בימים שבהם היה ערוץ אחד עם מאה אחוזי צפייה, סוגי הסופגניות הסתכמו בעם ריבה או בלי ריבה, וז'אנר ההצגות הסתכם בפסטיגל, קיוויתי שאיזה חלקיק מאבק הכוכבים הזה שהייתי שותפה סמויה בו, ימשיך להתקיים גם אחרי שנצא מהאולם. הימים היום הם אחרים, המגוון הוא עצום, גם בסופגניות וגם בפעילויות לחנוכה, וגם הילדים הרבה יותר מתוחכמים, מודעים ומכירים (שלפחות מבחינה אבולוציונית אמור לשמח אותנו).
מגוון העשייה התרבותית בחנוכה יכול לעזור להורים שמבינינו במציאת תעסוקה לילדים (נעזוב לרגע את זה שצריך לקחת הלוואה ארוכת טווח רק בשביל לצלוח את התקופה), אין לי ספק ולו הקל שבקלים שלתושבי המרכז הרבה יותר קל לנצל את המגוון, הם בסה"כ צריכים לבחור וללכת, ואילו אצלנו צריך לקחת את מה שמציעים וגם זה לפעמים מגיע בערך חודש אחרי שחנוכה נגמר. מצד שני דווקא נראה שהסצנה התרבותית בעיר מתחילה להצמיח כנפיים ואני מקווה שהיא תתפתח ותהיה אחת מנכסיה של העיר. לתרבות ערך רב משמעות בלקיים חברה עם יסודות טובים ואופקים פתוחים, וכמובן שתהיה נגישה ואיכותית. כמו שגם בצפון יש כאלו שהיו רוצים משהו בסגנון "רולדין" שיאפשר לנו לטעום מגוון סופגניות ממילוי סוכריות קופצות ועד קרם פטיסייר עם פיסטוק, כך גם מגיעה לנו הזכות לצרוך תרבות מגוונת, הצגות, בתי קולנוע, ירידים, הופעות וכו'.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
מילה קטנה על אריק איינשטיין ז"ל. כמו הרבה אנשים גדולים שהלכו טרם זמנם, אפקט ההלם הוא עצום ונותרנו פעורי פה וכואבים את לכתו. בנר ראשון של חנוכה הוא הצליח עם הסתלקותו מן העולם להכיר לנו את עצמנו, העם שלנו, שיודע גם להתאחד ולחלוק אהבה והערכה לאדם, שאינו פרופסור או ראש ממשלה, אלא אדם כמוני כמוך, שכל ייחודו הוא שהצליח להביא את העשייה האומנותית שלו כה חפה ונקייה, ובכך לתת לנו את הזכות הגדולה לחפש ולמצוא את עצמנו בתוך שיריו. הלב מתרחב מלהבין את המשמעות הגדולה ששירים והצניעות המוערכת מאחוריהם, יכולים לתפוס בנשמה.
