אחרי תלאות וצירי לידה ממושכים (מאוד) שנפרסו לאורך כעשרים שנה ושלוה ראשי עיר, בא לעולם סוף-סוף הרך הנולד, שכונת יובלים.
התאור 'רך' מבטא בצורה הולמת את המעמד ומאתגר את כל העוסקים בדבר. השאלה המרכזית והמטרידה נוגעת למשך הזמן הארוך שנדרש כדי לבנות בית בקריית שמונה, שכונה. לשאול מדוע בערים אחרות ובישובים אחרים שמסביבנו מוקמות מאות ואלפי דירות ואצלנו העניינים רק הלכו והסתבכו מתחנה לתחנה?! מדוע משרדי הממשלה יכולים כשהם רוצים לזרז הליכים ואצלנו לא היו שום נקודות זכות או חלונות לשפר עמדות. כל פעם קם מישהו או מישהם והשבית או צינן את השמחה.
נכון, אנחנו נמצאים היום בסוג של יום-חג בו השיווק הסתיים בהצלחה, המחיר למשתכן אטרקטיבי ומלאי הדירות, 240 יחידות יוכלו לקבל שם ושם משפחה בקרוב.
ובכל זאת. מדוע מבחן בגרות?!
עכשיו כולם נדרשים להניח את האגו בצד ולהרתם להוצאת החזון מן הכח אל הפועל. עכשיו צריכים הרשויות השונות לתרום את חלקן בעבודה בשטח סיקול אבנים, בניית תשתיות, סיום תהליך ההגרלה ויציאה לדרך חדשה, לדרך בה יהיה מענה קודם כל לבני ובנות קריית שמונה הכמהים להקים את ביתם בקרבת בית הוריהם, אחיהם ובני משפחתם וזכרונות הילדות שלהם.
יש לכולנו הזדמנות לתרום ולוּ במעט כדי ששכונת יובלים תהיה המשך בריא, חי ובועט של כל הטוב שיש לנו בעיר הנפלאה שלנו.
שבת שלום.
