנפשיים למיניהם גבוהים למיניהם. לכאורה מוזר, איך זה קורה דווקא בדור השפע? אבל יש אמירה שאני מאוד מסכים איתה 'פעם לא היה כלום – והיה הכל'. דווקא הצניעות, הצמצום, הפשטות, מעניקים חיים טובים יותר. הדור הזה צמא לתוכן אמיתי. כאן אנו, כערוץ הידברות, נכנסים לתמונה. אנו מראים שהיהדות לא מפחידה, לא מעיקה, לא מכבידה. בדיוק להפך, היא רק משדרגת את החיים ונותנת טעם. איך כתוב בספר תהלים? 'טעמו וראו כי טוב'. באתר ובערוץ הידברות אנחנו נותנים את הטעימה באופן נגיש ומסביר פנים, ומשם השמים הם הגבול".
