אבי בן שבת, 56 מקרית שמונה הגדיר מחדש את המילה "נוסטלגיה" בקריית שמונה בין כותלי הפייסבוק.
בן שבת חובב תמונות מקומיות נוסטלגיות צפה בתמונות שהחזירו אותו לימי הילדות ברשת החברתית, ובלי לשים לב הפך לשיחת היום בקרב הציבור הבוגר בעיר. הוא החל לאסוף תמונות מאלבומים ישנים, פנה למכרים והקים דף פייסבוק בשם "קריית שמונה אנשים ונופים", והחל להציף את הרשת מידי יום בתמונות מן העבר, חלקם מציגות משפחות, חלקן מקומות ישנים, וחלקם נופים שאי אפשר לזהות ללא הסבר. חלקן סוחפות איתן עשרות ומאות לייקים, תגובות ושיתופים, והיום כבר אין אדם בקרית שמונה שלא נתקל באחד התמונות מהשיתופים הרבים ברשת.
"נולדתי בצריף הירוק (בית יולדות) בקריית שמונה, מקום שמסמן יותר מהכל את קריית שמונה הישנה והטובה" אומר אבי, ומוסיף "אלה היו ימים מאוד מיוחדים עבורי ועבור המייסדים של העיר, אין יותר ראוי מאשר להנציח את התקופה הנפלאה הזו".
מאיפה מאגר התמונות?
"מכל וכל. המאגר בנוי מתמונות שאני צילמתי, מאלבומים משפחתיים, ומאנשים שפוגשים אותי ומעבירים לי תמונות כדי שאשתף אותם".
יש עוד תמונות בקנה, או שמיצית את הכל?
"יש לי כמה מאות תמונות שאני אמור לפרסם בקרוב. הכמות רק גדלה, ככל שיש יותר מודעות ככה אנשים משתפים פעולה. פניתי גם לתמי גיזונטרמן-רווח מהפרויקט "קריית שמונה נגלית לעין" וביקשתי ממנה אישור לפרסם תמונות משם. כמו כן דיברתי עם אנשים ותיקים כמו פרוספר אזרן וכולם מסכימים בתנאי שהדבר לא הופך להיות מסחרי".
מה באמת יוצא לך מזה?
"אני נהנה. אני משתף חברים והשיחות שנוצרות סביב התמונות פשוט עושות טוב. אין לי כוונות לעתיד, המטרה היחידה היא להנציח את מה שהיה".
מה התגובות שאתה מקבל ברחוב?
"פונים אליי בלי סוף. ברחוב, בפייסבוק, בקניון בכל מקום. השבוע למשל, ישבתי בבית קפה ומישהו ניגש אליי ואמר "וואו, ראיתי תמונות ישנות שלך, זה פשוט מרגש ומקסים". כולם גם שואלים מי מנהל את הדף. אגב, השבוע העליתי זוג שהיה להם ממתקים מרוקאים בכניסה לקולנוע חרמון. אין לך מושג איזה באזז זה עשה. אנשים מתחילים לעלות נוסטלגיות ומשתפים אותי במה שהיה להם. כולם נזכרים בעוגה עשרה (10 אגורות). אתה יודע בתקופה שלי לא היו ממתקים כשהיינו קטנים, בשבילם זה פסקול מהחיים".
היום כשלצעירים יש מצלמה בפלאפון, הם מתרגשים מהתמונות האלה?
"לרוב אני מקבל תגובות רק מבני 40 פלוס, אך גם צעירים מגיבים ושואלים 'מה, ככה באמת היה?' בחלק מהתמונות רואים מקומות שלא מזכירים בכלל את המציאות היום. אין שכונת פלדמן, אין קניון, הכל קוצים ועשבים, הכל היה צריפי עץ".
ל-3000 החברים שאוהבים את הדף של אבי מצטרפים מידי יום כ40-50 אנשים בממוצע, ההתלהבות עוברת כאש בשדה קוצים.
אתה מקבל גם תגובות של חברים מחוץ לעיר?
"בוודאי. השבוע כתב לי בחור בשם אורי סנדק שלמד איתי בגן גנון של ציפורה זרחי, 'וואי לאן החזרת אותי'. לכל אדם שגדל כאן יש זיכרונות מהתקופה המיוחדת הזאת".
עד מתי תתעסק בתחום?
"אני לא רואה מצב בו זה ימאס עליי, ההיפך זה רק ממריץ אותי. קבעתי פגישה עם קלוד אוחנונה ודוד כהן נהג הטיולית, יש להם המון המון תמונות, הולך להיות כאן שמח".
