יש אנשים שישנים טוב, ויש השואלים, כיצד אפשר להירדם כאשר בעיר עשרות מרפסות תלויות בין שמיים לארץ או מחוברות לקרקע ללא שום פיקוח מטעם הרשות האחראית, אגף ההנדסה בעירייה.
זה אחד המקרים בהם אתה מרגיש מתוסכל וחסר אונים מול גוף סטטוטורי של מדינת ישראל, מוסד מבקר המדינה, אשר במעשיו או באי עשייתו, הוא תורם לכאורה לאסון שעלול להתרחש ולגבות חיי אדם.
זה לא סוד שמבקר המדינה צייד את מהנדס העיר בצו הגנה מפני פיטורים עקב "חשׂיפת שחיתות", כדברי/פרשנות מבקר המדינה.
לא נכנס לסוגיה הזאת, ואין מטרת הדברים המובאים כאן להתערב בהליך הבדיקה או איך שתקראו לסחבת בעניין זה.
החרדה המלווה אנשים רבים בעיר, בעיקר בעלי תפקידים מפני הקטסטרופה העלולה להתרחש בלי הודעה מוקדמת ולפגוע באנשים, נשים, זקנים וטף, היא מוחשית היום יותר מתמיד.
חס וחלילה, רעידת אדמה קלה עלולה להביא להתמוטטותם של המרפסות על יושביהן והמילה "אסון" תינשא בפי כל עיתונאי, פרשן ופוליטיקאי. איך קרה דבר כזה? היכן היו הרשויות האחראיות? מדוע אף אחד לא עצר את מגפת עבירות בניית המרפסות? ועוד כהנה וכהנה שאלות נכונות, אבל לא רלבנטיות ומאוחרות מידי.
העובדה שבניית המרפסות נמשכת ומתרחבת יום-יום, היא-היא העדות שכל התירוצים מדוע המבקר אינו מודיע על החלטתו אחרי בדיקה ארוכה וממושכת, חמורה.
לסיום, פתגם מתורגם מפרסית. חבר אמיתי מזהיר את חברו מפני בור שלפניו, חבר מזויף מחכה ש'חברו' ייפול לבור ואז הוא אומר לו 'רציתי לומר לך…'.
חברים יקרים ותושבים. הכי בטוח להתעלם ולטמון את הראש בחול. בעת הזאת חייבים לומר ולהזהיר מפני האסון שעומד לפתחנו, חס וחלילה. את שלנו עשינו.
לסיום, פתגם מתורגם מפרסית. חבר אמיתי מזהיר את חברו מפני בור שלפניו, חבר מזויף מחכה ש'חברו' יפול לבור ואז הוא אומר לו 'רציתי לומר לך…'.
חברים יקרים ותושבים. הכי בטוח להתעלם ולטמון את הראש בחול. בעת הזאת חייבים לומר ולהזהיר מפני האסון שעומד לפתחנו, חס וחלילה. את שלנו עשינו.
